ומצור דבש רצה

שלש מאות ושלשה ושלשים דורו' וכדי לתקן זה נתן לו ת"ק דורו מהם ר"ן מירושת אביו ומאתים וחמשים מירושת אמו ונשאר לו עוד מירושת אמו שלשה ושמונים וכן לקח הר"ש התובע ג"כ ונשאר תובע ג"כ שלשה ושמונים עפ"י החשבון ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל לאביו שבחיים חיותו ריבה לזה ומיעט לזה ובלשון מתנה ועפ"י מה שנתבאר גם הטענה הג' סרה מאליה כמובן זהו מה שלע"ד: הצב"י מעט דב"ש תם ונשלם שבח לאל בורא עולם