צל"ח פסחים מח

דאל"כ נשאר הק"ו של הגמרא ומה כלי וכו' [והיינו אם נחדל מהקושיא הראשונה דהאי ק"ו פריכא הוא] ואיך יטמא משקין ואוכלים הבאים מחמת כלי כלי וכיון שכבר מוכח דהאי אויר כמאן דמלא טומאה קשה למה הוצרכה התורה להעיד על כלי חרס שאפי' מלא חרדל [עיין חולין ך"ד ע"ב] והיינו מדכתיב כל אשר בתוכו והרי כיון דמוכח דכמאן דמלא טומאה ומן השרץ עצמו קיבל טומאתו אע"פ שלא נגע בשרץ א"כ ן חילוק בין אוכל. חיצון בין פנימי במלא חרדל ומדאיצטרך כל אשר בתוכו למלא חרדל מכלל שהאוכל מן התנור קיבל טומאתו ואז יש מקום לטעות דוקא נגע ולכן הוצרך רחמנא להעיד אפילו מלא חרדל ואמרתי אולי זה כיון רש"י בד"ה אשר יפול וכו' ותניא בהכל שוחטין אף על פי שלא נגע שלכאורה הוא שפת יתר ואין לו ענין לסוגיא דשמעתין ולפי מ"ש ניחא [ולקמן יבואר בדברינו ישוב אחר על רש"י] אלא דאכתי קושיא ראשונה במקומה עומדת כיון שדריש יטמא א"כ המיעוט מכל האוכל בא רק למעט שהתנו' לא יטמא כלי שני לטמא עוד שלישי ולכן נראה דהרי תלתא יטמא כתיבי בהאי תנור כל אשר בתוכו יטמא וגו' מכל האוכל גומ' יטמא וכל משקה וגומר יטמא וכולהו קרינן יטמא והנה יטמא קמא הוא מיותר והפני יושע כתב שהוא כלל ופרט והנה אף אם נימא כן לרבנן אכתי לר"ע דדריש הקרי והכתיב קשה על הראשון למה קרינן יטמא כיון דשוב קרינן בהני תרתי יטמא באוכלין ומשקין יטמא דאינן עושין כיוצא בהן למה הקרי בהראשון הכללי יטמא ולכן נראה לי דלהך דרשה קאתי דכל אשר בתוכו לא מבעיא לענין לטמא אלא אפילו לענין יטמא דהיינו טומאת עצמן אפילו הכי דוקא מכל האוכל לאפוקי כלי שאפילו טומאת עצמו אינו מקבל מאויר. כלי חרס ובזה ממילא מתורץ גם הקושיא שהקשיתי לר"ע דלא חזינן לתנור כמאן דמלא טומאה דא"כ למה אין כלי טמא מאויר התנור וזה ניחא יותר מן התירוץ הראשון אשר כתבתי להוכיח מדהוצרכה התורה להעיד אפילו מלא חרדל דעל זה יש להשיב אדרבה מכאן נילף דחזינן כמאן דמלי טומאה מדמטמא אפי' מלא חרדל ולכן מחוורתא שעקר הלימוד ממה שאין כל הכלים טמאים באויר התנור ואפילו לר"ע מוכח כן מן יטמא הראשון וכנ"ל

קיב רש"י ד"ה אשר יפול וכו' ותניא בהכל שוחטין אע"פ שלא נגע וכו' האריך רש"י בדברים שאין בהם צורך לסוגיא דשמעתין ולא עוד אלא שבסוטה בפ' כשם ששם במשנה הוא מקורו של דרשת ר"ע דדרש יטמא לא הזכיר רש"י דבר מזה והנלע"ד כוונת רש"י בזה משום דאי הוה אמרינן דוקא נגע אם כן אין התנור מקבל טומאה מאוירו ולפי זה גם התנור אינו מטמא אחרים מאוירו ואין הפת טמא אלא א"כ נגע בדופנו של תנור וכן אמרו שם בחולין נאמר תוכו ליטמא ונאמר תוכו נטמא וכו' הרי שצריכים להיות שוים ואם היינו אומרים שצריך ליגע שוב אי אפשר לקיים כלל דרשת ר' יוסי לדרוש גם יטמא דמשקין כשם שדרש ר"ע יטמא דאוכלין דלא מבעי שאי אפשר לדרוש שהמשקה יטמא אחרים אלא אפילו טומאת עצמן אי אפשר לפרש בהך יטמא דמשקין דהך קרא שהרי זה פשוט שאין דרכן של משקין