צרור החיים (לונשטם) קנג

ולירושלים, ותקע, וכדומה, ולא חשבו זאת ענין מרד במלכותם שהמה מוחלים ומבקשי' על מלכי בית דוד, ואינם נאמנים באהבת אדוניהם מלכי ישראל בעת הזאת, שלא היו מזרע בית דוד

אלא ודאי הם היו יודעים האמת הברור, שיום טובה הלזה שאנחנו מקוים בטח, ומתפללים עליו יום יום, יום טובה כללי הוא לכל איש ואיש, ואין צריך שום מלך או שר לירא מפניו, כי הבטחון על יום הגדול הזה, מלבד שאינו מחליש אהבתנו לאדוני ארצנו, אבל הוא מחזיק התקשרותנו בם, בכל עידן ועידן ובכל אום ואום, לאהבה אותו בתום לבב ולעבדו באמת ותמים, כי היום אשר אנו מקוים, יום לד' צבאות הוא, אך ידיו יכוננוהו, פיהו יצוה, ויהי. יצו, ותצליח תבל ומלואה, כל הלבבות יטהרו, וכל העינים יאירו, וכל האישים ישלימו. אשרי המחכה ויגע לקץ ימים עת ישראל נושע בד' תשועת עולמים. כשישראלי כאשר איננו ישראלי, כעבד כאדוניו, כעם כמלך, יחדיו יחדו בשמחה את פני האדון ד' צבאות, כולם יענו ויאמרו: ראו כי נפלאת עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו.