צל"ח פסחים קמז

עיני וראיתי במרדכי ומבואר בהדיא דשביעי היינו ספק שביעי מטעם דלא בד"ו פסת אלא שלא אסברה לן כיון דלא בד"ו פסח לא הי' להם בגולה להסתפק על בד"ו וכפי מ"ש הוא נכון

תוס' ד"ה דאית ליה וכו' ועוד דבסמוך דפריך מיקנה"ז לימא דבשמיני של חג מיירי ובמרדכי הוסיף להקשות על פי' הרשב"ם דמה פריך מיקנה"ז דלמא מיירי בר"ה או בסוכות או בשבועות ואני אומר דאביי ורבא לא פליגי בשבועות ומודה אביי דבשבועות אומר יקנה"ז וע"כ לא קאמר אביי יקנה"ז אלא בפסח ובסוכות שהזמן חוזר גם על מצות אכילת מצה ובסוכות הזמן חוזר גם על מצות ישיבת הסוכה ועיקר בשעת אכילה ולכן פסק בש"ע סוף סימן תרל"ט שאין מברכין על הסוכה אלא בשעת אכילה והקידוש הוא במקום סעודה ולכן סובר אביי שהזמן יש לו שייכות עם הקידוש אף שהזמן אמרו אפי' בשוק היינו זמן דרגל אבל הזמן החוזר על אכילת מצה וישיבת הסוכה הוא שייך להאכילה ולהקידוש אבל בעצרת או בר"ה שאין הזמן חוזר על שום מצוה כי אם על הרגל מודה אביי שהוא מאוחר לכלם ולעיל דף נ"ח ע"ב ביארתי שגם רש"י מודה שאפילו בשעה שהי' מקדשין עפ"י הראי' היו מדקדקים שלא יהי' אד"ו ר"ה אלא שעל לא בד''ו פסח לא דקדקו אז ומעתה אומר אני שהרשב"ם סובר שעל לא אד"ו ר"ה לא היו משגיחין על העדים כל עיקר ונזהרו שלא יהי' אד"ו ר"ה ואפילו בגולה לא צריכין למיחש על ספיקא של אד"ו ומעתה לא משכחת לה שיחול ר"ה או יו"ט ראשון של סוכות או שמיני עצרת במוצאי שבת כלל ולא משכחת לה פלוגתא דאביי ורבא כי אם ביו"ט ראשון של פסח ועוד יותר מזה נ"ל דע"כ לא פליג אביי וסובר יקז נ"ה אלא בליל פסח דוקא משום דודאי גם מצות ארבע כוסות מצוה הבאה לזמן היא וצריך לברך עלי' שהחיינו אלא שיוצא בזמן דרגל ועכ"פ שייך הזמן לכוס של קידוש שהוא אחד מארבע כוסות ולכן סבר אביי יקנז"ה וא"כ סרו כל הקושיית מעל הרשב"ם דפלוגתייהו דאביי ורבא לא שייך אלא בליל ראשון של פסח: דף קג ע"א אביי אמר יקזנ"ה עיין פירוש רשב"ם ועיין מ"ש לעיל ק ואמנם אלמלא פיר' רשב"ם הייתי מפרש טעמי' דאביי שרוצה להפסיק בין קידוש להבדלה בכל היכולת וכמו שפירש הרשב"ם לעיל ד"ה קינ"ה יעויין שם והא דמקדים אביי זמן לנר היינו משום דרוצה להסמיך נר להבדלה כסדר הבדלה בכל מ"ש

.ע''ב כי מטא לאבדולי וכו' עיין סי' רצ"ח בט"ז ס"ק א' ובמג"א ס"ק ד' האריכו בזה ולענ"ד נר' לדקדק עוד דהרי אמרינן בברכות דף נ"ג ע"ב דאין מחזירין על האור כדרך שמחזירין על כל המצות וא"כ למה יהיה צריך לחזור על אבוקה יותר מעל גוף הנר ולכן הנראה לי בזה דאבוקה מצוה מן המובחר היינו אם יש כאן לפנינו נר ואבוקה ושניהם דולקים מצוה לברך על האבוקה וזה שמע שמעי' דרבא מרבא ואיהו שוב מנפשי עביד להדליק אבוקה לצורך הבדלה ולכן שפיר קאמר רבא מדעתי' דנפשי' קעביד אבל כיון שראיתי שהרי"ף והרא"ש לא הביאו כלל הך דשמעי' מדעתי דנפשי' קא עביד וא"כ לפי הנראה מדעתם לא ס"ל הני סברות שכתבו הט"ז והמג"א ולא סברת הגמ"ר שהביא המג"א וצריך לומר דהא דאין מחזירין על הנר היינו שאם אין נר דולק כלל א"צ לחזר עליו ואינו מברך כלל הבל אם נר דולק וצריך לברך עליו אז מצוה לחזר ולהדיק אבוקה לברך על המובחר ובזה מיושב מה שפסק הש"ע שם סעיף ב' שצריך להדליק נר אחר להבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית עיין שם. תוס' ד"ה כיון דאמר הב ונבריך וכו' וא"ת גבי ינאי טלכא וכו' היכי נצטרף עמהם שמעון בן שטח וכו ולענ"ד נראה דודאי היכא דגמרו לאכול מו לא מצטרף עמהם היינו היכא דליכא זימון בלעדו אבל בעובדא דינאי לא נצטרף שמעון עמהם כי הי' בשלחנו תל ינאי זימון בלעדו אלא שהוא הוציא' י"ח ברכת המזון והרי כתבו התוס' שם בברכות שאפי' מי שלא אכל כלל היו יכול להוציאו מטעם ערבות אלא שאינו יכול לומר שאכלנו אם לא אכל אבל אינו צריך להצטרף עמהם. דף קד ע"א מיתיבי אומר הבדלות וכו רגיל לומר הרבה שאינו רגיל לז לומר אחת הא דלא אותבי' מר"י הנשיא דלעיל והתוס' בד"ה מיתיבי נדחקו בזה ועוד דלעיל בעמוד הקודם שהשיב רבא אנא דהא סבירא לי כדאמר ר"א אמר ר' אושעיא וכו' ושם ודאי קשה וכי שבקית ר' יהודא הנשיא שהוא תנא ועבדית כר אלעזר שהוא אמורא ושם לא שייך תירוץ התוס' ולכן נלע"ד דהא ודאי דר' יהודה הנשיא לא הי' חותם בברוך ועיין לקמן דף ק"ה ע"א בתוס' בד"ה קשיא לעולם ואם כן איכא למימר דר"א אר"א לא פליג אדרבי דר"א אמר ר' אושעיא מיירי במי שרוצה לעשות מזה ברכה ארוכה ולפתוח ולחתום בברוך ובזה אמר הפוחת לא יפחת משלש ור"י הנשיא מיירי במי שאינו רוצה לחתום בברוך אבל מה דאותבי' כאן בברייתא הוא מדתני הרגיל לומר הרבה ולא פיר' כמה הרבה ממילא סתמא כפירושו דהיינו כל הבדלות האמורות בתורה דהיינו שבעה ולכן אותבי' לר"א דאמר דסגי בשלש ומשני תנאי היא דף ק"ה ע"א אמר להו לא צריכתו וכו' וז"ל הרי"ף עיין אי נגה יומא נפסוק ונקבעי' לשבתא וכו' וכן מספק חשיכה לספק אינה חשיכה קבעה שבת עצמה לקידוש ולא צריכתו למידק אי חשיכה או לא חשיכה למקבעה משום דהיא קבעה נפשה הואיל וספק חשיכה פרוסו מפה וכו' עיין הטיב בלשון הרי"ף ומדבריו למדנו שהמה חשבו שאין לקדש עד שחשיכה והתיר להם רב המנונא משמי' דרב לקדש גם בספק חשיכה ומזה משמע שעכ"פ קודם זמן של ספק חשיכה בעוד ודאי יום אסור לקדש והדבר תמוה והרי הלכה רווחת ומפורש בש"ע סי' רס"ז דמפלג המנחה יכול להתפלל ולאכול מיד עיין שם ואם כן ודאי שמקדש קודם האכילה ולא מצינו חולק בדבר זה ועד כאן לא חששו אלא אם צריך לאכול גם משחשיכה כזית עיין באחרוני' שם במג"א סי' הנ"ל ובט"ז סוף סימן רצ"א אבל ידי קידוש ודאי יוצא בקידוש שמבעוד יום והנלע"ד בזה דודאי אם תחלת קביעת סעודתן הוא לכבוד שבת יכול לקדש תיכף מפלג המנחה אבל תלמידי דרב שהיו יושבים בסעודה מבע"י שלא לשם סעודת שבת ובזה היו סבורים שאם יקדשו קודם צאת הכוכבים אין כאן היכר שסעודה זו הוא של שבת