בתנור בלי כלי וא"כ אין המשקה נוגע בדופנו של תנור כלל כי אם ע"י הפסק כלי והכלי זה עצמו שהמשקה שתוכו לא נטמא מהתנור שהרי אין כלי מטמא כלי וממילא לא הגיע הטומאה למשקה הזה כלל ואז על כרחנו היינו מוכרחים לפרש דהך יטמא דכאן גבי משקין היינו הכשר ואיך נימא דר' יוסי בשטת רבו דדריש יטמא ולכן הוכרח רש''י להקדים כאן דתוכו אע"פ שלא מנע [קיג] שם ד"ה והכא וכו' דמוקי ליה לטמא אוכל ולא לטמא משקה כיוצא בו ולא לטמא כלי הנה יש לתמוה דמנין לנו דר' יוסי לא סבר יטמא דמשקי לטמא גם משקין ואי משום דקאמר לאוכלין טמאין ולא קאמר לאוכלין ולמשקין טמאים קשה אדדייקת מרישא דוק מסיפא דקאמר לכלים טהורים ולא קאמר לכלים ולמשקין טהורים ויותר תמוה שהרי באמת כן הוא דמשקין אינן מטמאים משקין כמפורש בשמעתין דקאמר לא כך היה ואם כן למה באמת קאמר לכלים טהורים הוה להו לר"י ולר"ש למימר גם משקין דהיינו לכלים ולמשקין טהורים וגם לר' יהודה תמוה לי מאד דכייל כללא וקאמר לכל טמאים והרי באמת משקין טהורים דשום תנא לא פליג על דבר זה שאין טומאה עושה כיוצא בו כמפורש ברש"י בסוף ד"ה לימד על ככר שני והנה חשבתי לומר כי בברייתא זו לעיל דף ט"ז ע"א כך שנינו ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים וכו' ואמרו לאחרים הוא מיותר דפשיטא דלטמא היינו לטמא אחרים ולכן אני אומר דבאמרו אחרים כיוון דברים אחרים שאינם משקים כיוצא בהם כי לא רצה לשנות כאן כי אם דברים שיש בהם מחלוקת בתנאים ולא מיירי כאן כלל לטמא משקין כיוצא בהן שבזה ליכא פלוגתא כלל וא"כ בל דברי התנאים לעיל ניחא וגם דברי רש"י כאן עולים כהוגן שכתב דמוקי ליה וכו' ולא לטמא משקים דודאי גם לר' יוסי אינו משקה מטמא משקה מדשבקינהו ולא הזכירם כלל וכנ"ל אלא שראיתי במשנה בפ"ד מטהרות משנה ומשנה ט' ספק משקין וכו' לטמא טהור ולא נזכר שם מלת אחרים ואף על פי כן שם במשנה יו"ד ר' יוסי אומר ספק משקים לאוכלים טמא ולכלים טהור ולא הזכיר שם מה דינן למשקין אלא דשם גם לאוכלים לא טימא ר יוסי אלא בעשה מהם עיסה שבאו המשקים עצמם לתוך העיסה וכתב שם הר"ש דבזרק לתוך הככרות מודה שהככרות טהורים דשם ר' יוסי בשטת עצמו שטומאת משקים לטמא אחרים דרבנן אלא שאם עשה עיסה ממשקים שהם ספק טמאים כיון שנתערבו המשקים עצמו בעיסה טמא ובזה איכא למימר דלרבותא קאמר לאוכלים אף דנשתנו המשקים שהיו ספק טמאים ונעשו אוכל אפ"ה טמאים וק''ו אם נתערבו במשקים שנשאר בעין רק מעורבים פשיטא שהם טמאים ועיין בר"ש בפירוש המשנה שם שכתב שמה שעשה עיסה נקרא מטמא אחרים פי שהלך לו המשקה ונעשה אוכל:

