צרור החיים (לונשטם) קיז

אחרון אחרון. ונאמר ראשונה, דלהתפלל או לעשות דבר מצוה או ליכנס לבית הכנסת בגילוי הראש, ודאי אסור

דכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות תפלה סוף הלכה ה', והביאו לשונו הטור והש"ע בא"ח סי' צ"א ס"ה, וזה לשונו: לא יעמוד באפונדתו (איזור שאוזרין הולכי דרכים, כן פי' בערוך) ולא בראש מגולה, ולא ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא לעמוד בפני הגדולים אלא בבתי רגלים, עכ"ל (והוא ממסכת סופרים הביאו הב"י בשם הכל בו, ונביא לשונו לקמן אי"ה). מדהתנה הרמב"ם ברגלים מגולים שצריך שיהי' דרך אנשי המקום שלא לעמוד בפני הגדולים ברגלים מגולים, ולא התנה כן גם במה שאמר: ולא בראש מגולה, שיהי' דרך אנשי המקום שלא לעמוד בפני הגדולים בראש מגולה, ש"מ דבאיסורא דגילוי הראש אין כאן שום תנאי, ואפי' עומדים לפני המלכים בראש מגולה, בתפלה מ"מ אסור

ואל תאמר דלמא הא דנקט הרמב"ם תנאי זה דוקא ברגלים מגולים ולא בראש מגולה, היינו טעמא, דבזמנו של הרמב"ם, היו מקומות שהיו נוהגין לילך ברגלים מגולים, כמו שכתבו הכ"מ והב"י שעדיין נוהגים כן בארצות הערב (ארצות החמים) שנוהגים לילך ברגלים מגולים אפי' לפני גדולים. אבל לילך בגילוי הראש עדיין לא היו נוהגים בשום מקום בזמנו של הרמב"ם, או שלא הי' נודע להרמב"ם שהי' בארץ המזרח, שיש מקומות שהולכים בגילוי הראש לפני גדולים, ולכן לא עלה בלבו להתנות התנאי הזה אצל גילוי הראש וא"כ בזמנינו שאין דרך לבוא לפני הגדילים והשרים כי אם בראש מגולה, נילף מרגלים מגולות דמותר להתפלל בגילוי הראש

הא ליתא, דאיתא שם בש"ע סעי' ג': יש אומרים שלא להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, וי"א שצריך למחות שלא לכנוס לב"ה בגילוי הראש. כובעים העשויים מקש חשובה כסוי, אבל הנחת יד על הראש לא חשיבה כסוי, ואם אחר מניח ידו של זה על ראשו של זה משמע דחשיבה כסוי, (והדינים האלו הם מכלבו ותרומת הדשן סימן י') ואחר כך מיד בסעי' ה' כתב לשון הרמב"ם הנ"ל כהוייתו יעוי"ש

והנה ידענו שבזמן התרומת הדשן, שהי' זה כמו שלש מאות שנה, כבר היו נוהגים בכל מדינותינו שלא לעמוד בפני הגדולים והשרים, כי אם בגילוי הראש ואם איתא דתנאי שכתב הרמב"ם ברגלים מגולות, שהוא דוקא במקום שאין הולכין כן לפני הגדולים, הוא ג"כ בראש מגולה, דהיינו שבמקום שהולכים לפני גדולים בגילוי הראש, מותר ג"כ להתפלל בגילוי הראש, א"כ יסתור הש"ע דברי עצמו בתוך כדי דיבור. שבסעי' ג' וד' כתב בשם אותן הגדולים, שהיו בזמן שכבר נהגו לעמוד בפני הגדולים בגילוי הראש, שאסור להוציא הזכרה מפיו או לעמוד בביה"כ בגילוי הראש, גם בזמן המחבר עצמו שהי' זמן רב אחריהם, ובימיו כבר הי' המנהג הזה רגיל מאד לעמוד בפני הגדולים בראש מגולה, ומדהביא דעת הגדולים הנ"ל, ש"מ דס"ל דאין חילוק בשום זמן, באיסור גלוי הראש, ומיד אח"כ כתב לשון הרמב"ם הנ"ל, שנשמע ממנו שמותר להתפלל או להזכיר השם בגילוי הראש, אחרי שנהגו לעמוד בפני הגדולים כן. אלא ש"מ, דהרמב"ם לא התנה להתירא אלא ברגלים מגולות, אבל בראש מגולה אין כאן שום תנאי, וכל מקום ובכל זמן, אסור להתפלל או לכנס לביה"כ בראש מגולה

וטעמא רבה איכא במילתא. דמה לרגלים מגולות שכן הותר מכללו אצל מקדש, שכל עבודות המקדש היו ברגלים מגולות, שלא יהי' חציצה בין הכהן לרצפה, ולכנוס במנעליו אסור לכל אדם בהר הבית כדתנן סוף ברכות, ואין איסור להתפלל ברגלים מגולות אלא משום שאין דרך לעמוד כן בפני הגדולים, לכן במקום שדרך לעמוד כן בפני הגדולים מותר, אבל גילוי ראש,