צל"ח סדר מועד מח

ברישא דמשנה כירה וכו' מחזירין עליה תבשיל אבל אי לשהות כבר כתבתי שיש לפנינו לאוקמי משנתינו כר"מ דגם לב"ה יש חילוק בין חמין לתבשיל ודוקא חמין הותר החזרה ולא תבשיל אפי' בגרוף וא"כ הוצרך רב ששת להשמיענו היתר החזרת תבשיל בגרוף. אלא דאם משנה דפרקא קמא דאם קרמו פניה שרי מתוקם כחנניא שוב ודאי דמשנתינו להחזיר תנן שלא יסתרו שני משניות להדדי לכך הקשה רבא תרווייהו תנינא שעל ידי מה ששנינו היתר השהיי' ממילא ידענו שמשנתינו להחזיר וידענו גם איסור החזרה באינו גרוף והיתר החזרה בגרוף ומשני דיוקא דמתני' קמ"ל שגם היתר השהייה אינו מפורש וא"כ ממילא היתר החזרה של תבשיל בגרוף אינו מפורש דאיכא למימר לשהות תנן והוצרך ר' יוחנן לומר תרווייהו ואף שאם הי' אומר היתר השהייה שוב הוה מוכח היתר החזרה שהרי על כרחיך להחזיר תנן מ"מ כיון שעל ידי מימרא דר' יוחנן הוא דהוה ידעינן שוב אמרו ר' יוחנן בפירוש: ובזה נלע"ד לפרש כוונת רש"י בד"ה להחזיר תנן וכו' הלכך עקר לא יחזיר הואיל ואינה גרופה ומהרש"ל ורש"א כלם נדחקו מאוד בדברי רש"י דמה הלכך שייך בזה והלא גם אי לשהות תנן וגם השהייה אסורה באינו גרוף וק"ו ההחזרה ועיין בדבריהם אמנם לדידי א"ש דאי להחזיר תנן עקר לא יחזיר הואיל ואינו גרוף משא"כ אי לשהות תנן אז אפילו בגרוף עקר לא יחזיר בתבשיל

ובגוף קושיית התוס' שהקשו על רש"י דדיוק זה הא קרמו פניה הוא דיוק פשוט אני תמה על התוס' שהרי רש"י בד"ה הא קרמו פניה שרי כתב ותנור לאו גרוף הוא ואי נמי גרוף בתנור לא מהני גרופה ולכאורה דבריו תמוהים דלמה לו כל הדוחקים הללו והרי בהדיא מפורש שם חררה ע"ג גחלים וא"כ מפורש דע"ג גחלים ממש שרי. אלא ודאי דסובר רש"י דע"ג גחלים ממש שמונחת החררה לכ"ע מותר דבזה נזהר מלחתות שלא תחרך לגמרי כמבואר בפוסקים ועיקר הראי' מפת בתנור ולפי זה שוב אין זה הדיוק דאם קרמו פניה שרי מבואר כ"כ פשוט דאיכא למימר דעד שיקרמו רק על חררה דסליק מיני' קאי ולא על פת השנוי ברישא דבבא

