צל"ח פסחים לה

גזירת י"ס. דבר עשו בעדות ר"ח ס"ה משלישי דרבנן שני דאורייתא ולר' עקיבא אין בעדותו רק לעשות מפסול דרבנן פסול דאורייתא וצריך לומר דהתירוץ של הירושלמי ב אמת אינו עולה רק למאן דאמר אין אמ"א ואם כן אין עושה בדר"ח ס"ה אפילו פסול דאורייתא ולמ"ד אוכל מטמא אוכל צריך לומר תירוץ על קושיית והירושלמי כפי מה שתירצו התוספות בזבחים דף ג' ע"א בד"ה הכותב שהבא תי לעיל סי' ל"א ובזה עולה לנו כהוגן מה שהעמידו התוספות לעיל הך קושיי ת הירושלמי למ"ד אין אמ"א ועיין מהרש"א ולדידי ניחא שכוונתן להביא תירוץ של הירושלמי דלא סליק רק למ"ד אין אמ"א ומעת' לרש"י לאוקימתא זו דמיירי בכלי שנטמא במשקין וכו' אם כן הבשר הוא שלישי ממש ולמ"ד אמ"א עושהו שני דאורייתא ובדר"ע דמיירי בשמן שהוא משקה אסנימא דגם עכשיו סליק אדעתא דמשקין לר"מ לטמא אחרים דרבנן א"כ קשה ר"ח מוסיף אדר''י לכן פי' רש''י אוקימתא זו רק למאן דאמר אין

אמ"א

[לו] ד"ה אמר ר שב"ל וכו' והאי עדות דר"ח ור"ע לא שייך גבי פסח ואיידי דבעי לאורויי ששורפין קודש טהור וכו' הא דלא פירש רש"י דנקט לה הכא מישום דר' יוסי טעה וסבר דר"מ מדר"ח ס"ה יליף משום דאם כן קשה רבא דלא סליק אדעתא דר' יוסי טעה למה הקשה מברייתא אמר ר' יוסי וכו' למה לא הקשה ממשנתינו דאי ר"מ מדר"י יליף מה שייכא דעדות ר"ח ס"ה ור"ע כאן במכילתן לכן הוצרך רש"י לפרש דנקט לה הכא איידי דבעי לאורויי

וכו'

[לז] ר"ח ממחלוקתן וכו' שהרי הלכה כר' יהושע בטהרות דר"א נימנו עליו וכו' הא דנקט רש"י בטהרות רמז למה דמסקינן במסכת נדה דף ח' ע"א דאמר שמואל הלכה כר"א בארבע ומסיק שם דבסדר טהרות הוא דאין הלכה כמותו רק בארבע אבל בשאר סדרים איכא טובא

