צל"ח סדר מועד קפה

ת"ל אך. וא"כ כבר יש לנו ללמוד שאינו דוחה שבת והדרא קושיא לדוכתא למה לא כתיב שמונה, ועל זה יש לנו לתרץ ע"פ מ"ש הריטב"א במס' סוכה דאפילו למ"ד תשלומין דראשון ומאן דלא חזי בראשון לא חזי באינך ואפ"ה בשמיני מביא חגיגתו אף שהי' תגר ביום ראשון דלהכי מהני מה שהוא רגל בפ"ע וא"כ איכא למימר דלהכי לא כללו רחמנא במקרא חד עם אינך לפי שחלוק בדינו וכל זה לר' יוחנן דסבר תשלומין דראשון אבל לר' אושעי' קשה אמנם לתנא דמייתי יש לתרץ דר"א סבר דהסברא חיצונה שכלם תשלומין דראשון אלא מדחזינן דכתב בחודש השביעי תחוגו אותו ומדאצטריך אותו שאינו חוגג כל החודש והרי בלא"ה מוכח מדכתיב שבעת ימים כנ"ל וצריך לומר שאכתי איכא שחוגג כל החודש לתשלומין אלא שכל החודש שהוא חול ודאי תשלומין דראשון אבל שבעת ימים הם תשלומין זה לזה וכל זה עכשיו דכתיב בחודש השביעי וכתיב אותו מוכח שהם תשלומין זה לזה מכח קושיא הנ"ל אבל אי הוה כתיב וחגותם שמנה ימים ולא הוה כתיב הנך לימודי' כלל הוה אמינא כולהו תשלומין דראשון

ובזה נלע"ד פירוש דברי הירושלמי שהביאו התוס' בד"ה נאמר עצרת וכו' בירושלמי וכו' יהודה בר ספרא בשם ר' אושעי' דריש התם וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמונה הם צא מהם שבת הרי ז' והנה לא ידענו מה בעי ר' אושעי' בזה וכי מכאן יכול להוכיח ששמיני שייך לתשלומין והלא סוף סוף שבעה הוא דכתיב ואף אם יש לו לימוד בפ"ע שאינו דוחה שבת מ"מ שייך למכתב שבעה שכל שבעה הוא זמן לתשלומין כל יום מהם כשאינו שבת. הן אמת שאם כבר ידענו ממקום אחר שהם שמונה וחזינן דכתיב בקרא שבעה מוכח שאינו דוחה שבת וכמו שאמרו בפסחים (דף ע') דא"כ הוה לי' למכתב שמונה אבל לא להיפך בשביל שיש לנו לימוד ממקום אחר שאינו דוחה נוכל להוכיח מדכתיב שבעה שהם שמונה דאפי' הם שבעה ואינו דוחה שבת שייך למכתב שבעה וצא ולמד מדברי רז"ל שפסח יש לו תשלומין כל שבעה וכן עצרת אף שאינו דוחה שבת אפ"ה קרי ליה שבעה. ונלע"ד ר"א בא לתרץ עצמו שראה שהתנאים מביאים לימוד לשמיני וקשה א"כ נכתוב שמונת ימים ואין צריך לימוד בפ"ע אלא ודאי דרחמנא לא רצה לכלול שמיני עמהם לפי שחלוק בדינו שהמה תשלומין דראשון ואם לא חזי בראשון לא מייתי באינך ובשמיני מביא אף בפ"ע או לאידך גיסא דלא תימא כסברת הריטב"א דמצד הסברא שמיני חזי אף דלא חזי בראשון להכי גמרינן עצרת עצרת משביעי של פסח ומה שביעי של פסח מאן דלא חזי בראשון לא חזי בשביעי אף שמיני של חג מאן דלא חזי בראשון לא חזי בשמיני ועכ"פ מוכח דכולהו תשלומין דראשון וקשיא לר"א ועל זה בא יהודה בן ספרא בשם ר"א ואמר כל א' מהם שבת וכו' דלהכי לא כתיב שמונת ימים להורות שאינו דוחה שבת וכדברי הגמ' בפסחים (דף ע' ע"ב) ועל זה בא ר' יוסי להקשות וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה שבת והלא ממקום אחר דהיינו כפירוש רש"י בחומש דמדכתיב אך דרשינן שאינו דוחה שבת והדרא קושיא לדוכתא כנ"ל להקשות על ר' אושעי' השיב ר' יוחנן ג"כ להקשות על רב ספרא ולהוכיח שמקרא זה אינו בשביל להורות שאינו דוחה שבת דאי בשביל להורות שאינו דוחה שבת קשה למה כתביה בחג הסוכות דיש עכ"פ לטעות ולומר שדוחה שבת והא דלא כתיב שמונת ימים הוא מטעם להורות דשמיני חלוק מהם ואפילו לא חזי בראשון דלא חזי בכולהו אפ"ה חזי בשמיני הוה ליה למכתב בפסח ששת ימים אי נמי בחג הסוכות ששת ימים דלפעמים ראשון ואחרון בשבת ואז ודאי הוה מוכח דאינו דוחה שבת אלא ודאי דבאמת אינו דוחה שבת ילפינן מאך והך דכתיב שבעה הוא מטעם דכולהו תשלומין דראשון ובשמיני הוא חזי אף דלא חזי בראשון

ועל זה שוב בא יהודה בן ספרא בשביל ר"א אדרבה להוכיח סברתו בתשלומין זה לזה ואמר וחגותם שבעת וכו' צא מהם שבת שכבר למדנו וכו' והיינו ממה דכתיב אך וא"כ קשה נכתוב שמונת ימים מפורש ומה ת"ל תחגוהו והיינו תחוגו אותו לתשלומין אלא ודאי להוכיח מכאן דתשלומין זה לזה מדאיצטריך אותו וכנ"ל

