צל"ח סדר מועד עא

א"כ איך אמר משמיה רק הלכה כחנניא והרי מזה אינו מוכח דמתיר נטירא יתירא דאיכא לפרש פלוגתייהו במרדה. אלא ודאי מוכח דס"ל [כמו"ש לעיל] דליכא למיטעי בהא דמרדה אי אפשר שיאסרו רבנן

דף נ"ב ע"א גמ' הכי אמר אביך משמיה דשמואל הלכה כחנניא והקשו הרשב"א והרש"א דלמה לו לרבה בר רב הונא להשיב ללוי מה דאמר שמואל הלכה כחנניא והלא בעסקיו רעים הוה ליה מרדה וגם לרב מותר ויותר מזה קשה הא רבה בר רב הונא הוי ורב הונא מתלמידיה דרב והרי רב ס"ל דאין הלכה כחנניא ואיך פשיט ליה רבה בר רב הונא כחנניא. והראב"ד באמת הוכיח מזה שהלכה כשמואל ולא כרב והביאו הרשב"א בחידושיו ואמנם לפי מ"ש לעיל (דף נ"א) ניחא דבאמת לא השיב לו לפסוק כחנניא אלא בא ליפשוט איבעי' שלו דמרדה מותר גם לענין שבת והוא מדאמר אבוך משמיה דשמואל הלכה כחנניא. וקשה הלא שמואל באמת מתיר נטירא יתירא ולמה אמר הוא משמיה רק הלכה כחנניא שמזה אין להוכיח להתיר נטירא יתירה דהרי איכא לאוקמי במרדה ויותר הוה ליה למימר משמיה דשמואל דלשמר מותר וצריך לומר דגם בחנניא ליכא למיטעי דמיירי במרדה דא"כ לא היה אוסר הת"ק ואם כן מוכח מאבוך דמרדה מותר גם לרב ודוק. וממילא נדחה גם ראיות הערוך:

ובגוף הדבר שפוסק הראב"ד כשמואל ונתקשה הראב"ד בעצמו מהא דאמוראי בתראי דהיינו אביי ורבא ורבינא שפריקו לקמן קושיית הגמ' בקשרה במוסרה פריקו אליבא דרב עיין בדבריו נלע"ד לתרץ שלא יהיה ראיה מהני אמוראי לרב. ואף שהראב"ד בעצמו לא כיון לזה:

והנה התוס' בד"ה קשרה וכו' כתבו דהוה מצי לשנויי הא מני חנניא הוא. ואני אומר דאי חנניא הוא ונטירא יתירא לא הוי משאוי א"כ למה נקט מוסרה דהיינו אפסר ניתני רבותא יותר דהיינו אפי' פרומביא אלא ודאי מוכח דהך תנא ס"ל נטירא יתירא אסור ואפ"ה מתיר מוסרה דס"ל דמוסרה אורחא הוא בפרה. והנה בכרוכים נחלקו שמואל ורב הונא. ושם ודאי הלכתא כרב הונא כדמסיק דשל בית רבי יוצאים כרוכים בשבת ורש"י פירש כרוכים היינו לנוי והתוס' הקשו דהרי פרה לנוי לכ"ע אסור ואומר אני דמידי דצריך שמירה ואורחא למיזל בזה לשמירה ממילא הוא נוי ג"כ כיון דדרכה לצאת בה הוא נוי משא"כ פרה שאינה צריכה שמירה כלל. וכמו שפי' רש"י בהדיא בשמעתין. דפרה מינטרא בלא אחיזה אלא מוליכה לפני' א"כ אפי' מאן דמתיר לשמר היינו דמתיר שמירה יתירה אבל עכ"פ אינו אורחא. וכיון שאין דרכה לצאת בה תמיד אינו תכשיט ואסור. ולפי זה לפי דעת שהקשה מקשרה במוסרה דמוכח דאורחא דפרה במוסרה לפ"ז אפי' כל דברי רב דאוסר לשמר ונפרש המשנה ולא ברצועה שבין קרניה כשמואל דהיינו לנוי אסור מ"מ לשיטת שמואל ניחא דאיהו אוסר כרוכות. אבל אכתי קשה לן המשנה עצמה ולא ברצועה שבין קרניה אמאי יהיה אסור אפי' לנוי כיון דדרכה של פרה במוסרה והוצרכו הני אמוראי בתראי לפרש במוליכה מעיר לעיר או במרדה או דשאני פרה אדומה דדמיה יקרין כדי לתרץ הא דרב הונא ולא בשביל שפוסקים כרב ושפיר קם פסק הראב"ד:

