וילקט יוסף רנח

האמונה בו ית' כדכתיב ויאמן העם וכו' והב' היותך מתלבט בהרבות הקנינים מקניני העו"הז במה ששאלת כלי כסף וכלי זהב

זה היה ענין העגל וכנגד זה באה מצות פרה אדומה שהיא בהיפוך ממש מכוונתם הרעה של עובדי העגל שהתורה ציותה בפרה אדומה ולא בשור כי השור מרמז על ריבוי קנינים כדכתיב ורב תבואות שור אבל הפרה שהיא הנקבה והיא תשת כח מרמזת בהיפוך על מיעוט מקנה וקנין. וכן מורה מי שהוא כפרה סוררה שלא עלה עול דהיינו מי שהוא פורק מעליו עול המצות הנה סופו שב אל העפר ונפשו כעפר תהיה ונשרפת ונעשית אפר תחת כפות רגלי הצדיקים והמים מרמזים כי האדם הרשע סופו יהיה כמים הנגרים ארצה וגם שהמצוה הזאת היא חוקה ולא נודע לנו טעמא אעפי"כ אנו עושים אותה והיינו כי עיקר תכלית האדם הוא עשיית המצות לא ההשכלה וכל זה הוא היפך החטא. (מאמר אסתר דרוש ד' מאמר ג')

לד עגל הטעם שבענין עשיית העגל באו תחלה אצל חור ולא לאהרן בהיות כהן ונביא הוא שכוונתם בלכתם תחלה אצל חור היה כדי להרוס בנין האמונה שבנה אאע"ה בימי נמרוד והענין הוא שכתב בס' הגלגולים להאר"י ז"ל שחור היה משורש אד"הר ובא לתקן ע"ז והוא גלגול נחור אחי אאע"ה וגם ידוע שהרן היה גלגול באהרן ולזה רמוז הרן באותיות אהרן ולכן בהיות שאאע"ה היה הראשון שעקר ע"ז מן העולם לכן באו הע"ר ורצו לשרש הע"ז ע"י אחיו של אברהם שהיה ראשון שעקרה. ובהיות ע"י אחיו ושורש ממנו מתגבר הקליפה ולכן באו תחלה