וילקט יוסף שמז

שנ' כי חלק ה' עמו. וגורל אחד לעזאזל היינו האומות עוע"ז שעליהם נא' חללים שוכבי קבר וכו' וזה"ש כאן אל ארץ גזרה. והשליחות למדבר רמז ששם האומות לחרבה כמדבר הזה שהוא מקום חרבן ושממון. או הרחקת השעירים ירמוז להרחקת ישראל מן האומות שלא ילמדו מעשיהם ולזה באה האזהרה בפרש' זו כמעשה ארץ מצרים וכו' וכמעשה ארץ כנען רמז לאיסור עריות וגזל כי מעשה ארץ מצרים היה שהיו שטופי זמה שנא' וזרמת סוסים זרמתם ומעשה ארץ כנען היה גזל ע"ד שנ' כנען בידו מאזני מרמה וכו' והוא הגזל (הרב עיר גבורים פ' אחרי מות)

מח שבת עונג שבת היא אכילה בקדושה כי אכילת ימי החול נהנה ממנה גם הס"א אבל מאכילת שבת אין חלק לס"א כלל וכלל וזהו הטעם שצוה אותנו על אכילת השבת כמ"ש אכלוהו היום כי שבת היום לה' כי אכילת שבת נעשה קדושה ואלהות גמור בלא תערובת סיגים כלל ויכול לפעול באכילת שבת מה שפועל בתענית דהיינו להפיל אויביו לפניו בזכות עונג שבת כמו שפועל בצום ועל שם זה נקרא שבת כי בסגולתו להשבית אויב ומתנקם כי ע"י הצום אויביו נופלים לפניו כי ע"י הכעס הבא מהכבד כמ"ש כבד כועס נתעורר המקטרג הגדול שהוא עשו הוא אדום שאחיזתן בכבד והוא אדמוני שהוא כבד שהוא מלא דם ומן המקטרג הגדול העליון. מתעוררים ומשתלשלים מקטרגים וצרים למטה על אדם הכועס ושולטים עליו ואינם יראים מלפניו כי ע"י הכעס נדמה להם כבהמה כמש"ה נמשל כבהמות נדמו כי עיקר המורא שמתיראין מן האדם כמש"ה ומוראכם וחתכם