ועפ"י מ"ש שדבר שמשתמרת בו אורחא לצאת בה וממילא הוא לה נוי ותכשיט ומותר אף לנוי נלע"ד דדבר שאותו מין משתמר בו אף שזה הוא עסקיו רעים ולא סגי ליה בשמירה זו מ"מ כיון שמינו סגי להו בשמירה זו מותר גם הוא לצאת בה שעכ"פ נוי הוא לו. שאותו מין דרכו לצאת בה [ונאקה שהוא גמלא נקבה אסורה באפסר לפי שאין שום גמלא נקבה משתמרת בו ולכן הנקבות דחיוורתא כולם ניכרים והוי כמו מין אחר] ובזה נלע"ד לתרץ שלש קושיות [עד כאן מצאתי [ובליקוט נמצא עוד ג' קושיות. א' למה לא בעי בהיפוך חמור שעסקיו רעים אם מותר באפסר. ב' למה אמר רב יוסף ואתי לאתויי ולמה לא אמר משום משוי. ומ"ש הרש"א משום דעז לא בעי נטירא. הנה הרשב"א כתב להיפוך דעז הוי כפרה מורדת. ג' קושית התוס' אם נטירא יתירא אסור למה לובדקים יוצאים באפסר ויוצא בפרומביא] עד כאן ליקוט

גמ' שם תסתיים דשמואל הוא דאמר לנוי אסור לשמר מותר כ' הרז"ה וז"ל איכא מאן דקשיא לי' דשמואל אדשמואל משום דא"ש הלכה כחנניא ואמר ר"י א"ש מחליפין וכו' ול"נ תרי גווני הוי נטירא יתירתא שאין ב"א עושין כן בחול כלל בשבת הוי משאוי וזה גמל בחטם. ובהא אפי' שמואל מודה כאסהדותי' דקא מסהיד משמיה דריב"י וכל נטירותא יתירתא שמקצת ב"א עושין כן בחול בשבת לא הוי משאוי וזה חתול בסוגר כחנניא. מידי דהוה אלובדקים באפסר ויוצא אף בפרומביא ולא אמרי' משאוי הוא לדברי הכל ובפרה ברצועה שבין קרניה לשמר איפלגו בה רב ושמואל רב מדמי לה לגמל בחטם ושמואל מדמי לחתול בסוגר לחנניא וכו' עכ"ל: והנה מה שהקשו על שיטת הרז"ה דא"כ איך קאמר תסתיים דשמואל הוא דאמר לשמר מותר. דאתמר ר"ה ב"ח א"ש הלכה כחנניא ולשיטת הרז"ה קשה ואכתי דלמא סובר שמואל דפרה ברצועה היא נטירא יתירא יותר מחתול בסוגר וכדס"ל באמת להרז"ה אליבא דרב נלע"ד לתרץ דאי ס"ד דשמואל אמר לנוי ולשמר אסור וא"כ רב קאמר לשמר מותר ואם כן על כרחין גם רב ס"ל הלכה כחנניא דאי ס"ד דס"ל כת"ק אם כן אם אוסר חי' בסוגר ק"ו שאוסר פרה ברצועה אלא ודאי דגם רב ס"ל הלכה כחנניא והא ודאי דבאיסורא יותר סמכינן על רב מעל שמואל ואם כן למה אמר ר"ה ב"ח משמי' דשמואל הלכה כחנניא יותר עדיף ה"ל לומר משמי' דרב הלכה כחנניא אלא דבאמת שמואל הוא דאמר לשמר מותר. אבל רב אמר בין לנוי ובין לשמר אסור: ומה שהקשו עוד על שיטת הרז"ה דאם כן איך קאמר לעיל כתנא והרי לשיטת הרז"ה גמל בחטם גם חנניא מודה דאסור. נלע"ד ג"כ לתרץ והנה הרי"ף והרא"ש כתבו דהך תנא לובדקים וגמל יוצאים באפסר הוא למיפשט האיבעי' דנטירא יתירא אסור ולאסור גמל בחטם אתי, וכבר נתקשו מדבריהם כל מפרשי הש"ס. דמאי אולמא הך ברייתא מהך דד' בהמות דדחינן דדלמא לאסור נאקה באפסר אתי

