צל"ח סדר מועד קפט

ביום שני איכא בינייהו וכתבו התוס' שם בד"ה תשלומין זל"ז דגבי חג השבועות לא מסתבר למימר תשלומין זה לזה כיון דחול גמור הוא ולפ"ז קשה כיון שבמיתת דוד היו כל ישראל אוננים א"כ לא חזו בראשון איך הקריבו למחר. אך זה לאו קושי' היא דלפי מה שכתבו התוס' בשמעתין (דף י"ז ע"א) בד"ה יום טבוח ואע"ג דלא חזו בראשון מייתי לה בשני אפילו למ"ד תשלומין דראשון כיון שאין העכבה רק בשביל היום כדפי' לעיל חזי' מיהא קרינן בי' עכ"ל ולפי דברי התוס' נולד לנו ספק אם חל יום הראשון בשבת והוא חגר בו ביום ונתפשט בשני אם יש לדון בזה דין לא חזי בראשון מי אמרינן כיון דאף בלי איסור שבת גברא מצד עצמו לא חזי ושוב אין לו תשלומין או דלמא כיון שבלא"ה ליכא בשבת הקרבה לשום אדם שוב לא משגחינן אם הגברא חזי או לא חזי אך ספק זה נפשוט ממיתת דוד שהיו כל ישראל אוננין ולא חזו בראשון ואפ"ה הקריבו למחר והרי בעצרת לכ"ע תשלומין דראשון הוא מזה מוכח כהך סברא דאם חל יום הראשון בשבת לא משגחינן בגברא ואף אם גם גברא לא חזי אפ"ה יש לו תשלומין וא"כ דין זה יליף לה הירושלמי ממיתת דוד דאם חל בשבת יש לו תשלומין אף שהי' חגר בשבת שהוא יום ראשון אבל עיקר תשלומין בעצרת באמת יליף לה מדרשא דבבלי. אלא דעדיין יש להקשות דגם דין זה ליכא למילף ממיתת דוד דהא זה ודאי דמה דאמרינן חיגר בראשון אין לו תשלומין היינו דוקא שנעשה חיגר תיכף בעלות השחר שלא הי' לו שעה אחת להקרבה והוי לא חזי בראשון אבל אם נעשה חיגר באמצע יום זה נחשב חזי בראשון דהא עכ"פ הי' לו שעה אחת שהי' ראוי להקריב קרבנו ויש לו תשלומין. ועיין לעיל (דף ב' ע"א) בתוס' ד"ה תשלומין דראשון ע"ש. ולפ"ז גם זה הדין לא נפשט ממיתת דוד דלעולם יש לומר לאידך גיסא דאף דיום ראשון חל בשבת והוא חיגר בראשון ג"כ נחשב גברא לא חזי וממותת דוד ליכא להוכיח מידי דמאן יימר דדוד מת קודם עלות השחר דלמא מת אחר עלות השחר ובזוהר פ' תרומה מפורש דדוד המלך מת בשבת אחר חצות היום והיו כל ישראל נחשבים חזי ביום הראשון ואח"כ כשמת דוד בו ביום נעשו אוננין ושפיר הקריבו למחר ביום טבוח שאחר שבת ועוד קשה הא אין אנינות בשבת ויו"ט ולא היו נדחין כלל מצד אנינות בו ביום

וליישב זה יש לומר דשפיר מוכח ממיתת דוד דעצרת יש לו תשלומין וגם הירושלמי ס"ל כש"ס בבלי במס' שבת בפ' במה מדליקין דדוד מת בעצרת וכיון שהי' אז עצרת בשבת לא הי' אפשר לקוברו ביום השבת משום איסור שבת והיו קוברי' אותו ביום טבוח שאחר שבת וגם ביום ההוא לא היו רשאין להקריב קרבנותיהן ביום הקבורה משום שהיו אוננין ואף דאנינות של הקבורה אינו אלא מדרבנן מ"מ אסור להקריב גם באנינות דרבנן כמו שמפורש ברמב"ם בפ"ב מה' ביאת מקדש הלכה י' ע"ש דמי שמת לו מת וקברו לאחר יום המיתה כל יום הקבורה אינו מקריב ואינו אוכל בקדשים מדבריהם ע"ש ברמב"ם וא"כ מה שנאמר בדברי הימים א' כ"ט כ"א] ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה' למחרת היום ההוא ע"כ הפירוש הוא ביום מחרת ביום שאחר יום הטבוח דהיינו שדוד מת בעצרת שחל להיות בשבת וביום א' שהוא יום טבוח היו אוננין מפני הקבורה והקריבו ביום המחרת שהוא יום שני בשבת שהוא יום שלישי למיתת דוד ושפיר הוכיח הירושלמי שעצרת יש לו תשלומין ואין כאן סתירה לתלמוד בבלי שאף שהי' עצרת ביום השבת ודאי הי' לו יום טבוח ביום א' שאחר שבת דקבוע זמן כדתני במתניתין ומודה ב"ה שאם חל בשבת שיום טבוח הוא אחר שבת כמ"ש לעיל אבל כיון שגם ביום טבוח לא הקריבו כי אם ביום מחרתו של יום טבוח דהיינו בשני בשבת שהי' יום שלישי של עצרת מוכח שפיר שיש לו תשלומין כל שבעה דאל"כ איך הקריב ביום ב' שלאחר חג השבועות שכבר עבר יום הטבוח ולפ"ז לא קשה קושיית הר' אלחנן ואין כאן סתירה ואדרבה עיקר הוכחת תשלומין הוא הואיל ודוד מת בעצרת שחל בשבת