ולא מקרי קידוש במקום סעודה ואף שלעיל דף ס' ע"ב קסבר רב ידי קידוש יצאו ולא בעי רב קידוש במקום סעודה מ"מ באמצע סעודה דחול גרע טפי לכך היו סבורים תלמידי דרב שעד דנגה יומא ממש דהיינו משחשיכה אי אפשר להו לקדש ולא ניכר בזה יקרא דשבתא ואמר להו רב המנונא כיון שגם בספק חשיכה אסור להו שוב למיכל ממילא רשאים לקדש וניכר יקרא דשבתא ומזה נראה לי דין חדש שמי שאוכל מבעוד יום ורוצה לפרוס מפה לקדש אין רשאי לקדש עד שעכ"פ הוא ספק חשיכה אם לא בעקירת השלחן ממש אבל בהפסק מפה לא מהני מבע"י ממש כ"ז הנלע"ד מדברי הרי"ף אבל לדברי שאר המפרשים רש''י ותוס' ובעה"מ אין בזה קפידא:

שם לקידוש קובעת ולא להבדלה ה"מ וכו' אבל אתחולי לא מתחלינן נחלקו בזה הפוסקים אם הא דלהבדלה אינה קובעת הוא דוקא בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה צריך להפסיק או אפילו בודאי חשיכה ובדעת הרי"ף הי' פשוט בפי כולם שהרי"ף פוסק שבודאי חשיכה צריך להפסיק עיין בסי' רצ ט בב"י ובדברי האחרונים עד שבא הגאון מוהר"ר אברהם ברודא בחיבורו אשל אברהם ופירש דעת הרי"ף שאף שפוסק שלקידוש קבעה אפילו בספק חשיכה אעפ"כ להבדלה אפילו בודאי חשיכה אינו קובעת ולכאורה קשה לי איך אפשר לפרש דבודאי חשיכה אפי להבדלה קובעת וד קא בספק חשיכה אמרו להבדלה אינו קובעת אם כן הא דאמרינן אבל אתחולי לא מתחילינן גם כן היינו בספק חשיכה וקשה וכי למימרא בעי והלא בלא"ה אסו' משום קריאת שמע של ערבי' בשלמא אם מיירי בודאי חשיכה אם כן איכא למימר שכבר קרא קריאת שמע ואפ"ה אתחולי לא מתחלינן משום הבדלה אבל אם איירי בספק חשיכה ודאי דעדיין לא קרא קריאת שמע כי לא הגיע זמן קריאת שמע עד צאת הכוכבים ובשלמא לר"ת והרא"ש בריש ברכות ולשאר פוסקי שבשיטתייהו שפסקו הלכה שזמן קריאת שמע של ערבית הוא מבע"י אם כן איכא לאוקמא גם בספק חשיכה שמיירי שכבר קרא קריאת שמע אבל הרי"ף שפסק בריש ברכות שזמן קריאת שמע הוא בצ"ה ואיך נוכל לפרש בשמעתין אליבי' דהרי"ף דלהבדלה אינו קובעת היינו בספק חשיכה ומזה הי' ראי' לפירושו של הגאון מוהר"ר א"ב ואמנם למ"ש המג"א בסי' רל"ה סק"ד דדוקא קביעת סעודה אסור סמוך לק"ש אבל טעימה מותר ומשום הבדלה אפילו טעימה אסור א"כ יש לפרש אבל אתחולי לא מתחלינן היינו אפילו טעימה ואין לנו הכרע בדברי הרי"ף דף ק''ו ע"ב רשב"ם ד"ה נטל ידיו וכו' והוה כהיסח הדעת ובעי נטילה אחריתי וכו' הנה פשוט דלרשב"ם דלרב ברונא אפי דיעבד מצריך נטילה אחרת ומנא לי' להרשב"ם הא ודלמא דוקא לכתחלה קאמר לא יקדש אבל אם עבר וקידש לא הוה הפסק ואין לומר דאי רב ברונא רק לכתחלה מיירי הוה לי' למימר מקדשין ואחר כך נוטלין לידים כמו שאמרו ב"ה מוזגין הכוס ואח"כ נוטלין לידים דזה אינו דתרי לכתחלה נינהו לכתחלה ממש קודם שנטל ידיו שאז ודאי יש לו לעשו' מן המובחר ולמזוג תחלה אבל אם כבר נטל ידיו הוה אמינא דאפילו לכתחלה יקדש הוא עצמו קמ"ל שאף