צל"ח סדר מועד קצא

הקשה מד' מינין ולא הקשה ליה מניסוך המים עצמם וא"כ קושי' בסק"ע למה לא פשיט הש"ס האיבעי' מהברייתא דהא גם זה מופשט מהברייתא דר"א ס"ל דניסוך המים לא הי' בראשון אמנם על זה יש להשיב ולומר דעדיין לא מוכח מהברייתא דלעולם י"ל דר' אליעזר ס"ל לעצמו דניסוך המים הי' בראשון ואפ"ה הקשה לר"י מד' מינין ולא מניסוך המים משום דר"א רוצה להקשות על דברי ר"י מדבר שר"י עצמו מודה בו והיינו ד' מינין שעל זה אין חולק שהי' מיום הראשון דבהדיא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון אבל שיקשה לר"י מניסוך המים אין בזה קושי' ותשובה ניצחת לר"י דאולי חולק ר"י וס"ל דגם ניסוך המים לא הי' אלא עד הנחת הלולב (דהיינו בשביעי) אמנם הא חזינן לקמן (דף ג' ע"א) דפשיט דמתני' דניסוך המים אתי' כר' יהושע וניסוך המים לר"י הלכה למשה מסיני שהי' כל שבעה א"כ כיון דס"ל לר"י דניסוך המים הי' בראשון הדרא הקושיא לדוכתא למה לא הקשה ר"א לר"י מניסוך המים אלא ודאי דר"א לעצמו לא ס"ל דניסוך המים הי' שבעה ובזה אין אנו צריכין לדברי רש"י לקמן (דף ג' ע"א) בד"ה אלא ר"י וכו' שכתב דודאי כר"א אתי' שפיר וכו' וזה דוחק דא"כ למה לא קאמר בגמ' דמתניתין אי כר"א אי כר"י ולדברי הנ"ל אתי' דלר"א מוכח דלא ס"ל דניסוך המים כל שבעה דאל"כ למה לא הקשה ר"א לר"י מניסוך המים כנ"ל

אלא שכל זה מוכח מדברי הגמ' שהחליט דמתני' דניסוך המים שבעה אתי' כר' יהושע וממילא מוכח דלר' אליעזר לא ס"ל שבעה מדלא הקשה מניסוך המים אבל על הגמ' עצמה קשה ודלמא איפוך מתניתין ר' אליעזר היא וס"ל דניסוך כל שבעה והא דהקשה לר"י מד' מינין ולא הקשה ליה מניסוך היינו משום דר"י לא ס"ל ניסוך שבעה אך שזה מוכח מדברי ר' אבוהו שאמר בלשון שלילה לא גמרה ר' אליעזר אלא מלולב כנ"ל ואכתי קשה ר' אבוהו מהיכי שמיע ליה וצריך לימר דר' אבוהו גמרא גמיר ליה מרבי' דמתני' דניסוך שבעה אתי' כר' יהושע ושוב ממילא שמיע ליה ממתניתא דר' אליעזר לא ס"ל ניסוך בראשון מדהקשה מד' מינין ולא הקשה מניסוך אי נמי י"ל להיפוך דדבר זה גמר ר' אבוהו מרבו דר' אליעזר לא ס"ל ניסוך בראשון ושוב ממילא מוכח דר' יהושע ס"ל דניסוך כל שבעה דאל"כ מתניתין דניסוך שבעה אמאן תרמי' וזהו ספיקא דגמרא הי גמר ר' אבוהו מרבו והי שמיע ליה ממתניתא. הכוונה בספק זה הוא אם ר' אבוהו גמרא גמר מרבו דר' אליעזר ס"ל דניסוך המים לא הי' בראשון א"כ שפיר קאמר דרך שלילה דר"א לא למדה אלא מלולב ועיקר זמן הזכרת הגשם הוא ביום הראשון מעת שחייב בנטילת לולב אבל בלילה ליכא הזכרת הגשם כלל או דלמא מה דאמר ר' אבוהו ר' אליעזר לא למדה אלא מלולב זה שמיע ליה ממתניתא דהי' קשה ליה למה הקשה ר' אליעזר לר"י מד' מינין ולא הקשה ליה מניסוך המים מזה הוכיח דר' אליעזר סבר דלא הי' ניסוך המים בראשון אלא הוכחה זו יש לדחות ולומר דלעולם ר' אליעזר סובר דניסוך המים הי' בראשון ומה שאמר ר"א במתניתא מאימתי מזכירין על הגשמים משעת נטילת לולב ולא מקודם היינו מטעם דכתב הירושלמי דלית תמן כל עמא ויעשו אגודות אגודות אם רוצים לקבוע מנהג שיכריזו בערב סוכות כדי שיזכרו בלילה א' החיוב להזכיר דעכ"פ זמנו הוא בלילה כמו ניסוך המים ואפ"ה לא הקשה ר"א לר"י מניסוך המים הואיל ור"י לא ס"ל ניסוך המים כל שבעה ומתניתין דתנן ניסוך המים שבעה באמת אתי' כר"א ולא כר"י ודוק היטב הדק

השמטה

השמטה למס' פסחים דף ס"ח ע"ב

בגמ' רב יוסף ביומא דעצרת אמר עבדי לי עגלא תילתא כו' הא דדוקא רב יוסף עביד כן יתר מכל שאר חכמי ישראל ועוד דייקו בלישני' אי לאו האי יומא דקא גרים ואם ניתנה התורה ביומא אחרא מאי גריעותא הוה לי בזה

ונראה שהוא ע"פ מה דאמרינן במס' ב"ק (פ"ז ע"א) אמר רב יוסף מריש הוי אמינא מאן דאמר הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דלא קמפקידנא ועבידנא כו' והנה זה דעביד ביומא דעצרת עגלא תילתא זה הי' בריש שנותיו בעוד הי' סבור דמאן דלא מפקיד עדיף ולכן סבר לעצמו מעלה יותר משאר חכמי ישראל ודייק ואמר אי לאו האי יומא דהיינו ששה בסיון כרבנן דר' יוסי ומזה מוכח דהלכה כר"י ואי לאו האי יומא כמה יוסף איכא ולאו על עמי הארץ כיון אלא אדרבה לומדים כיוצא בו אבל מהאי יומא מוכח כר' יהודה ויש לו מעלה יתירה דלא מפקיד ועביד. והנה טעמו דר' יהודה שם מפורש שלומד כל משפטים וחוקים ומצות מגלות ובגלות סובר בלא ראות פרט לסומא ור"מ סובר בלא ראות למעוטי ובבלי דעת למעוטי הוה מיעוט אחר מיעוט לרבות והמהרש"א במס' מכות (דף ז' ע"ב) בתוס' ד"ה פשיטא וכו' כתב שיש לתמוה אמאי לא אמרינן בבלי דעת דכתיב במשנה תורה נשנית בשביל דבר שנתחדש ע"כ שהוא כתבו לענין הלימוד דיליף שם מבבלי דעת יתירה. ואני אומר שיש יותר לתמוה על דברי ר' מאיר דאמר אין מיעוט אחר מיעוט וכו' ולמה לא נימא דבבלי דעת נשנה בשביל דבר שנתחדש בפרשה שם. והנה דבר זה גופי' אי אמרינן פרשה נשנית בשביל דבר שנתחדש בו במחלוקת שנוי' דפליגי ר' ישמעאל ור"ע בריש סוטה (דף ג') דר"ע סובר לה יטמא חובה ולא סבר שנשנית בשביל דבר שנתחדש ור"י סבר לה יטמא רשות דסבר פרשה נשנית בשביל דבר שנתחדש

ויש להוכיח דלה יטמא רשות שהרי במיתת נדב ואביהוא צוה משה למישאל ואלצפן לטמא ולמה לא נטמאו אלעזר ואיתמר שהיו הדיוטים אמנם אם שרפה ממש אין זה הוכחה שאפילו כשהוא חסר אין כהן מטמא לקרובים שאם שרפה ממש א"כ איך נטמאו מישאל ואלצפן והלוא אפר אינו מטמא וצריך לומר שהי' שלדו קיימת וכמו שכתבו התוס' במס' סוכה (דף כ"ה ע"ב) ובמס' סנהדרין (דף נ"ב ע"א) וא"כ הדר הוי ליה מת שלם ולמה לא נטמאו הכהנים אלא ודאי לה יטמא רשות אלא שכבר מבואר אצלי במקום אחר שבלא"ה לא קשיא קושית התוס' הנ"ל שהרי אפילו למ"ד שריפה ממש [עיין בס' דורש לציון דרוש א'] מ"מ אתחיל בהו מגואי כעין מיתה וגם אותם דריש ולא בגדיהם א"כ בתחלת מיתתם קודם שנשרפו ממש נטמאו הבגדים ודעת הרמב"ם שכל הכלים ובגדים חוץ מכלי חרס הוא בכלל חרב הרי הוא כחלל ושוב קבלו הם טומאת שבעה אלא שאם לא היתה שם רק טומאת הבגדים ודעת הרמב"ם שאפילו חרב ממש שהוא כחלל מ"מ אינו מטמא באהל וא"כ לא היו עכבים על הכהנים מלכנס למשכן לעבודתן שהרי לא טימאו באהל והם מתו בפנים שהרי להקטיר קטורת נכנסו ושם אפילו הכהנים אסורים בביאה ריקנית וק"ו ללוים ולמה נכנסו שמה להוציאם בשלמא אם הי' שלמים בגופם ויש טומאת אהל לא הי' סבר בלא"ה שהרי הכהנים מוכרחים לבוא לשם לעבודה אלא דהא ליתא דאטו לעונה יהיו מונחים שם בלי קבורה והא ע"כ צריך להוציאן לקבורה ומה לי היום ומה לי אחר כך וגם אסור להלין המת אלא שאי נימא כדעת ר' יוסי ב"ר יהודה שאף בשמיני העמידו ופירקו ופירוש הזית רענן שקודם שקיעת החמה אחר כלות עבודה היום ותמיד של בין הערבים פירקו א"כ הי' להם להמתין עד שיפורק, המשכן ויכנסו שם בהיתר ולמה מיהרו להוציאן ולכנס לפנים ממחיצה אלא ודאי שהיו שלמים בגופן והי' הוכרח להוציאם משום טומאת אהל. אבל אם נימא כדעת רבנן דפליגי אר' יוסי ב"ר יהודה וסברו בשמיני העמידו ולא פירקו אין כאן הוכחה שהיו שלמים והנה הזית רענן רמז תרי"ב מפורש טעמו דר' יוסי בר"י משום דכתיב ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן משמע שהוקם מעצמו וכתיב ויהי ביום כלות משה