ד"ה שמא יבא אליהו לאחר זמן כוונתו דלא תימא שפירושו שמא יבא היום וזה אי אפשר שכבר מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בערבי ימים טובים כדלעיל דף י"ג ע"א לכן כתב רש"י שיבא לאחר זמן [לח] תוס' ד''ה באב הטומאה דאורייתא וכו' והא דנקט דאורייתא לא ק נפקא לן מידי למאן דאמר אין אוכל מטמא אוכל וכו וראיתי בספר א''הע דאפי' למ"ד אין אוכל מטמא אוכל היינו לטמאו אבל פוסל הוא כיוצא בו מדברי תורה ולכך נקט באב הטומאה דאורייתא שמותר לגרום לולד דרבנן פסו דאוריית' דאם לא כן והיה מיירי באב דרבנן לא היה ר' מאיר יכול ללמוד להתיר לגרום לתרומה טהורה פסול דאורייתא עיין שם והנה טרם רואי בספר הנ"ל חשבתי לחלק כן עיין לעיל בדברינו בהמשנ' מ"ש על קושיית מהרש"א בתוספת ד"ה דאיכא משקין ודחיתי סברא זו עיין בדברינו בסימן ה' ואמנם בגוף החידוש הזה לומר דאוכל פוסל עכ"פ כיוצא בו והואון הזה אסברה לנו שכך דרשינן לקרא טמא הוא ואינו עושה כיוצא בו טמא ואני אומר תינח למדרש כן לר"ע דסובר שני עושה שלישי בחולין וא"כ ההוא אוכל מחמת שרץ שבו כתיב טמא הוא ההוא י הוא עושה שני להיות טמא לעשות שלישי דרשינן ואינו עושה כיוצא בו טמא לטמא אחרים אבל לדידן שאין שני עושה שלישי בחולין א"כ איך נדרוש שאינו עושה כיוצא בו טמא לטמא אחרים קשה מאי אירי' כיוצא בו הלא אפי' אינו כיוצא בו אינו מטמאו רק פוסלו מכלל דכיוצא אפי' לפסול אינו יכול ואפי לר"ע ג"כ אינו נכון לנוסחא דידן לקמן דף י"ח ע"ב דגרסינן יטמא דאינו עושה כיוצא בו וזה באוכל הבא מחמת כלי הוא ולכן אין קיום לסברא זו ודוחק לומר דקרא דכתיב בחולין אתי לענין א תרומה וקדשים ו[לט] ד"ה ולד טומאה דרבנן וכו' ומיהו אם עיבור צורה היינו לינה בעלמא אע"ג דלא הוה נותר לא קשה מידי ולענ"ד קשה הא אין שורפין קדשי' בלילה וממילא ימתין עד למחר והרי הוא נותר ומתוך דברי התוספת הללו משמע שדוקא נותר אינו נשרף בלילה אבל שאר פסולי' נשרפים בלילה וכן משמע בדברי הרמב"ם בפ"ט מפה''מ שפיגול ונותר הוא דאינן נשרפים אלא ביום וכן משמע בכ"מ שם אבל אני תמה כי ברייתא מפורשת בת"כ שכל פסולי המוקדשים אין שריפתן אלא ביום ואי נימא דלינה בעלמא שכתבו התוס' היינו אפילו תוך זמן אכילתן אתי שפיר דמיירי בשלמים שאירע בהם כן ביום זביחתן וממתין להם עד למחר ומקרי עיבור צורה ועדיין אינו ואמנם גוף דברי התוספת הללו תמוהים אצלי איך כתבו כן ליישב שטת רש''י והרי רש"י בעצמו כתב לקמן דף ל"ד ע"א בד"ה ותעובר צורתה היינו פסול לינה וכו' וכיון שלנה בלילה הרי הוא נותר וכו' הרי שלרש"י עיבור צור' היינו הנשרפים שכתב הרמב"ם בפ' י"ט מפה"מ הל' ג שאלו אפי' אם אירע בהם ספק פסול נשרפים בלא עיבור צורה וכתב הר"י קורקס הטעם שכיון שגם בכשרותן לשריפה עומדין ואין חילוק בין כשרים לפסולים אלא במקום שריפתן לכך אין צריך עיבור צורה ובירושלמי הרגיש בזה וכתב וקודם אושא אין שורפין על דבריהם ומוקי לה בכלי זכוכית אבל בבבלי במסכת שבת דף ט"ז ע"א מבואר שאין שורפין על כלי זכוכית כלל [מ] ואמנם גם בלאו הכי נלע"ד לתרץ קושיית התוספת על רש"י שהרי לעיל כתבו התוס' בסוף ד"ה התם פסול וטמא דבירושלמי מקשה למאן דמוקי בטומאה דרבנן בא בא ר"ע אלא לפחות תפתר בבית הפרס דרבנן והנה על בית הפרס שפיר שורפין תרומה דבאושא גזרו לשרוף על בית הפרס כדאמרינן בשבת דף ט"ו ע"ב על ששה ספיקות שורפין התרומה יעויין שם וא''כ מדר' עקיבא יליף ר''מ ומה דקאמר מדברי ר''ח ס''ה היינו דר''ח ס"ה ודאי מיירי בולד דרבנן אי משום דלא משכחת ולד ולד דאורייתא למ"ד

אין אוכל מטמא אוכל אי מדקרי ליה ולד וכמו שכתבתי למעלה ומזה שמעינן: דר''ע איירי בבית