ומלבד קושיא זו קשה איך שייך למיפשט מברייתא דבר שהוא מחלוקת תנאים. ומאי אולמא דהך ברייתא מת"ק דחנניא. ואמרתי שע"י ברייתא זו אתי למיפשט מסתם משנה. דהא ודאי אף דנטירא יתירא תנאי הוא מ"מ הך דלובדקים באפסר לא אשכחן פלוגתא וא"כ קשה משנתנו דתנן ולובדקים בפרומביא ניתני רבותא יותר דלובדקים מותר באפסר וצריך לומר דקמ"ל פרומביא לרבותא להך גיסא דלא נימא דדוקא אפסר מותר אבל פרומביא אסור משום נטירא יתירא וקשה אי לרבותא להך גיסא א"כ ניתני לובדקי' בחטם. אלא ודאי דבחטם באמת הוה נטירא יתירא ואסור ואם כן פשיטא לי' ע"י בריית' זו ממשנתנו לאסור לובדקי' בחטם וק"ו שגמל אסור בחט': אלא דקשה דא"כ ל"ל ברייתא זו הא גם מברייתא דד' בהמות הוה מצי למיפשט ממשנתנו. דהרי ברייתא מתיר סוס באפסר וא"כ קשה למה תנן במשנתנו וסוס בשיר שהיא שמירה יותר מאפסר. כמבואר ברמב"ם ובחידושי הרשב"א ולמה לא תנן רבותא יותר שסוס מותר באפסר וצריך ג"כ לומר דנקט שיר לרבותא דלא הוי נטירא יתירה וא"כ קשה ניתני רבותא עוד יותר דסוס מותר בחטם אלא ודאי דבחטם באמת אסור משום נטירא יתירא וכנ"ל יש לומר דמסוס בשיר אין ראיה דיש לומר דלהכי נקט סוס בשיר משום דבעי למיתני וכל בעלי השיר וכו'. ולמיתני יוצאין ונמשכין לכל מר כדאית ליה לשמואל דוקא נמשכין ולמעוטי כרוכים ולרב הונא להתיר כרוכים וכן משום דבעי למיתני ומזין עליהם וכו' וכל זה לא שייך בחטם: שאינו בא מנוי אדם לנוי בהמה ואולי גם שאדם מושך בהם בהמתו דקאמר לקמן ע"ב לא שייך בחטם: ובזה תירצתי ג"כ מה דלא שמרה המשנה סידור של השמירות כמו שדקדקנו לעיל במתני' אבל לפמ"ש כאן בלא"ה ניחא דסוס בשיר רוצה לסמוך לכל בעלי השיר ולהאריך בה בדיני טומאה וטהרה. לכך הניחו באחרונה ולובדקים סמך לסוס ששניהם בשמירה ממוצע יותר מאפסר ופחות מחטם. עוד נלע"ד דהך תנא למיפשט הבעיא אתי משום דהך תנא מתיר לובדקים באפסר וסוס כבר שנינו לעיל דמותר באפסר והנה זה פשוט דפרומביא עכ"פ שמירה מעולה כמו שיר ואולי יותר משיר שהרי פלפלו הפוסקים אם סוס מותר בפרומביא והרא"ש כתב דסוס יוצא ברסן דרסן שלנו כמו שיר שלהם דלדידן נטירותא דסוס ברסן ורסן היינו פרומביא כמפורש בפי' המשנה להרמב"ם וכמבואר בשו"ע ריש סי' ש"ה ובמג"א ס"ק ב' ומכל אלו נראה דפרומביא הוא קצת יותר משיר ולהכי כתב הרא"ש דלדידן נטירותא דסוס ברסן. וא"כ על כרחין לובדקים מותר בשיר מדמותר באפסר ובפרומביא ק"ו שמותר בשיר שהיא ממוצע בין אפסר לפרומביא ואס"ד דנטירא יתירא מותר א"כ סוס מותר בפרומביא בודאי ולמה