וילקט יוסף שסד

מהתם דכביכול הקב"ה חזר מהטובה לפי שמנעו התוכחה (חוות יאיר חדש)

לה תחית המתים מצינו במדרשי רז"ל כי גבי אדם מצינו שנגזר עליו ביום אכלך ממנו מות תמות היינו ביומו ממש והמלאך המות המתין לו אלף שנים בתנאי שבשכר המתנה ימותו גם הבנים וזהו רבית קצוצה ויוצאה בדיינים והיינו טעמא דת"ה דהוא כמו החזרת רבית (צפנת פענח חדש)

לו תחית המתים משום דהקב"ה טורף נפשו של אדם מדין עבוט עבוטו ונתחייב בדין השב תשיב לו את העבוט ומחזירין ביום כסות יום ובלילה כסות לילה וזהו הענין שהקב"ה נוטל הנשמה בכל לילה ומחזירה ביום דהוא כמו החזרת כסות יום וא"כ כיון דהעו"הז הוא כולו כדמיון לילה ועו"הב היינו יום התחיה כולו הוא כדמיון יממא וא"כ זהו ענין תחית המתים היינו החזרת הנשמה דהוא כמו כסות יום ביום. (שם)

לז תפארת גופא שהש"ית אינו מתפאר במלאכים ובשרפים שעובדים אותו שהם מוכרחים בעבודה ואין להם יצ"הר ובחירה אבל הש"ית מתפאר באדם שהוא מלובש בגוף ויצ"הר ויש לו בחירה לנטות איזה דרך שירצה וכשעובד להש"ית הוא גורם התפארת וזהו ישראל אשר בך אתפאר וע"כ נקרא ת"ת גופא מפני שהגוף שהאדם מלובש גורם ההתפארות (בתי אבות בהקדמה לפיוט ז' כורתי ברית משם הרב דוב בער)

לח תמיד צוה הקב"ה להקריב שני תמידים לבטל ב' פעמים ש"ך דינים כי כבש הוא אותיות ב' ש"ך וזה"ש