צל"ח סדר מועד קפח

המר הזה כסאו לארץ מגרת וחולל לארץ נזרו וע"ז אמר ר"י הגלילי עד מתי אתה עושה כו' אלא תרוייהו קראי בקודש מיירי וגם כסא הקב"ה צריך הכנה כי בגלות הזה אין הכסא שלם ויד על כס כתיב ומה דכתיב כורסיא שביבין דנור היינו כסא דין שזה הוא שלם בעוה"ז אבל כסא הרחמים אינו בשלימות שאלמלי הי' כסא רחמים בשלימות לא היה כביכול מעלים עין זמן ארוך כזה מבניו ולא הי' רואה ח"ו באבדון ישראל ואעפ"כ אלו ואלו דברי אלהים חיים ומחמת שאין כסא הרחמים עומד מוכן לכן מוטל כסא דוד לארץ. ור"א בן עזרא אמר אחד לכסא ואחד לשרפרף דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי הנה בהמ"ק הוא הדום רגליו וכן כתיב ולא זכר הדום רגליו ביום אפו וזהו הצריך להרימו אשר הוא חרב בעונותינו זה אלף ת"ר שנים ובעוה"ר אין דורש ואין מבקש להקים הכסא הזה וזה הלוי בידינו וכן כתיב נפלה ולא תוסיף קום והיינו שלא תוסיף קום מעצמה כי אם תצפה עלינו להקימה

דף ט"ז ע"א דריש ר' יהודה מתורגמניה דר' לקיש אם יצה"ר אומר לך חטא והקב"ה מוחל לך אל תאמין שנאמר אל תאמינו ברע זה יצה"ר שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואין אלוף אלא הקב"ה שנאמר אלוף נעורי אתה והנה הדבר תמוה שאיך יאמר היצה"ר חטא והקב"ה מוחל לך מהיכי תיתי ימחול בחנם והנה רש"א פירש שכונתו אחטא ואשוב ונראה שזה דרכו של היצר לומר לאדם עשה עתה למלאות תאותך ואחר שתמלא תאותך תחזור בתשובת. והיצה"ר מבטיחו שיסתלק ממנו אחר העבירה ובאמת אדרבה ע"י העבירה נכנס בו כח הטומאה יותר וזהו אל תאמינו ברע כי לא יסתלק ממך אדרבה מוליכך כשור לטבח ועבירה גוררת עבירה והחובות הלבבות כתב שאין לאדם יותר שונא מהיצה"ר ולעולם לא יעזבך כי הנה יש שונא הנלחם עם שכנגדו וגובר עליו פעם אחר פעם עד שמשפילו תחת רגליו ושוב אינו נלחם בו כי כבר שבע בנקמתו ומניחו וכן להיפך כשראה שזה שכנגדו נתגבר עליו פעם אחר פעם כמה פעמים שוב הוא פוסק מללחום כי כבר נתיאש ממנו אכל היצה"ר אפילו תתגבר עליו כל ימי חייך לעולם לא יתיאש ממך והוא יושב במארב לבך להפילך פתאום לשאול תחת וכן להיפך אפילו אם החטיא אותך בכמה איסורים לעולם אינו שבע ומצפה בכל עת להכשילך יותר. ואמרתי שעליו רמז שלמה נבהל להון איש רע עין הוא יצר לב אדם שהוא רע והוא תמיד נבהל להרבות הונו כי זהו עיקר הונו מה ששודד מן הקדושה ע"י עבירות, והוא איש כי נקרא איש כשמתגבר על האדם ותחת מה שאצל הצדיק נאמר בו אשרי האיש שמתגבר הוא על יצרו כאיש אצל הרשע להיפך שהיצר מתגבר עליו כאיש והוא רע כי שרשו רע מנעוריו ורע עין כי עין עם המלה גימטרי' סמא"ל גם אין לו רק עין אחת שאנשי כנה"ג בתחלת בית שני נקרו לו עין אחת דלא ליגרי בקרובתא

