וילקט יוסף לג

אדם בדרך פרט ובדרך אמת וכמו שהובא בס' פני דוד כי האיש התמים והעניו נק' אדם והבעל גאוה נמשל כבהמה ויצא מכלל אדם והיינו כמדובר שחושב עצמו כאין ודבר מה ע"ד מש"ה ונחנו מה ולכן שפיר נק' בשם אדם גי' מ"ה. וכן ע"י התורה שבאות ד' של אדם שהוא דיבור ודיבור האמיתי היינו ע"י התורה וכמ"ש ודברת בם וארז"ל ולא בדברים בטלים שמה שנקרא האדם בעל חי מדבר היינו בעבור התורה שעוסק בה ומדבר בכל יום ולא בעבור שמדבר דברים בטלים דהא גם החיות ועופות ובע"ח בלתי מדברים יש להם צפצוף דיבור שלהם נמצא שע"י התורה נק' האדם בשם בע"ח מדבר והנה התורה נק' מים חיים וכתיב והלוחות מעשה אלהים המה כי מ"ה במלוי כזה מ"ם ה"ה בגי' מים הרי הד' של אדם הרומז לדיבור כנז'. אות המם של אדם ירמוז לג"ח וצדקה כי כן מצינו שקורא המדר' למצות הצדקה פעמים רבות בשם מצוה סתם וכן יש לרמוז שרומז המם לג"ח הנק' בשם מעשה וכמ"ש לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכמ"ש כל מי שיש בידו תורה ואין בו ג"ח דומה כמי שאין לו אלוה דהתורה תחילתה וסופה ג"ח וע"י עשיית הצדקה וג"ח נק' האדם בשם הנכבד הנ"ז וכמ"ש בהקדמת הזוה"ק בפרשה בראשית יעו"ש (שם)

נב אדם בריאת האדם ע"י שאמר אלהים שהוא מד"הד אמר למדת החסד שהוא שם ע"ב נעשה אדם בצלמנו כי צלמנו הוא במספר השוה רי"ו כי בשם ע"ב של ויסע ויבא ויט יש בו רי"ו אותיות וכן שם אלהים ג"פ הוא רנ"ח ומ"ב הנותרים