רש"י ד"ה להחזיר תנן וכו' ופירוקא דמתני' הלכך עקר לא יחזיר הואיל ואינה גרופה. כבר כתבתי לעיל ליישב דברי רש"י במ"ש הלכך וכו' שנדחקו בזה כל מפרשי הש"ס עוד אני אומר ליישב ע"פ מ"ש לעיל במתני' דלהרא"ש והטור דסברי דהא דאסור להחזיר מבע"י באינה גרופה היינו בנתבשל כ"צ דגזרינן מבע"י אטו משחשיכה אבל לא נתבשל כ"צ לא גזרו א"כ קשה מהא דר' יוחנן דס"ל דאפי' בתבשיל שלא בישל כ"צ נמי אוסר להחזיר מבע"י כדמוכח מלשון עד שיגרוף [אם לא נימא דהרא"ש לא דייק לשון עד שיגרוף וכמוש"ל] וכן משנתינו אי להחזיר תנן אסור להחזיר מבע"י א"כ אף בלא בישל כ"צ נמי אסור דאי בנתבשל כ"צ איירי א"כ הדרא קושית התוס' לעיל בריש סוגיין ד"ה חמין דנוקי משנתינו גם כרבנן ומודו בנתבשל כ"צ. וזה כוונת רש"י ופירוקא דמתני' חסורי מחסרא וכו' הלכך אם עקר לא יחזיר פי' דאם להחזיר תנן אבל לשהות משהין וחסורי מחסרא וכו' א"כ ודאי דמיירי בלא נתבשל כ"צ דודאי תנא רבותא דהתירא קמ"ל כחנניא ומדאמר עד שיגרוף דמיירי מבעוד יום מכלל דלא כסברת הרא"ש ואפילו לא נתבשל כ"צ גזרינן. אבל אם לשהות תנינא וכרבנן א"כ מיירי בנתבשל כ"צ ואפ"ה אסור לשהות א"כ איכא למימר סברת הרא"ש דבנתבשל כ"צ הוא דגזרינן מבע"י אבל בלא נתבשל כ"צ לא גזרינן ואפי' להחזיר מותר מבע"י ור' יוחנן מיירי בלא נתבשל כ"צ ואעפ"כ אוסר להחזיר משום דסובר להחזיר תנן ולכך אפי' בלא נתבשל כ"צ אסור להחזיר גם מבע"י הואיל ואינו גרוף]

ד"ה ורב ששת נמי וכו' אדחנניא סמכינן הואיל ותנן מתני' כוותיה וכו' הנה רש"י סותר דברי עצמו דכאן פוסק כחנניא ולעיל (דף ל"ד) ד"ה גזירה וכו' כתב וגזרו אף בבישלה כל צרכו עד שיגרוף או שיקטום והכי מסקינן בפרק כירה דאמר רב קטמה והובערה משהין עליה חמין שהוחמו כל צרכו ותבשיל שבישל כל צרכו וכן אמר ר' יוחנן. והא מסקנא זו לא אליבא דהלכתא. אמנם לפי מה שהוכחתי לעיל דאביי ע"כ סובר דמשנתינו לשהות תנן וכן מוכח נמי מסוגיא דתנור ע"ש א"ש דלעיל (דף ל"ד) אדברי אביי קאי דאביי הוא התם ויטעין והשיבו גזרה שמא יחתה ולאביי לשהות תנן ולדידי' אפי' בישלה כל צרכו אסור ורש"י הביא רק דבישלה כ"צ היא שוה לבישול כמאב"ד ומאן דאוסר בזה אוסר גם בזה

