צל"ח פסחים לב

באב הטומאה לרבותא שעושהו שני דאורייתא וא"כ איכא למימר דרש"י סבר כריב"א או כר"י הנ"ל אלא דרש"י עצמו בדף י"ז ע"ב בד"ה אבל לית בהו רביעית כתב בהדיא דטומאת משקין לטמא אחרים הוא רביעית וצריך לומר דרש"י לא ס"ל עקר סברת התוספות בדבור הקדום דסתם משקין דבהדי בשר לית בהו רביעית ורש"י סובר דמיירי דאית בהו רביעית ולפי מה שיתבאר לקמן בדברי רבא דאמר ש"מ מדר"ע וכו' יתבאר דגם רש"י יכול להסכים לסברת התוס' דר"ח ס"ה מימיהם קאמר דהיינו גם קודם י"ח דבר וממילא גם כן יוכל רש"י לסבור תירוץ התוס'

[יח] ע"ב ומאי דוחקיה דר"י וכו' ואלו הכא פסול וטמא לכאורה דברי המקשה תמוהים דמתחלה הקשה היינו הך וכדמשני ליה הדר ומקשה מאי דוחקיה ואם כן בתחלה מה היה קשה לו כיון שהוא עצמו יודע הוספה דהכא פסול וטמא ונראה שהרי התוספות בד"ה ואלו הכא פסול הקשו הרי שלישי שבתרומה טמא הוא לגבי קודש כמו שלישי שבקודש וניחא להו דמגע ט"י גרע משאר שלישי ואפילו לגבי קודש אינו אלא פסול וזה היה כוונת ר"ע במשנתינו שדייק ואמר שנפסל בטב"י ולכאורה היה לו לומר סתם שנפסל וממילא נדע שהוא שלישי אלא שהיינו טועים דמיירי בשלישי שנגע בשני שזה אף שנקרא פסול לגבי תרומה אכתי נקרא טמא לגבי קודש וקמ"ל רבותא דאפי' שנפסל בט"י גם כן רשאי להדליקו בנר שנטמא וכו' ומעתה ניחא שהמקשה הזה לא סליק אדעתיה שחרב הוא כחלל ושמשנתינו כוונתה על נר של מתכת ולכן הקשה היינו הך ומה אמרת שהוספה הוא דהתם טמא וטמא והכא פסול וטמא אם כן לימא ר' עקיבא סתם שמן שנפסל ועל כרחך נדע דמיירי שנפסל בט"י דאל"כ מאי הוסיף דהיינו הך דהרי שאר פסול שבתרומה טמא הוא לגבי קודש כמו שלישי שבקודש ורב יהודה משני ליה הכא בנר של מתכת עסקינן ואם כן מוקי משנתינו באמת בנר של מתכת והוסיף ר"ע שני הוספות לעשות מפסול ראשון ועל זה הקשה מאי דוחקא דר"י לאוקמי באמת כן נוקי בנר של חרס והא דהוצרך ר"ע לפרש בטבול יום היינו משום דאי הוה קאמר סתם שנפסל הוה מוקמינן ליה בשאר שלישי והוה מוקמינן ליה בנר של מתכת וההוספה לעשות משלישי ראשון אבל לעשות מפסול ממש דהיינו שנפסל בט"י אפילו שני אינו רשאי שמחדש לו שם חדש שעד עתה היה פסול ועתה נעשה טמא לכך קאמר שנפסל בט"י שאפילו מפסול גמור הותר לעשות טמא אבל אכתי לעשות מפסול גמור ראשון מי דוחקו לרב יהודה לומר שהתיר רבי עקיבא כולי האי [יט] שם נתני שנטמא בשרץ לכאור' קש' בשלמא אם היה יכול למתני שנטמ' סתם שפיר שייך להקשות למה לו לפרש באיזה דבר נטמא אבל שיפרט שנטמא בשרץ אין כאן ריוח ומה הפרש יש בין שהוא אומר שנטמא במת או שאומר שנטמא בשרץ ואם הי' אומר בשרץ היה קשה להיפך למה דוקא בשרץ ובאמת זה דחקו לרש"י לפרש נתני שנטמא סתם ואמנם לפי הגירסא שבגמר' הדבר צריך טעם ונלע"ד דעכשיו שאומר שנטמ' במת עכ"פ יש לטעות דמיירי בשל מתכות ואם ר' עקיבא אינו מתיר בשל מתכת היה לו לומר שנטמא בשרץ ואין מקום לטעות ולהתיר לעשותו ראשון אלא ודאי מדנקט במת על כרחך דבאמת מיירי בשל מתכת ולפי מ"ש לעיל לפרש קושיית מאי דוחקי' בלא"ה ניחא דנתני שנטמא בשרץ ואז היה יכול לומר שמן שנפסל סתם ולא היה צריך לפרש שנפסל בט"י דעל כרחך בטבול יום איירי דאל"כ מאי הוסיף וכנ"ל

וכ שם או מדרבנן מאי אריא באיזה וכו' כמה נדחקו מפרשי הש"ס בזה שהדבר תמוה עפ"י מה שכתבו התוספות לעיל בד"ה עם בשר ומשקין שלא היה יכול להקשות אפילו בראשון ושני משום דר"מ מימיהם של כהנים קאמר והרי ר' עקיבא גם כן קאמר מימיהם של כהנים ומ"ש מהרש"א דר' עקיבא היה אחר י"ח דבר תמהני ואטו ר"ח ס"ה לא היה אחר י"ק דבר והלא במס' יומא דף ח' ע"א הוא חולק עם ר"מ ור"י ולומר שהיה גם קודם י"ח דבר גם כן הדבר קשה שהרי שמאי והילל עצמם היו בחיים בשעת גזירות י"ח דבר כמו"ש התוספות במסכת שבת דף י"ד ע"ב בסוף ד"ה ואלו והמהרש"א שם נדחק בדברי התוס' ורצה להגי' ולפרש בדבריהם שלא היה שמאי והלל בגזירות י"ח דבר אבל פירושו שם דחוק והרי הלל ושמעון וגמליאל ושמעון נהגו נשיאותן לפני הבית מאה שנה ורחס"ה היה בימי ר"מ ואם היה מעיד עדות הזה קודם גזירת י"ח דבר הי' צריך להיות זקן ו מאוד הגם שבירושלמי ראיתי שכ' וכי ר"ח לאו קודם לאושא הוא צריך לומר גם כן פירושו מדקאמר מימיהם של כהנים ולכן נלע"ד דמה שכתבו התוספות לעיל בד"ה עם בשר שר"ח ס"ה אמר מימיהם הכוונה שצריך להיות עדות הזה רבותא גם קודם י"ח דבר אבל לומר שהים תוספות טומאה רק קודם י"ק דבר ולא אחר י"ח דבר גם זה לא יתכן שיעיד על דבר שבזמנו אינו שום חידוש ומה שאמרו כאן בגמרא אי מדרבנן מאי אריא בראשון וכו' כוונת הגמרא על דרך שכתבתי דא"כ למה לי' לר"ע לומר שנפסל בטבול יום יאמר סתם שנפסל וג"כ על כרחך בטבול יום נפסל דאי נפסל בדבר אחר ועל כרחך בשני נפסל אם כן כבר היה תחלה שכל הפוסל וכו' וא"כ מאי אריא בא"ה שמדליקו עתה בו שנעשה ראשון אפילו בראשון ושני תחלה הוא וא"כ היה כבר תחלה ולא משכחת לומר שנפסל כי אם בט"י ואף דמשכחת לה קודם י"ח דבר מ"מ צריך עכ"פ שיהיה עדותו הוספה גם בימיו שהוא אחר י"ח דבר ולפי זה גם רש"י לקמן ט"ו ע"ב בד"ה ואזדא ר"מ גם כן יהיו נכונים וכאשר נניע שם נפרש דברי רש''י [כא] שם אלא ש"מ דאורייתא הנה עד כאן לא שמענו אלא שבקדשים משקין לטמא אחרים מן התורה ואז ממילא אהני ליה האי נר להאי שמן שנעשה ראשון לטמא שנים ולפסול א' בקודש אבל אין לנו ראיה שיטמא אחרים בחולין ואף שיש לומר ממ"נ אם דרשינן יטמא דגבי משקין יטמא ממש אם כן קרא סתמא כתיב וגם בחולין משקין מטמא אחרי' מההוא קרא ואם ההוא יטמא דגבי משקין היינו הפסד עיין בדף ט"ו ע"א בתוס' בד"ה ר' יוסי לטעמי' מ"ש בשם הר"ר יוסף מירושלים אם כן בקדשים מנ"ל דמשקין מטמא אחרים אלא דיש לומר דיליף בקדשים מוהבשר אשר יגע בכל טמא מי לא עסקינן דנגע במשקין וכדאמר רב הונא בר חיננא לברי' לקמן דף ט"ז ע"א ומעתה אני אומר הניחא לרבינא משמיה דרבא דאמר לעיל מקרא מלא דבר הכתוב וא"כ לא דריש והבשר אשר יגע ועיין לעיל בריש השיטה בתו' בד"ה אבל תרומה וכו' ואם כן הוכיח רבא מדברי ר"ע דמשקין לטמא אחרים דאורייתא ובין חולין לתרומה וקדשים אין הפרש אבל לרב אדא משמי' דרבא דאמר בקדשים עושה כיוצא בו לא ידענו לפרש דברי רבא שאם כוונתו ש"מ משקין לטמא אחרים בקדשים א"צ להוכיח זה מדברי ר"ע דלדידי' ליכא פלוגתא בזה דהרי כשם שלדידי' בקדשים טומאה עושה כיוצא בו על כרחך או מקרא דוהבשר לשטת התוספות דף י"ד ע"א בד"ה אבל בתרומה או מנבואת חגי לשטת רש"י שם וא"כ ממילא גם משקין מטמאין אחרים בקדשים ולמה לו לרבא להוכיח זה מדברי ר"ע ואם כוונת רבא להוכיח דאף בחולין משקין מטמאין אחרים מן התורה הוא גופא מנ"ל ודי אם בקדשים מטמאין כבר אהני ליה האי נר להאי שמן לענין קדשים ונראה דשפיר מוכח דגם בחולין משקין מטמאין מן התורה דאם לא כן קשה על משנתינו מאי אריא נר שנטמא במת נתני שנטמא בשרץ ואף שבמת הוא אב הטומאה ועושה לשמן ראשון ובשרץ הגר הוא ראשון ועושה השמן שני אין שום עילוי בזה אם הוא ראשון או שני דכבר כתבתי לעיל בסי' ט"ו בתוספות בד"ה דאיכא משקין דאין שלישי עושה רביעי בקדש אלא היכי שהשני שבזה הסדר הוא פסול בחולין ואז עושה שלישי בתרומה מק"ו מט"י ושוב עושה רביעי בקודש מק"ו ממח"כ אבל אם השני אינו פסול בחולין אינו עושה שלישי בתרומה וממילא אינו עושה רביעי בקודש עי"ל מ"ש בשם הרב המנוח מוהר"ר פייבס ז"ל מזלאטשוב ומעתה אם הנר הוא טמא שרץ ועושה השמן שני שוב השמן הזה שהוא פסול בחולין עושה שלישי בקודש לטמא אוכל ושוב האוכל הזה הוא שלישי ועושה רביעי בקודש ואם הנר הוא אב הטומאה ועושה השמן ראשון והשמן יעשה אוכל שיגע בו שני והשני הזה אינו פוסל בחולין וגם כן לא יעשה האוכל הזה רק עוד אחד דהיינו שלישי נמצא שהשמן הזה אף כשהוא ראשון אינו עושה עוד יותר רק שנים וכשהוא שני ג"כ עושה עוד שנים וא"כ נתני שנטמא בשרץ אלא ש"מ שגם בחולין משקין מטמאין אחרינא ושפיר כשהוא ראשון עושה עוד שלשה דהיינו שני ושלישי ורביעי אלא דהא טעותא הוא דאפילו אם אין משקין מטמאין אחרים רק בקדשים יש הפרש בין נר שנטמא בטמא מת ובין נר שנטמא בשרץ שהרי אם רק בקדשים טומאת משקים לטמא אחרים דאורייתא א"כ גם בתרומה אינו מן התורה דלרב אדא אליבא דרבא קיימיינן דאמר ל"ש אלא בחולין ותרומה וכו' וכיון שכן אם ההוא נר נטמא בשרץ. ועושה לשמן הזה שני אף ששני הוה פסול בחולין שהרי מכלי קיבל טומאתו מ"מ השלישי שהשמן הזה עושה שלישי זה אינו פסול בתרומה שבת ומה משקין אינן מטמאין אחרים מן התורה וכיון שהשלישי הזה אינו פסול בתרועה אינו עושה רביעי בקודש וא"כ השמן שקיבל מנר שנטמא בשרץ אינו יכול לעשות עוד יותר בקודש רק אחד דהיינו שלישי וכשנטמא הנר בטמא מת עושה להשמן ראשון ושפיר עושה השמן הזה עוד כנים דהיינו שני ושלישי שלשלשי בקודש א"צ ק"ו הא חדא ועוד שנית מעיקרא דדינא סתירה דהרי לרבי