וילקט יוסף רסג

גוף מלאך טמא ונודע שהקדושה בורחת מהטומאה וא"כ הנשמה הטהורה יכולה לעמוד בעצמה ויש לה תנועה לעלות למעלה להמליץ טוב על עושה ונעשה פרקליט אחד משא"כ גוף טמא שנברא מעבירה הוא גוף בלא נשמה ואין לו יכולת לעשות קטיגור על האדם משא"כ מי שעושה מצוה בפועל נברא גוף מלאך קדוש ומהכוונה הרעה נברא נשמה טמאה רוחניות הטומאה ואם כן הנשמה הטמאה יכולה להיות קטיגור על העושה ופעל אותה. והגוף הקדוש לא יוכל לעשות כלום כי אין לו תנועה בלא נשמה ואין יכול להיות פרקליט ומליץ יושר על העושה. שע"כ גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה (ס' לב אריה פרשת מטות משם נשמת אדם)

מא ערב הצדיק נתפס בעון הדור וכן עוללים ויונקים נתפסים והיינו מצד הערבות ויש להקשות דהא קיימא לן שלעולם אין דין המלוה עם הערב תחלה כ"א בערב קבלן והיכן מצינו שאנחנו ערבים קבלנים ז"לז כ"א סתמא נאמר אתם נצבים היום כולכם ערבים ז"לז ובשלמא גבי צדיק אפשר לדחוק ולומר דניחא ליה לצדיק להיות נתפס ולכפר על בני דורו אבל גבי יונקים ועוללים קשה עוד קשה הלא באיבוד רשעים רינה כתיב כמ"ש רבי אלעזר ברבי שמעון קוצים אני מכלה מן הכרם וא"כ כשאנחנו רואים אחד שהוא רשע אמאי אין בידינו לומר להקב"ה שיגבה חובו ממנו ואין אנחנו ערבים בעדו אבל הענין הוא שהקב"ה הוא המלוה והרשע הוא הלוה ואנחנו ערבים בעבורו וא"כ אם נאמר להקב"ה שיגבה חובו ואין אנחנו ערבים בעדו הקב"ה אינו