אורים ותומים, תומים נג

אלא מרצון הלוה הא מרצון שניהם כותבין כ"כ רי"ו וש"ך ויש להבין מאיזה זמן יכתבו אי מזמן ראשון היכי מצי לכתוב כיון שכבר עשו שליחתן וכתבו שטרא מעליא עיי' לעיל סי' מ"ט ואי מזמן שני פשיטא דמרצון שניהם כותבין דל שטרא הראשון אם שניהם רוצים לכתוב מהיום שטרות לאלף כותבין ונר' דבלא"ה גם בגמרא יש לדקדק במה דקאמרי עבדי רבנן מילתא דניח' לי' למלוה וניח' לי' ללוה וכו' ויש להבין מה צורך בהא דניח' למלוה וכי יעלה על דעת אם יש ביד המלוה שטר על מאה שיכול לכוף אותו הלוה שיחליף אותו בשני שטרות של חמשים חמשים ואם כן מה בזה שהוא לטובתו יהיה איך שיהיה אין לכופו וכן באמת הסמ"ע והרמב"ם בפכ"ג מהל' מלוה לא הזכירו הטעם רק הואיל והשינוי לריעותא ללוה ולא הזכיר מה שהוא ריעותא למלוה דבלא"ה אין הלוה יכול לכוף למלוה לשנות שטר בידו ודוחק לומר כיון דעבד לוה לאיש מלוה וחשו חכמים לתקנות המלוי' לולי שגם יש בו טובת המלוה היה רשות ביד מלוה לכוף ללוה לשנותו אף שיש בו גרעון כח ללוה מה בכך עבד לוה לאיש מלוה רק הואיל ויש בו מתחילה גם כן טובה למלוה אם כן מתחילה בעת כתיבה נתרצה בזה המלוה וסבור וקבול ולכך א"י לשנות אחר כך לגרוע כח הלוה. ולכן יותר נראה דמיירי במי שנמחק שט"ח דב"ד כותבין לו שטר אחר מזמן ראשון ואם כן בא המלוה לב"ד הואיל שאתם בלא"ה כותבים שטר אחר כתבו שנים שנים וכן להיפוך קמ"ל דלא דיש בו גריעותא ללוה וכן אם בא לוה מאחר שאין שטר ביד מלוה ואתם כותבים חדש כתבו חמשים חמשים וכו' קמ"ל דלא דיש בו גריעותא למלוה ובזה קאמר רי"ו הא מדעת שניהם כותבין מזמן ראשון ולא תימא דאין רשות ביד ב"ד לכתוב מזמן ראשון רק כמו שטר ראשון אות באות דאי לא מחזי כשקרא קמ"ל דלא אם שניהם רוצים יכולים לכתוב אף מזמן ראשון וא"ש ומה שיש לדקדק בזה דיש בזה ריעות' דעי"כ יגבה לפי שטרות עיי' לקמן סי' ק"ד מ"ש בזה: