וילקט יוסף שז

ולא עשה מעשה הרי בודאי התגבר על יצרו כאיש מאחר שלא היה יכול היצ"הר להוציא מחשבתו אל הפועל שכן דרך כל מעשה שהמחשבה קדמה לו וזה הרהר ולא עשה ודאי לבש גבורה ועוז כנגד יצרו לפיכך הוא מביא קרבנו זכר דוקא לפי שעשה גבורה כאיש. ועוד טעם אחר למה זכר כי ידוע שהרהור הוא בנפש השכלית דוקא כי הנפש הבהמית אין בה דעה להרהר בעבירה זולת השכל כמו הבהמה שאין בה דעה להרהר בעבירה נמצא שהחטא היה מצד הנפש השכלית הנמשל לזכר ומטעם זה העולה כולה כליל לפי שהרהורי עבירה קשים מעבירה ואחר ההרהורים נמשכו כל האיברים. החטאת באה על חטא המעשה נמצא שזה שעשה מעשה נמשל כנקבה לפי שתשש כחו כנקבה מלהתגבר על יצרו ונפל על החטא מחולשת כח הנפש השכלית שלא היה בו כח להתגבר על החומר לפיכך קרבנו נקבה. ועוד טעם ב' לפי שהמעשה בא מכח החומר והיצ"הר היורד ומטעה עד שהאדם נופל על החטא והחומר כבר הזכרנו שנמשל לנקבה לפיכך קרבנו נקבה ואין מקרבין ממנו אלא חלבו ודמו כי כל עיקר החטא בא מצד הנפש המתאוה והתאוה באה מחלב ודם והשלמים אינן באים על החטא כ"א נדבה ואז החומר והצורה משלימין זה לזה ושלום בניהם ולפיכך נקראו שלמים לפי שמאחר שהוא נדיב לב הרי אין שטן ואין פגע רע בין החומר והצורה ושניהם מכוונין לתכלית אחד לאביהן שבשמים ואז שלום בין הזכר והנקבה דהיינו בין חומר לצורה לפיכך קרבנו בין זכר בין נקבה: (הרב עיר גבורים פ' ויקרא):