[ק''ד] שם ד"ה ואי ס"ד וכו' ומדאיצטרך למעוטי אוכל מכלל דמשקין מטמא וכו' והנה כבר הרגיש המהרש"א במה שקש' בדברי רש"י הללו דכאן דקיימינן בשטת ר"ע דדרי יטמא אין צורך למדאיצטרך דהרי מדכתי' יטמא שמטמא אחרים על כרחך. מטמא משק' שהרי אוכל כיוצא בו כבר מיעט מקרא דטמא הוא והנלע"ד בכוונת רש"י בזה הוא דהא יש להקשות על יהיו חמורים מהכלי שהם באים מכחו שאינו מטמא כלי ואז שוב ממיחלא מוכח הוכחת רבינא דנערבינהו ונכתבינהו דלמא להכי לא ערבינהו דהרי עקר דרשת ר"ע הוא אינו אומר טמא אלא יטמא וכו' ואי הוי כתיב חד יטמא אתרווייהו הוה אמינא דחד מנייהו מטמא אחרים ולהכי לא כתיב טמא ומנ"ל דתרווייהו בין אוכלים ובין משקים מטמאים אחרים ודלמא רק אוכלים מטמאים אחרים ואוכל שני עושה שלישי אבל משקים שניים מנא ליה דעושים שלישי להכי הוצרך למכתב בכל חד בפ"ע יטמא ודרשינן בכל חד טמא לא נאמר וכו' ולכן הקדים. רש"י דמדכתיב טמא הוא מכלל דמשקין מטמא וידעינן שאוכל הבא מחמת שרץ מטמא משקה וממילא ילפינן ק"ו שכלי הבא מחמת שרץ שמטמא משקין דמה אוכל שאינו מטמא אוכל מטמא משקה כלי שמטמא אוכל אינו דין שיטמא משקה ואם כן אם משקין דכתיבי בהאי קרא רק לטומאת עצמן מיותרים לגמרי דמק"ו ילפינן להו אלא על כרחך לטמא אחרים ואכתי נערבינהו ונכתבינהו אלא שאכתי אין הדבר מוכרח דאי הוה כתיב רק חד יטמא אתרווייהו הוה אמינא להיפך דמשקין מטמאים ועושה שני שלישי אבל אוכל אין שני עושה שלישי ולטומאת עצמו נאמר בהאי קרא דמטמא הוא לא ידעינן אלא דשרץ מטמא אוכל ומהאי קרא ילפינן דגם תנור שהוא ראשון מטמא אוכל ולכך לא ערבינהו וכתבינהי אלא על כרחן שאין זה סברא כלל וגם אי הוה כתיב חד יטמא אתרווייהו הוה ילפינן אתרווייהו טמא לא נאמר אלא יטמא ולכן נלע"ד כוונת רש"י בזה דרש"י לשטתו דפי' בדברי רב פפא לא מצינו טומאה עושה כיוצא מדקרינן יטמא ואם כן רבינא דאמר מגופי' דקרא וכו' היינו אפי' לא דרשינן כאן אם למקרא אפ"ה ניחא ולפי זה ק' מעיקרא דדינא מנא ליה כלל לר"ע דשני עושה שלישי כלל ודלמא כל אוכל ומשקה אשר בתוכו ראשון הוא דחזינן להאי תנור כמאן דמלא טומאה כקושית הגמ' דף כ' ע"א ואי משום דכתיב מכל האוכל למעוטי כל הכלים הרי לר"ע דרשינן יטמא לטמא אחרים וממעטינן כל הכלים שלא יטמאו אחרים וגז"ה הוא שאין כלי ראשון עושה שני כלל ואי משום דגם יטמא הראשון קרינן יטמא דאפי' לטומאת עצמו ממעטינן כל הכלים וכמו"ש לעיל סימן קי"א קשה הרי לרבינא קיימינן דלא דריש הקרי ולדידי' הדר ק''ל ולזה הקדי' רש"י דדרשינן טמא הוא שאינו עושה כיוצא בו ונכלל דמה שאינו כיוצא בו שפיר מטמא וכבר ידעינן באוכל הבא מחמת שרץ שמטמא אחרים ואי ס"ד דגם בהך תנור מהשרץ עצמו קיבל טומאתו אם כן תרי קרא באוכל הבא מחמת שרץ למה לי אלא ודאי דמהתנור קיבל טומאתו

[קטו] תוס' ד"ה לא מצינו וכו' ולשון לא מצינו וכו' דמשמע דמעלמא נ''ל כוונתן דאם כוונת רב פפא מדקרינן יטמא אם כן לא יליף ממקום אחר דהרי במשקין גופייהו קרינן יטמא והנלע"ד בהא בין יטמא דבאוכל ובין יטמא דמשקין דדרשי' כתיב וקרי ודרשינן שיש דבר שמטמא ויש דבר שאינו מטמא קשה מנ"ל דבאוכל הקרי שאינו מטמא אוכל והכתיב שמטמא משקה ודלמא נהפוך היא הכתיב שמטמא אוכל כיוצא בו והקרי שאינו מטמא משקה וקושיא זו הוא גם אי דרשינן דרשינן מטמא הוא גם כן קשה דלמא הוא ממעט שאינו מטמא מסקה ומדאיצטרך למעט משקה מכלל דאוכל כיוצא בו מטמא וכן יטמא דכתיב גבי משקין ג"כ קשה כנ"ל דלמא הכתיב דכתיב יטמא היינו שמטמא משקה כיוצא בו והקרי דקרינן יטמא היינו שאינו מטמא אוכל ולתרץ זה אומר אני הקדמה אחת שבאוכל אם מצינו בו ריבוי ומיעוט אמרינן מסבר' שהריבוי הוא שמטמא משקה והמיעוט שלא יטמא אוכל לפי שמשקין עלולין לקבל טומאה ויכול האוכל לטמא בכל אופן משא"כ אי אמרינן שיטמא אוכל כיוצא בו אז אינו יכול לטמאו בכל אופן שהוי אם לא הוכשר אינו מקבל טומאה אבל במשקין אם מצינו ריבוי ומיעוט שני הצדדים שוים שליכא למימר מסתמא מרבה לטמא משקין לפי שעלולין לקבל טומאה שהרי גם אוכל עלול לקבל טומאה ממשקה שהרי המשקה הזה עצמו כשם שמטמאו כך מכשירו ואפילו שלא לרצון שמש ה טמא מכשיר בין לרצון ובין שלא לרצון אם כן במשקה אין לנו הכרע אבל באוכל יש לנו הכרע וכיון שכבר מצינו באוכל שהמיעוט הוא שאינו עושה כיוצא בו שוב גם במשקה אמרינן שהמיעוט הוא שאינו עושה כיוצא בו וזה כוונת ר"פ לא מצינו וכו' דאף דיליף מדקרינן יטמא כמו"ש רש"י מ"מ ביטמא דגבי משקה איכא למימר להיפך וכנ"ל וצריך למילף מאוכל ושפיר שייך לא מצינו ומתורץ קושיית התוס' על רש''י [קט''ז] ועפ''י זה שוב אני לעצמי מפרש דברי רבינא ושנא יוקשה כ לרבינא דלמא להכי לא ערבינהו משום דיטמא דאוכלין הוא רק לטמא משקין ויטמא דמשקין היינו לטמא בין אוכלין ובין משקין עיין מהרש"א מה שנדחק בזה בדברי התוס' בד"ה. רבינא אמר ועיין לעיל בדברינו בסימן ק"ו מ"ש בכוונת התוס' ואמנם מה שנר' לע"ד בפשט דברי הגמרא דגם רבינא כוונתו על מה דקרינן יטמא אלא דלא יליף משקה מאוכל ע"פי מה שכתבתי בסימן הקדום לפרש דברי רב פפא ורבינא קאמר מגופי' דקרא דמשקין עצמו לא מצית אמרת להיפך דיטמא משקין ולא יטמא אוכלין דהרי יטמא דרישא ודאי לטמא משקין ולא אוכלין וכמ"ש לעיל בדברי רב פפא משום דעלולין לקבל טומאה ואם יטמא דסיפא ג"כ לטמא משקין ולא אוכלין הרי הם שוים ממש א"כ נערבינהו ונכתבינהו והנה היה באפשר לכוין דברים הללו בכוונת רש"י אלא היה נשאר קשה על רש"י מה שהוצרך להקדים מדאיצטריך למעוטי אוכל ועיין לעיל בסימן קי"ד וק"ל

[קיז] ע''ב לא מק"ו קאתי ומה משקין הבאים מחמת כלי והא דלא קאמר ק''ו ומה כלי שמטמא משקין אינו מטמא כלי משקין שאינה מטמאים משקים ק"ו שלא יטמאו כלים ומהרש"א כתב דהוה עצי למימר כן אלא דהאי ק"ו אלים טפי עיין בדבריו בתוס' בד"ה וכ"ת ולי נראה דלא היה מצי למימר כן דערבך ערבא צריך דהיא גופיה מנא ליה דאין משקה מטמא משקה הוא משום דאם כן לערבינהו ולכתבינהו ואי הוה אמרינן דמשקין מטמאין כלי אם כן לכך לא ערבינהו דאוכל אינו מטמא כלי ומשקין מטמאין כלים ולעולם דמשקין מטמאין גם משקין לכך צריך הך ק"ו דמשקים הבאים מחמת כלי לא יהיו חמורים מהכלי שהם באים מכחו שאינו מטמא כלי ואז שוב ממילא מוכח