וילקט יוסף שכט

להיות תלוים בו רק להודיע גבורתו לנו אשר מחומר קורצנו ולהאיר עינינו במעלת גבורותיו. האופן הב' הוא מסיבת מיעוט כח המקבלים שלפי שהקב"ה בלתי תכלית כמו כן הנמשך ממנו בלי תכלית לעולם לכן מסר הדברים ביד שרים שיהיו על כל דבר לפי שהנמשך מהם טוב או רע בלתי בל תכלית לאותו דבר. האופן הג' הוא כדי לייסר עולמו וידעו נאמנה שמשיגים בתחתונים לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו והענין שבהיות הקב"ה חנון ורחום אע"פי שיהיו התחתונים עושים רק רע כל היום מרחם עליהם כמדתו שהוא רחום וחנון ואז היו אומרים עזב אלהים את הארץ ח"ו לכן בהיות טבעו לעולם להטיב אע"פי שירשיעו מה עשה מסר הדברים ביד שרים להיותם ממונים על כל דבר לתת לכל אחד כפי מעשיו או מהעונש או מהשכר והכל בצדק ובמשפט ברצון האדון כמו שצוה ומסר להם ובהיות הדבר ע"י השרים מוכרחים לתת לעושה הרעה כרעתו והדבר בהפכו כדרך העבד שמוכרח לעשות רצון רבו אם ראוים לבישול הפירות גבריאל שהוא ממונה על זה מבשלם כפי מעשיהם ואם לא לא משא"כ אם היה הקב"ה שאע"פי שלא היו ראוים היה מבשלם משום מדתו כי רחום וחנון הוא ובזה היו מסירים השגחתו יתב"ש מעליהם בראותם עצמם בלתי הגונים ומושפעים מכל טוב ויאמרו עולם כמנהגו נוהג ולכן מסיבת זה משר הקב"ה כל הדברים ע"י שליח והם עושין הדין והמשפט ואינן גורעין או מוסיפין ממה שראוים התחתונים כפי מעשיהם והכל ברצון האדון כמו שנצטוו מתחילה לעשות כן כמשל העבד (מדרש האיתמרי דמ"א ע"ב):