אמנם דבר זה בדותא הוא דהא בקרא הקודם שם בדברי הימים נאמר ויאמר דוד לכל הקהל ברכו נא את ה' אלהיכם וגו' ועל זה נאמר בקרא שלאחריו ויעלו עולות לה' למחרת יום ההוא הרי מפורש שדבר דוד עמהם ביום הקודם לזה יום ההוא ואיך אפשר לומר דמחרת יום ההוא הוא יום שלישי למיתתו עוד יש להקשות מנ"ל להתוס' לומר דמה שאמר ר"י ב"ר בון בירושלמי שדוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין הכוונה להוכיח דיש לו תשלומין והמעיין בירושלמי יראה שאין כוונת הירושלמי ללמוד מזה דין תשלומין אלא לתרץ גוף הקרא דלמה הקריבו ליום המחרת ולא הקריבו ביום ההוא ביו"ט עצרת הלא לב"ה מביאין שלמים ועולות ביו"ט ולמה המתינו עד למחרת יום ההוא וע"ז קאמר ר"י ב"ר בון שלא הקריבו בו ביום משום שהיו אוננין

ונלע"ד כוונת התוס' בזה שכתבו כלומר מהתם משמע שהי' לו תשלומין אין כוונתם לומר שעיקר הוכחה הוא להוכיח תשלומין ממיתת דוד אלא שכוונת התוס' הוא כיון שהירושלמי לא בא אלא רק לתרץ למה לא הקריבו בו ביום הי' להירושלמי לתרץ שאירע אז אותו היום בשבת והי' א"א להקריב קרבנות ומי הכריחו לומר שהיו אוננין וע"ז תירצו התוס' כלומר דהירושלמי מלתא אגב אורחא קמ"ל דעצרת יש לו תשלומין ואם היה מתרץ שלא הקריבו משום שהי' שבת לא הי' נשמע מזה שהיו לו תשלומין במו"ש לעיל דחל בשבת שאני דאף אם אין לו תשלומין אפ"ה בחל בשבת היום טבוח הוא אחר שבת לכ"ע כמו שתני במתניתין ולכך אמר בירושלמי הטעם משום שהיו אוננין לאשמעינן דעצרת יש לו תשלומין כמו שיליף בש"ס בבלי ועל זה שפיר הקשה הר' אלחנן ת"ל דהי' שבת ובא להקשות סתירה איך בא הירושלמי לאשמעינן אגב אורחא דעצרת יש לו תשלומין הא ע"כ לא הי' אז במיתת דוד שהקריבו למחרת משום תשלומין דכיון ששבת הי' א"כ זמן ההקרבה קבוע ביום הטבוח ולא משום תשלומין. אמנם כל זה מוכח לפי השקלא וטרי' הכא במס' חגיגה דהמקשה הי' ס"ד לומר דמה שאמר ב"ה אין לה יום טבוח שאין לו כלל יום טבוח וב"ה לית ליה תשלומין בעצרת וע"ז קשה הלא תני בסיפא דמתניתין ומודים בחל בשבת שיום טבוח אחר שבת וע"כ צ"ל דחל בשבת שאני שלאו משום תשלומין הוא אלא שזמנו קבוע לאחר שבת ביום טבוח וכיון שמזה הקשה הר' אלחנן דבמיתת דוד לא הי' כלל דין תשלומין ואיך נימא דהירושלמי מלתא אגב אורחא קמ"ל דעצרת יש לו תשלומין אבל במס' ר"ה ובמס' מ"ק דשם ליכא השקלא וטרי' זה ושפיר יש לומר ולפרש דמה דתני במתניתין ומודים שאם חל בשבת שיום טבוח אחר שבת היינו מטעם תשלומין ואין חילוק בין חל יו"ט בשבת או בשאר ימות החול ודו"ק: