וילקט יוסף רכו

או מאכל מהראוי הוא שלא יאכל אותו פרי לעולם שלא יבא עוד היזק לגופו והנה חוה גרמא היזק לאד"הר בעלה שנגזר עליו מיתה והיה מהראוי להפרידה ממנו לגמרי שלא ישאנה כלל שלא תזיקהו עוד אבל דבר זה הוא מהנמנע שיהיה אדם בלא אשה כי לא תהו בראה לשבת יצרה וגם להיות לו עזר כנגדו לפיכך נתן הקב"ה כביכול תיקון וגדר גדול שתהיה האשה נזהרת ולא תגרום היזק לבעלה ושפך נידתה דוגמת היזק שגרמה לו ששפך דמו כדי שתראה זאת תמיד כל היום ותהיה זהירה מלהוסיף פשע ויהא בטוח בה לב בעלה שלא יבא לו עוד היזק על ידה (עמודיה שבעה משם הכותב בע"י)

יא נידה מה שאסור ליגע באשתו נידה לאו העיקר הוא משום הרגל עבירה אלא משום דדמי נידות האשה באה מזוהמת הנחש שהטילה בחוה גרמה להאשה שתהיה טמאה ושתהיה נידה ומשם היא מקור דמיה. ומחמת שבאה מזוהמת הנחש הזהיר התורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב כמובא בזו"הק פ' אחרי מות והטלת הזוהמא היתה בשעת שאמרה חוה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו פן תמותון ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון ודרשו חז"ל לפי שהוסיפה על הציווי ואמרה שהיא מוזהרת על הנגיעה דחפה אותה עד שנגעה ואמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה ובשעה שדחפה אותה הטיל בה זוהמא ומחמת שהטלת הזוהמא דמסאבותא היתה מחמת הנגיעה לכן אנו נזהרין מליגע אל אשה בנדתה בכדי לתקן הנגיעה מה