ויוסף אברהם ה

הקדמת הרבנים המובהקים מאירים בברקים היושבים על כסא ההוראה רבני אר"ץ יע"א ובראשם שבם הרב המופלא כמה"ד נר"ו

מאן בעי חיי. הכל לאתויי. הן עם אחד ישראל לסגולתו: תורה בקרן זוית מונחת. ואת כל ונוכחת. כל שהתיבה קולטתו: וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול הפוך בה. לזאת יקרא חפצי בה. משכים ומעריב לעבודתו: רבותא למיבעי בעיי. ובתורתו יהגה אפריין נמטייה. עבודתו מחנכתו: עץ חיים היא למחזיקים. בתורה ובחקים. ועמך כולם צדיקים. תורתו קבע ועראי מלאכתו: ולא הלך בפעם בפעם לקראת נכ'סים. אף שהוא מרובה באוכלוסים. בהשכמה עלה לעסוק בתורתו: כי מה יתרון לאדם בכל עמלו. לאצו'ר איסר ולא לו. והוא נכוה בגחלתו: לעשות לו שם כשם הגדולים. בית והון ועליות מרווחות ומגביה שפלים. והוא פתאום יבוא אידו ורוח קמעא עוכרתו: ויאמר עשרתי. והון רב מצאתי. צוברן ומניחן בבית גנזיו ואפילו על עצמו מקמץ בעיסתו: ולא ידע כי לעצמו בור כרה. ובנפשו הוא חובל ועושה עקירה. כי כל המשתייר לית ליה ביה זכיה בעת אשר יגיעו ימי קצירה. ועמדו זרים ואכלו את יגיעו ואת תבואתו: וטוב לגבר כי ישא עול התורה. כי נותנת לו אחרית ותקוה שבחא ופירא. צדיק יחיה באמונתו: ובתורת ה' חפצו. עד עת בוא קיצו. היינו דאהניא ליה והבא ליטהר מסייעין אותו: מן שמיא מיהב יהבי. ח' עדיף מנביא. הנה שכרו אתו ופעולתו: זכה מוסיפין לו ויקח אברהם

מאן דלביש מדה. לתורה ולתעודה. חדש'ה במוע'דה. בשבחא דאתי ממילא שבחוהו רבנן: כי מסיני הם נתונים. הלא לאלהים פתרונים. רחמנא ענינן: מקבלה ואילך כל אחד כשיעוריה. ומוציא כלי למעשהו משופריה שופריה. רבותא אתא לאשמועינן: והיד כותבת קמא קמא דמטי לידיה. מהדר תלמודיה גריס ביני עמודי. אשר קבלה נשמתו האלהים אשר חנן: ובזאת יתהלל המתהלל העושה ביתו אוצר חכמה. להבין דבר מתוך דבר גבור ואיש מלחמה. כל ימי היותו על האדמה. לחם שערים ובתבונה יתכונן: רודף אחריה פתאום נודד הוא ללחם איה לכו לחמו בלחמי חדוותיה