שכבר נטל ידיו מ"מ לא יקדש לכתחלה אלא יוצא בשמעו מאחרי' אבל דיעבד ממש שכבר נטל וכבר קידש מנ"ל לרשב"ם שמצריך שוב נטילה אחרת עד שהקשה רשב"ם למה לא אמר מקדש וחוזר ונוטל ידיו ונראה דרשב"ם לשטתו שמסיק שלמסקנא אין חילוק בין מקדש על הפת או על היין מדלא מהדר לי' כן לר' יצחק והנה לענין לכתחלה ודאי שיש חילוק בין פת ליין שהרי רב מקדש אריפתא לכתחלה ובמקדש על היין מסיק הרשב"ם שלכתחלה ודאי מקדש תחלה כמו ששנינו מוזגין ואחר כך נוטלין והרשב"ם לא ס"ל חילוקי התוס' דהיינו דוקא בחביב או לחלק בין חול לשבת ואם כן לרמב''ם על כרחך צריך לחלק לענין לכתחלה בין פת ליין ואף שיש בידו לקדש על היין מ"מ משום חביבותא דריפתא מצוה לקדמו ועיין בר"ן אבל לענין דיעבד לא הוה מהני חביבותא דריפתא ועיין ג"כ שם בר"ן וא"כ אי ס"ד רב ברונא מיירי רק לכתחלה א"כ מאי מקשה מרב ודלמא שאני בין פת ליין

אלא דהיא גופא קשיא ר' יצחק גופי' מנ"ל לפרש דברי רב ברונא לענין דיעבד עד שחשדו ששכחינהו לשמעתי' ודלמא רב לכתחל' קאמ'

ואילולי פירוש רשב"ם אמינא דר"ב באמת לכתחלה קאמר ור"י דמקשה שפיר הקשה ונדקדק עוד דמה דמסיים זימנין דחביבא לי' חמרא הוא שפת יתר לפירוש רשב"ם שאין לחלק בין בין פת ליין ומה שפירשו התוס' דזימנין דחביבא לי' חמרא והוה מקדש לבתר דנטל ידיו וכן מה דפירש ר"ת דמקדש אריפתא אדעת למיכל ריפתא מיד והי' נוטל ידיו קודם הקידוש לכל אלו הפירושים קשה כיון דרב יצחק מעשה חזי מרב שנטל ידיו וקידש אחר כך היין כל האריכות הזה למה והוה לי' להקשות והא זימנין סגיאין קאימנא קמי' דרב ונטל ידיו וקידש אחר כך על היין ואנא אמינא דרב ברונא לכתחלה קאמר ולכתחלה לא קשה מפת ואף שקידש לכתחלה אפת היינו כיון דחביבא לי וצריך לקדש עליו והוי כדיעבד כיון שאינו רשאי אז לקדש על היין ולכן קאמר זמנין דחביבא לי' ריפתא וכו' וזימנין דחביב' לי' חמרא וכו' ומשמע שאם שניהם שוים אצלו בחביבות הברירה בידו לקדש על איזה שירצה דאל"כ מאי אריא דחביבא לי חמרא והרי כיון שהריפתא אז אינו חביב אף שהחמר' ג"כ אינו חביב צריך לקדש אחמרא אלא ודאי שאז הברירה בידו וקשה כיון שהברירה בידו ממילא צריך לקדש אחמרא כדי שלא יפסיק בין נטילה לאכילה והרי הוא כלכתחילה שהרי יכול בעת ההיא לקדש אחמרא א"ו דלא מחשב הפסק: עוד אמינא במה דסיים וזימנין דחביבא לי' חמרא וזה לשון הרמב"ם פרק כ''ט מהל' שבת מי שנתכוין לקדש על היין בליל שבת ושכח ונטל ידיו קודם שיקדש הרי זה מקדש על הפת ואינו מקדש על היין אחר שנטל ידיו לסעודה ועיין בר"ן מה שפירש בדברי הרי"ף ואם כן רב ברונא מיירי בהי' דעתו לקדש על היין כדרך שמיירי הרמב"ם והיין חביב אלא ששכח ונטל ידיו אם כן אי אפשר לקדש על היין משום הפסק ועל הלחם אי אפשר שהרי היין חביב לכך לא יקדש כלל רק ישמע מאחר ואם כן אין קושיא ממה דקידש רב אריפתא שם היה הריפת' חביב אלא דהא ודאי כיון שרב ברוצא אמר שלא יקדש