צל"ח סדר מועד קצג

והנה בינותי בדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ולא מצאתי בכל ס' הי"ד שום רמז מדברי הברייתא הזו שאימעוט לילה הראשון משמחה לא בהלכות חגיגה ולא בהלכות יו"ט ובהלכות חגיגה קיצר מאד ולא ביאר אפילו שהשמחה נוהגת כל שמונה וזה לשונו בפ"א ה' א' והשמחה האמורה ברגלים הוא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה ואלו הם הנקראים שלמי שמחה. ולא ביאר אם חייב זה בכל יום ויום או די בפעם אחד. והא ודאי שמשנה מפורשת היא ההלל והשמחה שמונה. ונלע"ד שודאי חייב לאכול בשר הקרבן בכל יום שודאי עיקר השמחה הוא בבשר קרבן אלא שהכהנים יש להם בכל יום שעירי חטאות וגם יש להם בשר חטאות ואשם שמקריבין החייבין חטאות ואשם בחוה"מ וגם חלקם חזה ושוק משלמי חגותיהם ומקרבן חגיגותיהם. ואעפ"כ נלע"ד שחייבים עכ"פ פעם אחד להביא זבח שלמים משלהם לשלמי שמחה אלא שיוצאים גם בנו"נ אשר להם ועכ"פ מחוייבים להביא פעם אחד שלמים לשם שמחה וזהו כונת רבינו כאן בה' חגיגה ולכן לא כתב שחייבים בכל יום ויום אבל הא ודאי שחייבים לאכול בכל יום ובכל לילה בשר קודש לשמוח בו ובפרק ששי מהלכות יו"ט ה' י"ג כתב שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג וכו' כולם אסורין בהספד ותענית וחייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ובניו וכו' שנאמר ושמחת בחגך אע"פ שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאני מבאר בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו וכו'. ולא ביאר כאן להוציא לילי יום טוב הראשון מכלל אותה שמחה. והדבר תמוה שהשמיט דבר מפורש בברייתא בלי שום חולק ולא ראיתי בכל נושאי כליו שהרגישו בזה

והנלע"ד ונקדים סוגיא דחגיגה (דף ח') ת"ר ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו חכמים ישראל יוצאים ידי חובתן בנו"נ ובמעשר בהמה והכהנים בחטאת ואשם ובכור וחזה ושוק יכול אף בעופות ובמנחות ת"ל ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה בא מהם רב אשי אמר מושמחת נפקא יצאו אלו שאין בהם שמחה ורב אשי האי בחגך מאי עביד ליה האי לכדרב דניאל מנין שאין נושאין נשים במועד שנא' וכו' ולכאורה תמוה וכי אשי יחלוק על ברייתא והנה על הברייתא יש לתמוה ונילף לגמרי מחגיגה מה חגיגה אינה באה אלא מן החולין אף שלמי שמחה אינה באה אלא מן החולין. ובפרט לפי פירוש רש"י שם דמה דדריש בושמחת לרבות כל מיני שמחה לא מיתורא דריש אלא ממילא אמרי' שכל מיני שמחות בכלל יעו"ש ברש"י וא"כ כיון דאיכא היקש לחגיגה שפיר מפורש בקרא שהשמחה דומיא דחגיגה וממילא נמי בכל גווני דומיא דחגיגה שגם לענין שלא תבוא אלא מן החולין. שוב ראיתי שהתוס' הרגישו בזה וכתבו בד"ה מי שחגיגה וכו' וליכא למימר א"כ לא יהיו שלמי שמחה באים ממעשר וכו' דבספרא ילפינן ליה בג"ש דכתיב ביה שם וכו' עיי"ש בתוס'. ואני תמה אם הברייתא סמכה על ג"ש ממעשר נילף ג"כ למעוטי עופות ומנחות מג"ש זו. אבל הנלע"ד דע"כ לא ילפינן מחגיגה שאינה באה אלא מן החולין ע"פ מ"ש התוס' בפסחים (דף ע' ע"ב) בד"ה שלמים ששחטן וכו' נראה לר"י דאפילו הקדישן מתחלה לחגיגת ט"ו איירי וכו' דהואיל ואיני בא אלא מן החולין שצריך להקדישן לשם כך סברא הוא שישחט נמי בשעה הראוי' לחגיגה עכ"ל התוס' ומעתה אם נימא שגם שלמי שמחה אינן באים אלא מן החולין ממילא ידעינן מסברא דבעינן זביחה בשעה הראוי' לשמחה וממילא אימעט ליה יום טוב ראשון של חג משמחה דהרי אין לו במה לשמוח וא"כ למה לי אך למעוטי לילי יו"ט ראשון ממילא אימעט שהרי אין לו במה לשמוח וכקושית התוס' בד"ה לאו משום דאין לו וכו' ומה שתירצו התוס' לחלק בין אפשר ללא אפשר הוא דוחק אלא ודאי מדאצטריך קרא אך שמח למעוטי לילי ראשון מכלל דלא מקשינן שלמי שמחה לחגיגה לענין שלא תהי' אלא מן החולין רק יכול להביא מנו"נ וממעשר. ולא בעינן זביחה בשעת שמחה ולכך אצטריך קרא למעוטי ליל ראשון. והנה כל זה למאן דדריש אך למעוטי ליל ראשון אבל מאן דלא דריש אך לדרשה זו הדק"ל אי ס"ד דהקישה התורה שלמי שמחה לחגיגה בקרא דושמחת בחגך א"כ נילף מיזי' ג"כ שאינה באה אלא מן החולין וסובר רב אשי דמה ששנינו במשנה ההלל והשמחה שמונה לכל גווני הושוו שמחה להלל מה הלל כל שמונה שוים ואין הפרש בין יום ראשון לשאר שבעת הימים אף שמחה אין הפרש בין ראשון לשאר הימים וכשם ששאר הימים אף לילות בכלל אף יום ראשון כן ומה דכתיב אך שמח לא דרשינן למעוטי ליל ראשון רק כדדרשינן בפסיקתא שבעוה"ז ליכא שמחה שלימה שאדם דואג על מיתת בניו וא"כ על כרחין משנתינו לא ס"ל להקיש שמחה לחגיגה. והך ושמחת בחגך לא על קרבן חגיגה קאי רק לכדרב דניאל בחגך לא באשתך וא"כ מנ"ל למעוטי עופות ומנחות לכך הוצרך לדרוש שממילא ממועטים מושמחת יצאו אלו שאין בהם שמחה. וכיון דרב אשי לא ס"ל כברייתא דממעטינן ליל ראשון לכך השמיט הרמב"ם ג"כ דין זה לגמרי: