צל"ח פסחים ל

ר"מ שפיר יש חשש שפוסל עכ"פ תרומה טהורה ואמנם זה אינו מתרי טעמי חדא דהרי לשיטת התוס' מה דקאמר אבל בקדשים עושה כיוצא בו הוא מקרא דוהבשר אשר יגע וכו' כמבואר בד"ה אבל תרומה וקדשים וכו' ואי ס"ד רק לטמא אינו עושה אבל פוסל שפיר פוסל א"כ מה ראיה יש מוהבשר אשר יגע וכו' שהרי לא יאכל כתיב ולא נזכר שנעשה טמא והלא גם אם נעשה פסול אסור באכילה ועוד דאם כן קשה ממ"נ אם סברא חיצונה שפסול שוה עם איסור א"צ ראיה ואם יש חילוק בין פסול לאיסור שאיסור אינו אפילו כמו פסול א"כ איך יליף מדבריה' ועיין לקמן דף ט"ו ע"א בתוס' ד"ה דמדאורייתא וכו' ולקמן בדברי הגמרא יתבאר יותר קושית מהרש"א ועיין לקמן סימן ט"ו: דו] שם שני ושני הוא לקמן דף ט"ו ע"א כתבו התוס' דלמ"ד אישור מבטל איסור ולר"מ דאמר ולד טומאה דרבנן שפיר מוסיף טומאה כל טומאתו דמעיקרא הוא שני דרבנן ועכשיו נעשה שני דאורייתא עיין שם בד"ה ולד טומאה דרבנן ובספר אה"ע כתב לדחות דברי התוספו דע"כ מוכרח לאוקמי בולד ולד דהא למ"ד אמ"א בקדשים על כרחך יליף או מנבואת חגי לפירוש רש"י או מוהבשר אשר יגע בכל טמא לפי' ר"ת ולפי זה ע"כ אפי' אם משקה לטמא אחרים מדרבנן מ"מ בקדשים הוא מן התורה או מנבואת חגי או מובהשר אשר יגע ומעתה אם הבשר של קודש יגע בולד הטומאה א"כ הולד הטומאה הי' משקה ואין הוא מדרבנן והרי הבשר שנגע בו הוא קודש ושפיר מקבל טומאה מן התורה ממשקין אלא ע"כ שהאוכל שנגע במשקין היה חולין ושוב נגע בשר קודש באוכל הזה וממילא הוא נטמא בולד ולד ע"כ דבריו ואמנם לפי מ"ש רש"י לקמן דף י"ז ע"א וכן התוס' שם בד"ה רביעי בקודש שאוכלין ומשקין הנוגעים במת נעשים אב הטומאה שפיר כתבו התוס' דאיכא לאוקמי בולד כגון משקין במת והם אב ואוכל חולין במשקין הללו ונעשה ראשון מדרבנן ואוכל קודש באוכל הזה ונעשה שני דרבנן וכששורפו בהדי בשר שנטמא באב הטומאה נעשה שני דאורייתא

[ז] ואם היינו מסכימים לסברת הפ"י שהבאתי לעיל במשנה דמשנתינו מדנקטה לא נמנעו הכהנים מיירי בק"ק וא"כ כיון דלר"מ טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן משקי בי מטבחיא דכן מלטמא אחרים לא היינו צריכין אפי' לסברת האה"ע דבקדשים משקה מטמא אחרים ואדרבה אם לא היה מטמא אחרים הוה ניחא טפי דא"כ איך נטמא הבשר הזה אפילו מדרבנן והלא משקה בי מטבחיא דכן מלטמא אפילו מדרבנן אלא על כרחך שבשר חולין נטמא במשקה חוץ לעזרה ובשר קודש זה נטמא בבשר חולין שהוא ולד ולד אך לפי מה שדחיתי לעיל דמשכחת משקה אב הטומאה גם זה נדחה

[ח] שם וקסבר שלישי מותר לעשותו שני הנה אמרו וקסבר אינו מדוקדק והלא דברי ס"ה עדות הוא ואין בו פלוגתא ואיך שייך לומר וקסבר וכך הוה ליה למימר וקמ"ל דשלישי מותר לעשותו שני ואמנם לפי' מ"ש התו' לקמן דף ט"ו ע"א בד"ה ולד הטומאה דרבנן דלמ"ד רמ"א א"צ לאוקמי בולד ולד אלא לר' יוסי אבל לר"מ איירי בולד ממש וקמ"ל דשני דרבנן יכול לעשותו שני דאורייתא ומעתה לא שמענו לר"מ שיהיה מותר לעשות משלישי שני ולכן קאמר וקסבר היינו ר' יוסי סבר כן אלא דאיך אפשר דלר"מ אין עושין משלישי שני אם כן איך שורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח והלא איסור אינו אפי' כמו שני רק כמו פסול אלא דאפשר דתרומה טהורה אם הטמאה היינו שהטמאה היא שני ונעשית הטהורה שלישי שהיינו פסול ולמד מדברי רחס"ה כשם שמותר לעשות משני דרבנן שני דאורייתא כך מותר בפסח בשעה ששית שיש עליו איסור דרבנן דהוה כמו פסול דרבנן לעשות אותו שלישי של תורה למ"ד אמ"א בתרומה

[ט] שם הב"ע דאיכא משקין דקא מטמא מחמת משקין לשון זה מורה דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בא"ה ועתה מקבל הבשר שנטמא בולד ולד טומאה ממשקין הללו ומתוך זה נתעוררו התוספות בד"ה דאיכא משקין לדבר כאן אם משקין מטמאין אחרים בפחות מרביעית ואוקי ר"ת לתו' טומאה דרבנן ואי הוה אמרינן שכוונת הגמרא דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד לא הוה שום לחץ להכניס בדוחקי' הללו שהרי משקין מקבלין טומאה בכל שהו וא"כ מוסיף טומאה על המשקין הללו אלא שדברי הגמרא מוכיחין כן אך על הגמרא תסוב הקושיא למה לא מוקי לה דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד ולד ומוסיף טומאה על המשקין ואין לומר דעל המשקין לא שייך הוספה שהרי גם תחלה כשנטמאו טמאו מולד ולד נעשו ג"כ תחלה שכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה דאם כן גם עתה דמוקי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא באב ואין כאן הוספה רק מדרבנן כיון שהם פחות מרביעית כמ"ש התוספות וקשה מאי אריא באב אפי' בראשון ושני וצריך לומר דרחסה"ב קאמר מימיהם והיינו קודם י"ח דבר כמו"ש התוס' וא''כ דמיירי קודם י"ח דבר הדרא קושיא לדוכתא נימא דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד ומוסיף על המשקין טומאה דאורייתא שמקבלין טומאה בכל שהו ואין לדחות דאכתי לא יהיה רק הוספה דרבנן דמן התורה מאי הוספה אי לאפסולי גופייהו הא פסולי נינהו ואי לטמויי אחרים כיון שהם פחות מרביעית אינן מטמאים אחרים מן התורה ואכתי אין כאן רק הוספה דרבנן אבל זה טעות דמה בכך שהם פחות מרביעית אכתי חזו לאצטרופי עם משקין אחרים טמאים להשלים לרביעית ויש כאן הוספה דאורייתא ונראה משום דאף לפי אוקימתא דאיכא משקין בהדי בשר מ"מ אי אפשר לעקור הדבר מפשוטו שגם הבש' נטמא שהרי בפירוש אמר ר"ח ס"ה הבשר שנטמא עם הבש' שנטמא ועכשיו דמוקמינן דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא באב הרי באמת גם הבשר וגם המשקין שעליו נטמאו באב אבל אם נוקי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד וכיון דמוקמינן ליה בולד ולד צריך אתה לומר שהבשר והמשקין קיבל טומאה מולד ולד הזה ואיך תמצא ולד ולד שיטמא כאחד אוכל ומשקה שעמו ממ"נ אם היה הולד ולד אוכל לא טימא הבשר ואם היה משקה לא טימא המשקין ולא משכחת ולד ולד שיטמא שניהם כי אם כלי שנטמא במשקין שנטמאו בשרן והדר אין כאן הוספה מן התורה רק מדרבנן לכך אוקמא דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא באב דג"כ איכא עכ"פ הוספה דרבנן שמדרבנן מטמאין בכל שהו:

ועפ"י זה נוכל ליישב מה שהמתין בקושיית והא אין אוכל מטמא אוכל ולא הקשה תכף על המשנה שאמר אף על פי שמוסיפין וכו' והא אין אוכל מטמא אוכל ונראה משום דידע שיש לאוקמי שיש משקה בהדי בשר אלא שעיקר כוונתו עם בשר ומשקין מבעי' ליה ולמה לא הוזכרו המשקין במשנה אך גם זה יש לדחות דסתם בשר יש משקה טופח עליו ולא היה צריך להזכירו אלא דהיה סבור דמשקה טופח לא מהני דסתם משקה טופח לית בי' רביעית וא"כ אינו מטמא אחרים אלא דאיכא לאוקמי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד ובזה סגי בכל שהו ולכך לא הקשה על המשנה אבל עכשיו דמוקי לה רב יהודה בולד ולד א"כ ליכא לאוקמי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד ולד דהיכי משכחת לה שיקבלו שניהם טומאה מולד ולד ואפילו ע"י כלים שנטמאו במשקין ליכא לאוקמי לדעת התו' שהרי ר"ח ס"ה קאמר מימיהם של כהנים והרי כלים שנטמאו במשקין מי"ח דבר הוא וצריך לאוקמי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא באב ועל זה על כרחך צריך רביעית וא"כ עם בשר ומשקין מבעיא

ליה

[יו"ד] אלא דאכתי הדרא קושיא לדוכתא דנוקי שהיו משקין בהדי בשר שנטמא בולד ולא נוקמי בולד ולד רק בולד ממש והולד היה משקה שנטמא בשרץ וקיבל הבשר טומאה מהמשקין ונעשה שני והבשר הזה שהוא אוכל טימא המשקה שעליו ונעשו שלישי ונשרפו בהדי בשר שנטמא באב הטומאה ונעשים שני ועושה משלישי שני ובודאי לפי אוקימתא דרב יהודה דאוקי בולד ולד ליכא לאוקמי בהאי גוונא שהולד ולד היה משקה נטמא הבשר ונעשה שלישי והבשר טימא המשקין שעליו ונעשו רביעי דא"כ כששרפו בהדי בשר שנטמא באב עושה מרביעי שני ומעלהו שתי מדרגות וא"כ מאי הוסיף ר"ע דמה לי אם עושה משלישי ראשון ומעלהו ב' מדרגות או אם עושה מרביעי שני ומעלהו ב' מדרגות ואפי' הוספה של התם טמא וטמא והכא פסול וטמא ליכא שהרי רביעי בקוד' ג"כ פסול הוא ולכן אי אפשר לאוקמי בכך אלא דהיא גופא קשיא נוקמי בולד הטומאה וכנ"ל

ולא עוד אלא שאפי' לשיטת רש"י שר"ח ס"ה היה אחר י"ח דבר כדמוכח לקמן דף ט"ו ע"ב בדברינו בסי' נ"ג מ"מ קשה לוקמי כנ"ל ואף שלשטת רש"י כבר היה המשקין תחלה שכל הפוסל וכן מ"א איכא לאוקמי כנ"ל ומתחלה הי' שלישי של תורה וראשון דרבנן ועכשיו נעשו שני של תורה וראשון דרבנן

