צרור החיים (לונשטם) ט

ב"ה פתח השער

קורא חביב! הספר הזה אשר הנך רואה ערוך הוא אצלי ממש כמו שהוא זה שנתים ימים. כי מיום אשר עיני ראו דברי הספר נוגה הצדק, וראיתי ארס צפע צפונה תחת צפוי נופת ההתחסדות, וכחש וכזב תחת שפתמו סלה, המו מעי לחומלה על אחי, אשר בלי עון ירוצון אל הבור כרו לרגליהם חוברי חבר, ואנשי משחית האלו. ועם היותי יודע קוטן ערכי, ולא נעלם ממני כי לא יאות לחלש כמוני לערוך קרב במקום מערכת גבורי כח מלומדי מלחמתה של תורה, עם זה לא יכולתי עצור כח לעמוד מנגד ביום שבות זרים חיל נפשות עם ד' אלה ושום יד למו פה. אמרתי אני עם לבי, הן אש לוהט אני רואה אחוז בפנות הבית וכל מחמד עין אשה הפרה, ושם מים מפכים מן המקדש ושם בארה, היצדקני חולשתי להתייצב מרחוק מבלי ערות גם כדי אל השוקת לעזור כפי כחי לכבות את הבערה? ל לכן דבר בעתה אחישנה, ומצוה הבאה לידי לא אחמיצנה. ואזרתי כגבר חלצי, ולא נחתי ולא שקטתי, ושנה מעפעפי נדדתי, ובכל כחי עבדתי, והוא הבוחן לבות אשר ראה את כל החרדה אשר עלי' חרדתי, שלח עזרתו מקדש להראני דרך ישר אל מבוא האמת אשר אך עליה פני יעדתי

ואחרי כלות המלאכה הריצותי דברי לפני מורי ורבותי גאוני הדור, ובעזרתו יתברך הוטבו בעיניהם, ובענותם הגדולה שמחו לדברי, וחזקו את לבי וזרזוני על ההדפסה (כאשר מלתי אמורה בהקדמת הספר אשר כתבתי מיד כאשר עלה על לבבי בראשונה להוציא ספרי לאורה). אז אמרתי למהר ולהחיש מעשי לחוק דברי בעט ברזל, לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל

מה אנוש כי יחשוב מה יעשה יום מחר? חשבתי דרכי ד' לא רצה. אהה פתאום יד ד' שלוחה עלי, יסור יסרני במחלה אנושה מאד, נהייתי ונחלתי, כמעט שעברתי לולי חסדיך ד' שהיו לי, כאב את בנו בקצפך הכיתני וברצונך רחמתני. ואחר עבור ארבעה ירחים עזבתי את ערסי, והייתי מתהלך באוהל ובמשכן ביתי. עם זה רבו הימים עד אשר שבתי לאיתן בריאותי כמלפנים, וכמה ירחים עברו אשר מנעני חלישות כחי מהתעסק בשום ענין לימודי. בתוך אותן הימים הקדימוני הרבנים הגדולים הבד"צ דק"ק המבורג בספרם היקר דברי הברית. ולזאת גם אחר אשר שבתי לאיתנו ב"ה, כמעט הייתי נואש מהתעסק עוד בהדפסת ספרי זה, ועם שנצטערתי מאד בראותי אלה ילדי המזימה אשר חנן אלדי' את עבדו, אסורים בכלא ולא יראו אור, עם זה לא אביתי העמס דברי על אחי, כי יראתי כי אמרתי פן לא ייטב בעיניהם אם על הדבר אשר כבר נעשה אשוב אחוה דע, והייתי בעיניהם כמתעתע

עד שמצאתי את שאהבה נפשי, אוהבי ורעי מימין ומשמאל עלי יפרוצו, יחד עלי יתמלאון, הרהיבו בנפשי עוז, הלהיבו את לבי לבל תרף מהפיק את אשר יזמו מחשבותי, להראות לעין כל את אשר בעזרתו יתעלה עמדתי על ימין האמת בתשובותי, הן הנה יצקו השמן תוך מוקד הכוסף העצור בעצמותי, שש אנכי על אמרותיהם. פני צהלו ותעלזונה כליותי, ובשמחת לב וגילת נפש אז אמרתי הנה באתי במגילת