וילקט יוסף רפז

המלך בקובלנא רבא. וצועק ובוכה לפני המלך אביו על גודל הצער שעשה לו האדם הזה והנה אביו בשמעו היה מצחק הגם שהוא אוהב אותו ביותר כי בעיני אביו לא נחשב לכלום אותו הבית נגד הטובות המוכן ומזומן לקבל מאביו המלך וגם במחשבתו של המלך לבנות לבנו פלטרין וטרקלין גדולים מפוארים. אבל הבנין השפל והגרוע אינו נחשב לאביו כלל שינקום זה מאותו אדם שסתרו ואף שיש לבנו צער גדול עכ"ז אינו משגיח עליו כי לפי דעתו של התינוק הוא צער לו אבל אביו שיודע שלגדול מזה הוא מתוקן לכל הטובה אשר עתיד הוא לקבל ממנו והנמשל מובן שמחמת גודל אהבה וחיבה שיש להקב"ה על הצדיקים: שבשביל האהבה ינחילם לעו"הב כל הטוב הצפון אשר עין לא ראתה לכן אינו משגיח הקב"ה על הצער שיש לצדיק בעו"הז כי הוא יודע ית"ש שכל טוב עו"הב הוא כפול ומכופל ושכל טוב העו"הז הוא כאין נגד האהבה החזקה שבשבילה ינחלם לעו"הב טוב הגמול. ועוד משל על עונש הצדיקים בעו"הז והם כאילו מתרחק מהם ח"ו והוא אדם שיש לו בן קטן ורוצה להרגיל אותו לילך מעמידו על הארץ ומרחק ממנו מעט וקוראו שילך הקטן אצלו מעט וכאשר בא התינוק אל אביו מתרחק אביו ממנו עוד מעט והולך התינוק עוד אצלו ועושה האב כזה כמה פעמים עד שמרגילו לבא להליכה גמורה כי כל מה שמתרחק האב מן התינוק תמיד הוא כדי שיהלך התינוק עוד להלן משא"כ אם לא היה האב מתרחק מהתינוק כשבא אצלו בפעם א' היה התינוק עומד ונשאר במקום ההוא הראשון ולא היה הולך להלן עוד והנמשל