וילקט יוסף שסא

כז תפלה בשם הבעש"ט דאם התפלל אדם בכוונה גדולה הבחינה שיבחון האדם את עצמו אם היא עבודתו באמת לאמיתו ולש"ש אם נשאר שפל בדעתו גם אחר העובדא ולא יעלה בלבו שמגיע לו איזה שכר עבור זו כי אומר לפי גודל גדולת הבורא וטובותיו עליו אין שום עבודה מספקת על א' מני אלף וכיוצא בזה אזי הוא טוב באמת אבל אם יש בדעתו שכבר מגיע לו שכר גדול על זאת העבודה הוא איננו טוב באמת כי הוכיח סופו על תחלתו שעבודתו היה ע"מ לקבל פרס ונק' עובד את עצמו שהוא השיתוף הנסתר שנזכ' בחובת הלבבות וזהו עבודה שקרית שהיצ"הר מניחו לפעמים להתפלל בכוונה כדי שיגביה לבו בגאות וגדלות ויהיה עובד את עצמו דהוי כעובד ע"ז (אור הגנוז)

כח תפלה התפלה של ח"ל אין לה מקום לעלות אלא דרך ארץ ישראל וכיון שח"ל הוא תחת שרי האומות היונקים מתמצית השפע היורד לא"י בהכרח שהתפלה אינה עולה אלא בהתלבשות מן השר השולט במקום ההוא ועי"ז הם מקבלין עיקר השפע הבא ע"י התפלה (פנים יפות פ' ואתחנן)

כט תפלה יש מדרגת זכר ונקבה וזה כשאדם עצמו עושה תחבולה להתעורר בתפלה נקרא זכר מיין דכורין משא"כ שיש לפעמים שמעוררין אותו מלמעלה בבכיה זהו נקרא אשה מיין נוקבין ואז ח"ו ותפלתו תהיה לחטאה שיש עליו דינין הרבה ומזליה חזי והתקנה לזה הוא שיתחרד האדם בזוכרו שלא התעורר מעצמו רק שהוצרכו לעוררו תחלה מלמעל' ויבכה על הבכי' הראשונה שבאה מעצמו ואז נתהפך מ"ן למ"ד ונעשה זכר (כח' ש"ט):