דף ל"ח ע"ב תוס' ד"ה תנור וכו' אבל להשהות משהה אפי' בתנור וכו' כדמשמע בפ"ק דשרינן קדרא חייתא וכו' והנה בסברא זו נחלקו בו הרז"ה ורבינו האי דעת הרז"ה שאפילו לחנניא דוקא כירה שרי לשהות אבל בתנור מודה חנניא אבל דעת רבינו האי כדעת התוס' והרז"ה כתב שהוא מבטל סברתו נגד דעת רבינו האי. והנה קשה למה הוצרכו התוס' להביא ממרחק ראייתם דהיינו מפ"ק והיא ראי' חלושה שהרי לא מפורש שם דקאי אתנור והלא בידם להביא ממקומם בסוגיא דתנור דקאמר אביי אלא לאו לסמוך והוכיח לסתור דברי רב יוסף ואם יש מקום לדברי הרז"ה א"כ דלמא הרי הוא כתנור דקתני היינו לאסור השהי' דבכירה מותר אפי' באינה גרוף ובתנור אסור אלא ודאי דתנור וכירה שוים הם בזה ומה שמתיר השהי' בכירה הותר בתנור ורציתי להוכיח מכאן דאביי ע"כ סובר דמשנתינו כמ"ד לשהות תנן וכמוש"ל דמדלא הביאו התוס' ראי' זו מכלל שזה אינו ראי' משום דאביי סובר לשהות תנן וגם כירה שאינה גרופה אסור השהי' כמו בתנור. אמנם אין זה ראי' לומר דודאי סובר אביי לשהות תנן אלא שהתוס' לא יכולו להביא ראי' זו משום שיש לדחות דלמא סבר לשהות תנן אבל אחר שכבר הביאו התוס' ראיה מפ"ק דתנור וכירה שוים הם בהיתר השהי' שוב איכא למימר דאביי סובר להחזיר תנן ואעפ"כ אין לומר הרי הוא כתנור ואוסר השהי' משום דגם גבי תנור מותר השהי' כדעת רבינו האי גאון: אמנם אעפ"כ מוכח דסבר אביי לשהות תנן דהא ראיית התוספות אינה לא ממשנה ולא מברייתא דנימא דסמוך עלה אביי וראיית התוס' היא רק מסתם גמ' לעיל בפ"ק וא"כ אביי דעל כרחין מחלק בין תנור לכירה שאינה גרופה לענין סמיכה קשה מנ"ל באמת שהחילוק הוא לענין סמיכה ולסתור דברי רב יוסף אשר לכאורה ריהטא דמשנתינו דוקא כרב יוסף מדתנן תוכו וגבו ושבקי' לסמיכה ודלמא דברי רב יוסף נכונים דיסמיכה גם תנור מותר וההפרש בין תנור לכירה שאינה גרופה הוא לענין שהייה דאף שמותר בכירה כחנניא אסור בתנור וכסברת הרז"ה אלא ודאי דפשיטא לי' לאביי דלשהות וגם כירה אסור השהי' ודוק

גמ' גלגל מאי אמר רב יוסף גלגל חייב חטאת. הנה היא גופא קשיא מנ"ל לרב יוסף דמשנתינו במיחם שהוחם באור ודלמא בהוחם בחמה ודבר הלמד מענינו הוא דומיא דסודרין ואם תאמר א"כ הוה לי' למתני בסיפא גבי חול ואבק דרכים יש לומר דר' יוסי פליג גם במיחם והכי תניא ברישא ור"י מתיר דקאי אתרווייהו ובפרט לרב יוסף דהא דמודה ר' יוסי בסיפא הוא משום הזזת עפר וזה אינו שייך במיחם. וגם לרבה הא אינו אסור לר' יוסי אלא בהטמנה וזה אינו שייך במיחם וכשם שלא גזרו הטמנת סודרין אטו הטמנת רמץ כמ"ש התוס' בד"ה שמא יטמין וכו' הכי נמי אין לגזור מיחם אטו רמץ וצריך לומר דפשיטא לי' לרב יוסף דבמיחם ודאי לא פליג ר' יוסי משום שהוא דבר שדרכו לחממו באור ובודאי גזר אטו אור וא"כ דמודה ר"י במיחם היה לו לשנותו בסיפא אלא ודאי דמיחם דמשנה לא שייך בפלוגתייהו כלל דמיירי בתולדות האור ושנה מתחלה דבר שחייב עליו חטאת מן התורה ואח"כ שנה דברים האסורים מדרבנן לכל מר כדאית ליה

שם אמר מר ברי' דרבינא אף אנן נמי תנינא הנה הביא ממרחק לחמו ממשנה דסוף מכילתין והרי ממשנתינו עצמה הדבר מוכרע מדאסרו תולדות חמה אטו תולדות אור מכלל דתולדות אור אסור מדאורייתא וצריך לומר שלא אסרו תולדות חמה מפני תולדות האור אלא מפני בישול באור ממש ולפי זה גם חמה אסורה דג"כ יש לגזור אטו אור וא"כ משנה דסוף פירקין [צ"ל פרק חביות] ואת הצונן בחמה על כרחין ר' יוסי. היא: אי נמי על דרך זה שאם הוכיח ממשנתינו הי' הוכחה רק מת"ק אבל מר' יוסי לא הי' הוכחה דדלמא בזה פליגי דת"ק סבר תולדות האור מן התורה ולכך גזר תולדות חמה אטו תולדות האור ור"י סובר תולדות האור עצמו דרבנן ולא גזר בתולדות תמה