הפרס

[מא] ובזה נלע"ד לתרץ לעיל דף י"ד ע"ב דקאמר רבא שמע מיניה קסבר רבי עקיבא משקין לטמא אחרים וכו' מאי אריא באב הטומאה אפי' בראשון ושני וכו' הדבר תמוה שהרי התוס' כתבו לעיל דף י''ד ע''א בד''א עם בשר ומשקין וכו' דלא שייך להקשות מאי אריא וכו' משום דמימיהם קאמר ואם כן איך קאמר רבא מאי אריא וכו' והרי ר"ע ג"כ מימיהם וכבר כתבתי לעיל סי' ך' ליישב ואמנם לפי מ"ש ניחא שהרי כבר כתבתי בסי' כ"א דהך מאי אריא קאי לרבינא משמיה דרבא דמקרא מלא דבר הכתוב שאין טומאה עושה כיוצא בו וא"כ אם משקין לטמא אחרים דרבנן על כרחך ולד ולד דר"ח ס"ה היינו דרבנן דלא משכחת כשר שיהיה שלישי של תורה כלל וא"כ קשה הא ר"ע לא בא אלא לפחות וצ"ל דאיירי בבית הפרס דרבנן והרי על בית הפרס אין שורפין תרומה כלל ולרש"י בשום טומא' דרבנן אין שורפין תרומה וקדשים כמפורש בדבריו בשבת דף ט"ז ע"א בד"ה עבדי רבנן הכירא יעויין שם וא"כ בשלמא מלת' דר"ח ס"ה דאיירי בקדשים א"כ אף בטומאה דרבנן משכחת שריפה בעיבור צורה ועל זה גופיה העיד ר"ח ס"ה שעל ידי עיבור צורה שורפין עם בשר שנטמא באב הטומאה אבל ר' עקיבא מיירי בתרומה וע"י טומאה דרבנן אין שורפין כלל דבתרומה ליכא עיבור צור' וא"כ איך שורפין אלא ודאי דמיירי אחר תקנת אוש' שתקנו לשרוף על בה"פ ואוש"הי' אחר גזירת י"ח דבר שהרי אושא בימי ר"ג היה כדפירש רש"י במסכת ר"ה דף ל"א ע"ב וי"ח דבר קודם ריב"ז היה שהרי ספר מגזרת ח"י דבר היה וידים הבאים מחמת ספר נגזר אחר גזירת ספר כמו"ש התוס' במס שבת ד י"ד ע"א בד"ה אף ידים ובמסכת ידים פרק ד' משנה ו' אומרים צדוקים וכו' שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאים ידים וכו' אמר ריב"ז וכו' ועכ"פ עדות דר"ע לא שייך כלל קודם תקנת אושא וא"כ לא שייך כלל קודם ח"י דבר ומימיהם של ר"ע היינו מיום שהתחילו לשרוף על בה"פ ושפיר קאמר מאי אריא בא"ה וכו'