דף י"ז ע"א אמר ר"א אמר ר"א מנין לעצרת שיש לו תשלומין כל שבעה שנא' בחג המצו' וכו' מקיש חג השבועו' לחג המצות מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה וכו' ואימא מקיש לחג הסוכות כל שמנה שמיני רגל בפני עצמו הוא אימר דאמרינן רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב אבל לענין תשלומין תשלומין דראשון דתנן מי שלא חג וכו' תפסת מרובה לא תפסת. ויש לדקדק וכי התרצן הראשון לא ידע ממשנה מפורשת במכילתין מי שלא חג וכו' ועוד למה לא משני תיכף תפסת מרובה כו' ועוד למה לא אמר אלא **הגה"ח והנה קושיא זו יש לדחות ע"פ מה דמבואר ברשב"ם דכל לקום שלא נזכר שם אמורא בתירוץ הראשון לא דייק לומר אלא** תפסת מרובה כיון שחוזר מתירוץ הראשון ונראה דיש לדקדק גם חג המצות נקיש לחג הסוכות לתשלומין כל שמונה דהרי אין לנו ברוב המצות שום לימוד שלא יהא תשלומין יותר משבעה אלא שמן הסתם כיון שאין ימי חג המצות רק שבעה יהבינן ליה תשלומין לחגיגה ג"כ שבעה וכל זה מן הסתם אבל אם נילף בהיקש מסוכה יהי' לו תשלומין כל שמונה ויהיו כל המועדים שלשתן שוין בהיקשא לתשלומין וא"כ אין לנו תפסת מועט כלל ולא שייך לתרץ תפסה מרובה לא תפסת שאין כאן ב' מדות כלל שתפס אחד מדה מרובה והשני מועט ולתרץ דבר זה צריך לומר כיון שאין הפלפול נוגע לענין המועד שימי המועד ידועים בפסח ז' ועצרת יום א' וסוכה ח' רק הפלפול לענין קרבן חגיגה אימתי זמנו להקריבו עדיין לשם חגיגה צריך לדון כמו בקדשים שאין למדין למד מן הלמד וכיון דשמיני של חג בג"ש עצרת עצרת אתי איך שוב ילמד על פסח בהיקש וא"ת א"כ איך נלמוד עצרת מחג דפריך ואימא מקיש לחג הסוכות כל שמונה יש לומר כיון דעצרת אפילו תשלומי שבעה צריך ללמוד ממקום אחר א"כ ילפינן מיני' מחג הסוכות כל שמנה בבת א' והואיל ויכול ללמוד מהחג שבעה ראשונים דמפורש בי' בהדיא למד מי' בחד זימנא כל שמונה [וכמו שאמרו במס יומא דף נ"ז ע"א) חוץ מבפנים בחד זימנא גמר) אבל פסח שאין צריך ללמוד רק פ' יום ח' אי אפשר למילפי' מסוכה. וכל זה עכשיו שתירץ שמיני רגל בפני עצמו וא"כ צריך למלפי' מג"ש עצרת עצרת שוב לא יליף פסח מיני' משום דהוי למד מן הלמד ושפיר משני אח"כ תפסת מרובה וכו' וא"כ התירוץ הראשון שמיני רגל בפני עצמו הוא הקדמה למאי דמסיק תפסת מרובה וכו ודוק. והאי תנא דמייתי לעיל (דף ט') לשמיני עצרת מבחדש השביעי תחוגו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דגם חג המצות נילף בהיקשא דחג הסוכות לתשלומי שמונה. י"ל דתנא ההוא לא דריש בחג המצות בחג השבועות ובחג הסוכות היקשא כלל רק לבל תאחר דבעינן שלש רגלים ותשלומין לעצרת יליף מדתני רבה ב"ש דאמרה תורה מנה ימים וקדש חודש וכו'

*שם בתוס' ד"ה אף עצרת וכו' בירושלמי אמר ר"י בר' בון דוד מת בעצרת וכו' וקשה לר"א ת"ל בלא"ה לא הקריבו בראשון כיון דהי' שבת וכו' ע"ש בתוס' ולכאורה יש לדקדה למה איחרו התוס' בכל זה עד כאן שהיא מס' אחרונה בסדר מועד והרי מימרא זו מנין לעצרת וכו' כבר נשנית במס' ר"ה (דף ד' ע"ב) ובמס' מ"ק (דף כ"ד ע"ב). וליישב זה נשובה ונחקורה דמלשון התוס' שכתבו וקשה להר' אלחנן תיפוק ליה בלא"ה לא הקריבו בראשון כיון שהי' שבת מלשון זה משמע דהר"א קא מקשה בקיצור דלא הוי צריך לומר דלא הקריבו בו ביום משום שכל ישראל היו אוננין הא בלא"ה נמי ידעינן שלא היו יכולין להקריב קרבנותיהם דהא הי' ביום השבת כדאיתא במס' שבת בפ' במה מדליקין ולכאורה הי' לו להר' אלחנן להקשות סתירה דאין מכאן ראי' דעצרת יש לו תשלומין דהנה בשמעתין ע"ב פריך הש"ס תנן עצרת שחל להיות ערב שבת ב"ש אומרים וכו' ולכאורה קשה לדעת המקשן דרצה להוכיח מדברי ב"ה שאמר אין לה יום טבוח הכוונה שאין לה יום טבוח כלל ועצרת אין לה תשלומין כלל והרי דבר זה מפורש במשנה שתני ומודים שאם חל בשבת שיום טבוח אחר שבת וא"כ למה לא הקשה סתירה מרישא אסיפא דמתניתין דברישא תני ב"ה אין לה יום טבוח כלל ובסיפא תני ומודים שאם חל בשבת שיום טבוח הוא אחר שבת וכן מה שהקשה לקמן מברייתא דמי שלא חג ביו"ט ראשון של עצרת שוב אינו חוגג מאי לאו יו"ט של עצרת למה לא הקשה ממתניתין דתני ומודים שאם חל בשבת שיום טבוח הוא אחר שבת. והגאון טורי אבן הרגיש בקושי' זו ונדחק מאד בזה לומר דהמקשן הי' משבש הברייתא ע"ש וצריכין אנו לומר לדעת המקשן דאפילו אם אין תשלומין לעצרת היינו אם חל בשאר ימי השבוע שהיה ראוי להקריב בו ביום לב"ה אבל אם חל עצרת בשבת מודה ב"ה שיום טבוח הוא אחר שבת הואיל וא"א להקריב בו ביום זמנו קבוע אחר שבת. ולפ"ז נדחה ראיות הירושלמי מדוד שמת בעצרת לילף מני' שעצרת יש לו תשלומין מדהקריבו קרבנותיהן למחרת דשאני התם שדוד מת בשבת וא' זמנו הוא קבוע אחר שבת אבל אם חל שבועות בשאר ימי השבוע י"ל דאין לו תשלומין הואיל וזמנו קבוע בעצרת עצמו. אמנם יש לומר דבאמת לאו כוונת הירושלמי הוא ללמוד מדוד דין תשלומין לעצרת וגם הירושלמי אית ליה לימוד דתלמוד בבלי ויליף מדכתיב בחג המצות וגו' או כדיליף דבי ר"א בן יעקב וכוונת הירושלמי הוא ללמד דין אחר ממיתת דוד. דהנה לעיל (דף ט' ע"א) איתא מאי תשלומין ר"י אמר תשלומין לראשון ור' אושעי' אמר תשלומין זה לזה מאי בינייהו אמר ר"ז תיגר ביום ראשון ונתפשט