עקיבא קיימינן ולר"ע א"צ למילף רביעי בקודש מקל וחומר הק למדנו מן התורה כיון דדריש יטמא יטמא ואמרינן מי לא עסקינן דנגע בשלישי וכמו"ש התוספות דף י"ט ע"א בד"ה נתני נמי ואם כן שפיר יש הפרש בין נר בנטמא במת לנטמא בשרץ ואכתי מנ"ל לרבא דר' עקיבא סובר טומאת משקין לטמא אחרים מן התורה בתרומה וחולין והנלע"ד בזה דאי ס"ד דהנר אהני לההוא שמן רק לקדשים אם כן ר"ק מוסיף אדר"ע דבהאי דר' עקיבא אין כאן תוספת טומאה דאורייתא לתרומה לענין עצמו רק לענין קדשים ובתוס' דר"ח שהיה תחלה שלישי ולא היה עושה בקדשים רק עוד אחד ובתרומה וחולין לא היה עושה כלום ועכשיו נעשה שני וניתוסף עליו טומאה לקדשים לעשות עוד שנים ולתרומה לעשות עכ"פ אחד ואפי' לחולין לר"ע דשני עושה שלישי בחולין וא"כ אמאי קאמר הוסיף ר"ע הרי גם ר"ח מוסיף הוא וכעין קושיית הירושלמי שהביאו התוס' בד"ה התם פסול וטמא יעויין הם אלא ודאי מדקאמר הוסיף ר"ע ש"מ דגם בחולין משקין לטמא אחרים דאורייתא ויש גם כן כאן תוספת דאורייתא לקדשים ולתרומה ולחולין ובזה עמדתי על כוונת רש"י בד"ה ש"מ מדקאמר הוסיף ר"ע כסבר וכו' ודבריו תמוהין דאטו מדאמר הוסיף הוכיח רבא והלא מגוף דברי ר"ע הוכיח רבא אפילו אם לא היה אומר הוסיף ר"ע רק סתם העיד ר' עקיבא אכתי מוכח דאל"כ מאי אהני ליה האי נר וכו כמפורש בדברי רבא ולפי מ"ש ניחא דאי לאו דתני לשון הוסיף לא היה מוכח בחולין ותרומה שמטמא משקין אחרים מן התורה והא דקאמר אי מדרבנן מאי אריא יא בא"ה וכו' והלא בלא זה מוכח שהוא מן התורה דאם לא כן ר"ח מוסיף אדר"ע ונראה משום דתינח לרב אדא משמיה דרבא דבקדשים עושה כיוצא בו מוכת כנ"ל אבל לרבינא משמיה דרבא דאמר מקרא מלא ולדידי' גם ר"ק רק אתוספת טומאה דרבנן העיד אין זה הוכחה ולכך אמר הוכחה אחרת דאי מדרבנן מאי אריא בא"ה וכו' ולרבינא ליכא קושיא כלל ודלמא רק בקדשים משקין מטמאין אקרים דמהי תיתי לחלק שהרי איהו אינו מחלק כלל בין קדשים לחולין ותרומה וא"כ לא דייק והבשר אשר יגע וכן סובר נבואת חגי מדרבנן ונלע"ד דרבא סתמא אמר ש"מ משקין לטמא אחרים דאורייתא עד והא פסול וקא' אבל הך סיומא דמלתא דאי מדרבנן מאי אריא בא"ה וכו' לאו רבא בעצמו אמר אבל סתם גמרא הוא דמסיק כן ליישב אליבא דרבינא משמיה דרבא שוב מצאתי בפ"י שכתב ג"כ דסוגיא דכאן למ"ד אין אוכל מטמא אוכל ולמ"ד אמ"א בלא''ה מוכח דאל"כ ר"ח מוסיף אדר"ע [כב] רש"י ד"ה נוקמה בנר של חרס וכו' ושמן שלישי של תרומה אינו טמא לטמא אחרים וכו' כבר הרגישו התוספות בד''ה ואלו הכא וכו' שזה נגד משנה ערוכה בטהרות פ''ג שלישי בחולין מטמא משקה קודם ופוסל אוכלי קודש ואמנם התוספות עצמה למדו זכות על רש''י דשלישי של מגע טבול יום גרע משאר שלישי ואפילו בקודש גופיה טבול יום אינו מטמא ואם כן גם רש''י כוונתו על שלישי של טבול יום והא דנקט רש''י ושמן שלישי תרומה אינו טמא ואם כוונתו על ט''י אם כן גם בקודש הוא כן ואמנם זה אינו