[מב] אלא דלפי זה קשה כיון דלרש"י על שום טומאה דרבנן אין שורפין תרומה וקדשים חוץ מששה ספיקות שגזרו באושא וחוץ מידים שתחלת גזירתן לשריפה אם כן לרבינא משמיה דרבא דמקרא מלא דבר הכתוב גם בקדשים אין אמ"א אם כן למה הוצרך רבא להוכיח מדברי ר"ע שמשקין לטמא אחרים דאורייתא והלא יש להוכיח כן מר' חנינא ס"ה דאי ס"ד דרבנן א''כ לא משכחת ולד ולד דר"ח כ"א מדרבנן ובעי עיבור צורה ונעשה נותר ונותר הוא ראשון לטומאה מדרבנן כמבואר בדברי הרמב"ם פ"ח מאה"ט הל' ג' וכיון שכבר הוא ראשון דרבנן כי שריף ליה בהדי בשר שנטמא באב הטומאה שאינו מטמא רק מדרבנן אוכל את אוכל מה הוספת טומאה על טומאתו איכא ראשון בהדי ראשון קשריף אלא ודאי דסבר ר"ח ס"ה משקין לטמא אחרים דאוריית ומשכת' בשר שנטמא בולד ולד שהוא שלישי דאורייתא שנטמא במשקים שנטמאו בכלי שנטמא בשרץ ושורפו בהדי בשר שנטמא באב הטומאה ועושהו שני דרבנן והוסיף טומאה על טומאתו קודם גזירת ח"י דבר ולא עוד אלא דקשיא יותר לפי הנראה מדברי רש"י לקמן ע"ב בד"ה ור' יוסי לטעמיה דלא ניחא ליה לרש"י לפרש דר"ח ס"ה איירי קודם י"ח דבר וכמו שיבואר לקמן ואפי' למה שאפרש אני לקמן דברי רש"י עכ"פ צריך שיהיה הוספ' גם אחר ח"י דבר א"כ למ"ד אין א אוכל מטמא אוכל אפילו יסבור ר"ח ס"ה משקין לטמא אחרים דאוריית' אי אפשר לאוקמי בשלישי דאורייתא על ידי משקין דא"כ אחר י"ח דבר כבר היה שני דרבנן ומה הוספת טומאה איכא שני ושני הוא שהרי גם עתה אינו רש שני דרבנן שאין אוכל מטמא אוכל מן התורה ועל כרחך צריך לומר שלישי דרבנן לגמרי אוכל את אוכל וא"כ בעי עיבור צורה ונעשה נותר והרי הוא ראשון ומה מוסיף טומאה על טומאתו איכא וע"י עצים ולבונה ליכא לאוקמי לשטת רש"י בכל הסוגיא דרש"י סובר בכל סוגיא דעצים ולבונה הוא רק מעלה דרבנן כמבואר בדבריו דף י"ט והמבואר בדבריו לקמן ע"ב בתירוצא דר' ירמיה וקושיא זו מרפסא איגרין לדברי רש"י כאן דולד דרבנן היינו כלי שנטמא במשקין שזה ודאי טעון עיבור צורה והתוס' הקשו רק על ר"מ דאיך יליף ר"מ מזה לשרוף תרומה טהורה עם טמאה ואני מקשה יותר על ר"ח ס"ה עצמו כיון שכבר הוא נותר והוא ראשון דדבריהם מה הוספת טומאה על טומאתו איכא למאן דאמר אין אוכל מטמא אוכל והרי רש''י פירוש אוקימתא זו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מג והנלעד בישוב דבר זה בהקדים דברי הרמב"ם בפ"ז מאה"ט הל' ב' אין לך ולד הטומאה שמטמא כלים אלא משקים בלבד וטומאה זו מדבריהם והוא שיהיה אותן משקין טמאין מחמת אב מאבות הטומאה בין של תורה ובין של דבריהם וכן מפורש עוד בדבריו בפ"ח הלכה יו"ד וז"ל אבל אין משקין הללו הטמאים מחמת ידים מטמאים כלים שעיקר טומאת ידים מד"ס ע"ש וכוונתו דודאי אפילו משקים שנטמאו רק מד"ס מטמאים כלים אבל הכלל שכלל הרמב"ם הוא שתהא הטומאה של משקים הללו נסמכים זה לזה עד שתהא התחלת הטומא' אב מאבות הטומא' ואפי' יהיה אותו האב עצמו רק מד"ס שוב המשקין הבאים מהן אפילו יהיו שלישי מן האב נעשו תחלה ומטמאים הכלים אבל ידים אף שהם שניות מ"מ אין התחלתן מאב אלא הם עצמם מתחלתן נעשו שניים דגזרו חכמים על ידים שיהיו שניים וכיון שאין טומאתן בא ממדרגת אב לכך אינם מטמאים משקים לטמא כלים אף שהמשקים הבאים מהם נעשו תחלה אבל אעפ"כ אינן מטמאין כלים וכן מפורש בדבריו בפתיחתו אשר עשה לסדר טהרות ולפי זה גם נותר אף שגזרו עליו חכמים שיהיה ראשון לטומאה מ"מ אין טומאתו נסמכת לאב שלא קיבל טומאתו מאב רק הוא עצמו הוא תחלת הטומאה מדבריהם וגם משקים הבאים מחמתו אינם מטמאים הכלים וא"כ שפיר קאמר ר"ח שמוסיפין טומאה על טומאתו שמתחלה בשר זה שנטמא בולד ולד היה שלישי ואם היה נוגע במשקה חולין או משקה תרומה לא היה פוסלין כלל ועכשיו אף אחר שעברה צורתו ונעשה נותר והרי הוא ראשון ועושה משקה תחלה מ"מ ראשון זה שנעשה מחמת שהוא נותר אינה נסמוך לשום אב וא"כ אף שמטמא משקים מ"מ אין משקים הללו יכולים לטמא כלי ועכשיו ששורפו בהדי בשר שנטמא באב הטומא אף שנעשה רק שני מ"מ שני זה נעשה ע"י ראשון שקיבל מאב ושוב בשר זה שנעשה עתה שני יטמא משקין לטמא כלים ושפיר הוסיף טומאה על טומאתו וכל זה אם משקין לטמא אחרים דאוריית' שאז ניחא עדותו דר"ח בין קודם גזירת ח"י דבר שאז ההוספה בלי עיבור שהרי משכחת שלישי של תורה ע"י משקין ובין אחר י''ח דבר שאז לא