וילקט יוסף רנג

ית' דבאותן ב' הימים יעברו עלינו כל הצרות שעבוד מצרים וחרבן ב' מקדשות לכך צוה לשחוט את יצחק זבח שלמים לאכול מזבחו שני ימים אלו להגן זכותו על ב' אלפים אלו בלי היות לישראל צרה וגלות ולא היה גלות לישראל וחרבן מקדשות אך אברהם כהן המקריב היה מפגל בקדשיו וחשב לאכול מזבחו ביום הג' וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק מה יהיה ביום הג' שהוא אחר ב' אלפים תורה דהיינו אלף אשר בו יתחיל ימות המשיח כי אמר אברהם יחיינו מיומים כלומר אלו ב' הימים שהם ב' אלפים תורה ודאי אורייתא הוא דמגני עלן אך ביום השלשי דהוא ימות המשיח דכבר חלפו ב' אורייתא יקימנו לפניו ונחיה בזכות עקידה זו לכך אברהם כיוון לאכול מזבחו ביום הג' והכתוב אמר ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום הג' פגול הוא לא ירצה לכך נאמר לו להביא איל תמורתו ועבר עלינו כל מה דעבר (שם מצוה ק"ב)

כט עקר עקר ועקרה שמשמשין בקדושה מורידין נשמה קדושה לולדות אחרים ואותן הולדות הם בני אותן עקר ועקרה כיון שנשמתם היא משרשם וזש"ה רני עקרה לא ילדה וגם ענין אברהם ושרה שנאמר בהם ואת הנפש אשר עשו בחרן ופירש"י אברהם מגייר אנשים ושרה נשים מעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום דהיינו אותם הולדות שהם משורש נשמתם נתקרבו אצלם כי היו בניהם והיינו דאמר אין לה ולד כי באמת היו לה בנים מוולדות אחרים אלא שהיא לא ילדה וכן יש לומר גבי חנה (פנים יפות פ' נח וע"ש):