[יא] ורציתי לומר דלא אפשר לאוקמי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד שהרי הקשיתי לעיל סי ג' למה קאמר ר"מ בשר ולא קאמר סתם קדשים שנטמאו וכו' ואמרתי שרצה להורות דאוכל מטמא אוכל אי מדאוריית' אי מדרבנן וכל זה למסקנא אבל לפי הס"ד דאין אע'א כלל ומשנתינו דאיכא משקין הדרא קושיא לדוכתא נתני סתם קדשים וצ"ל דהיא גופא קמ"ל דמשקין שבהדי בשר אף שמסתמא אין בהם רביעית אפ"ה מטמאין אחרים ים אי מן התורה אי מדרבנן לר"י ולר"ת לכל מר כדאית ליה אבל אי הוה מוקי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד אין כאן שום חידוש א"כ נתני קדשים סתם אלא שזה אינו דגם זה הוא רבותא שמשקין יקבלו טומאה בפחות מרביעית ועיין לקמן דף ל"ג ע"ב בתוס' ד"ה לאימת והנלע"ד ליישב דאי הוה מוקי דיש משקין עם הבשר שנטמא בולד א"כ אין כאן הוספת טומאה על הבשר רק על המשקין שעמו והרי ר"ח ס"ה אמר אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו דמשמע שעל הבשר מוסיפין טומאה דאי על המשקין הוה ליה למימר על טומאתן ועוד נלע"ד דאף שכתבו התוס' בד"ה עם בשר ומשקין דר"ח ס"ה שאמר מימיה' משמע קודם י"ח דבר היינו שצריך שבעדותו יהיה עכ"פ חידוש אפי קודם י"ח דבר אבל עכ"פ צריך שגם בימיו עצמו יהיה בו חידוש לא שיהיה עדותו רק חידוש מקוד' י"ח דבר דר"ח ס"ה עצמו אחר י"ח דבר היה ובספר יוחסין מביאו שהי' גם בימי ר' מאיר ולקמן ע"ב בדברי הגמרא בסימן כ יתבאר יותר וא"כ אי הוה מוקים דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד הטומאה והרי אף מולד ולד נעשו ראשון אחר י"ח דבר דכל הפוסל וכו' וא"כ מאי מוסיף טומאה על טומאתן איכא ואי משום שנעשה עתה שני דאורייתא א"כ תינח לר' יוסי אבל לר"מ דמשקין לטמא אחרים דרבנן אין כאן הוספה של תורה דאי לפסולי גופייהו כבר הם פסולים ואי לטמויי אחרים הרי אינן מטמאין מן התורה אחרים ומדרבנן ג"כ ליכא הוספה שכבר היו תחלה ולכן מוקי שהיה משקין עם הבשר שנטמא באב

הטומאה

[יב] שם מכדי שמן וכו' היינו הך' לכאורה יש לדקדק הרי שמן משקה הוא ונעשה תחלה ושפיר הוסיף ואם כוונתו דא"כ מאי אריא שנטמא באב הטומאה וכדמסיק רבא א"כ קשה המקשה שהקשה ומאי דוחקיה דלא ידע מסברא זו דאי הוה אסיק אדעתא כן נסתרה קושייתו שאם הוספת ר"ע הוא רק לעשות פסול טמא מאי אריא באב הטומאה אפי' בראשון ושני גם כן השמן הזה נעשה טמא שע"י שני נעשה שלישי והרי שלישי של תרומה מה שאינו ע"י ט"י מטמא קודש כמ"ש התוס' בד"ה ואלו הכא יעויין שם אלא ודאי דלא אסיק אדעתי' הוכחה זו [ולקמן בדברי הגמרא במקומו נדבר עוד מזה] ואם כן למה ליה למימר דאלו התם פסול והלא בלאו הכי איכא הוספה שהשמן נעשה ראשון ואם נימא כיון דר"ע קאמר ג"כ מימיהם משמע אף קודם י"ח דבר וכמו"ש התוס' לר"ח ס"ה בד"ה עם בשר ומשקין א"כ נסתרו דברי רבא שאמר שמע מיניה קסבר ר"ע טומאת משקין וכו' ועיין מהרש"א מ"ש על דברי התוס' בד"ה עם בשר ומשקין הנ"ל [ואמנם לקמן בדברינו יבואר דלא כהבנת מהרש"א ונראה משום דר"ח ס"ה בקדשים איירי ור"ע שביק קדשים ונקט תרומה וצריך לומר משום דבקדשים ליבא שריפה בכלי ולא משכחת שישרפנה בהדי אב הטומאה שאין אוכלין ומשקין נעשים אב הטומאה זולת לדעת רש"י ותוספת לקמן דף י"ז ע"א] ואם היה כוונת ר"ע משום דמשקה נעשה תחלה אם כן משכחת לה גם בקדשים עפ"י דברי הר"ש שהבאתי לעיל סי' ד' ממ"ש בריש פ"ב דטהרות דמשקה קרוש שקיבל בעודו קרוש שלישי נשאר שלישי כמו שהיה והנה בתרומה אם היה בעודו קרוש שלישי נשאר שלישי כמו שהיה ואין חילוק בין היה מתחילה כביצה מכוונת או יותר אבל בקודש ודאי מיירי שהיה כביצה מכוונת והיה קרוש וקיבל טומאה