הכ"מ בפ' ב' מה' חגיגה ה' ה' תמה על הרמב"ם שפסק כר' יוחנן והלא ר' אושעי' הוא רבו של ר' יוחנן ולענ"ד דהרי ר' יוחנן משום ר' ישמעאל אמר נאמר עצרת וכו' ומופנה והתוס' בשם ירושלמי הביאו גזירה שוה דחמשה עשר והנה קשיא באמת ל"ל הפנאה דעצרת והרי כבר קבלנו גז"ש דט"ו ט"ו ולכן נלע"ד משום דהריטב"א רוצה לתת לשמיני מעלה יתירה שאפילו הי' חגר בראשון מביא בשמיני ובאמת הרמב"ם פסק לחלוטין שאם לא חזי בראשון שוב אינו מביא כלל וזה גמרינן מגז"ש דעצרת להשוות שמיני של חג לשביעי של פסח לגמרי מה שביעי אינו מביא אם לא חזי בראשון אף שמיני של חג כן. וכל זה אצטריך אי אמרינן כר' יוחנן אבל לר' אושיע' כלהו יומי חדא ולכן מוכח דר' ישמעאל סובר כר' יוחנן ולכך פסק הרמב"ם כר' יוחנן

עוד נלע"ד ע"פ מ"ש הלח"מ בפ"ב מחגיגה ה' ה' דהא דנדחק בריש חגיגה למ"ד תשלומין דראשון לאתויי מאי והרי ר"י הוא דאמר הכי והרי איהו ס"ל לילה לאו מחוסר זמן ונימא לאתויי נטמא בלילה וניחא ליה שרצה לתרץ אליבא דהלכתא דאנן קיי"ל תשלומין דראשון וקיי"ל לילה מחוסר זמן עיין שם וא"כ מזה מוכחי תרוייהו פסקי דרבינו דכלם תשלומין דראשון כר' יוחנן ולילה מחוסר זמן כחזקי' ואף דבריש חגיגה מתרץ לאתויי סומא באחד מעיניו ודלא כיוחנן בן דהבאי והרי הרמב"ם פסק כיוחנן בן דהבאי בריש פ"ב שם יש לומר דהיינו למסקנא דמשני לעולם כדאמרינן מעיקרא עיין שם ואף שגם בזה הוא רישא דמתני' דלא כהלכתא דהרי חזרו ב"ה וכו' זה לא נקרא דלא כהלכתא דלמשנה ראשונה הלכתא הוא ומשנה לא זזה ממקומה ע' נו"ב מהדו"ת הא"ח

והריטב"א בחידושיו במס' סוכה (דף מ"ז) כתב דרגל בפ"ע הוא לענין שאף שמי שלא חזי בראשון דלא חזי בכולהו מ"מ בשמיני יכול להביא עיין שם ולפי זה יש להקשות מה שהקשה כאן למ"ד תשלומין דראשון לאתויי והרי איכא למימר לאתויי חגר בראשון ונתפשט שיכול להביא בשמיני ואין לדחות דרצה לאוקמי רבויא דהכל לכל הרגלים דא"כ היכי קאמר הניחא למ"ד תשלומין זה לזה וכו' דאכתי בעצרת מי ניחא דהרי בעצרת בודאי לכ"ע כולהו תשלומין דראשון כמ"ש התוס' (דף ע' ע"א) בד"ה תשלומין עיין שם ונראה לתרץ דעת הריטב"א דלקמן (דף ט') אמר ר' יוחנן משום ר"י דילפינן שמיני של חג לתשלומין עצרת עצרת משביעי של פסח עיין שם וקאמר שם הגמרא ותנא מייתי לה מתחוגו ואומר דעד כאן לא קאמר הריטב"א דשמיני עדיף בזה משאר ימי החג אלא לתנא דמייתי לשמיני מתחוגו אבל לר' יוחנן דיליף עצרת עצרת משביעי של פסח אי אפשר למיהב לשמיני של חג שום מעלה יותר משביעי של פסח וכי היכי דבשביעי של פסח מאן דלא חזי בראשון לא חזי בשביעי הה"ד בשמיני של חג ושפיר קאמר כאן אלא למ"ד תשלומין זה לזה לאתויי מאי דמרא דהאי דתשלומין זה לזה הוא ר' יוחנן ולדידי' גם בשמיני אינו מביא והריטב"א קאמר דהך תנא דפז"ר קש"ב אף אם סובר בזה כר' יוחנן דתשלומין דראשון מ"מ בזה סובר כתנא דמייתי מתחוגו וטפי הוא לענין זה רגל בפ"ע

ואמנם לפי מ"ש לתרץ דברי הרמב"ם ע"פ דברי הלח"מ הנ"ל וא"כ הך קושיא כאן לאתויי מאי לאו לאקשויי לר' יוחנן אתי אלא לאקשויי אליבא דהלכתא א"כ ממילא נדחו דברי הריטב"א ובזה מתורץ מה שדקדקתי בחידושי למס' סוכה (דף מ"ז) שהוכחתי דרב ששת סבר כסברת הריטב"א ורב נחמן סבר כשטת רש"י ותוס' ודקדקתי שם דהרי הלכה כר"ש באיסורי ולפי מ"ש כאן ניחא

אך על עיקר קושיית הריטב"א הנ"ל הי' נלע"ד לתרץ ע"פ מה שראיתי בירושלמי ריש חגיגה דחזקי' אמר שם דכולהו תשלומין דראשון והרי חזקי' סובר דגם נטמא בלילה אינו מביא דגם לילה מחוסר זמן וא"כ מה דקאמר בריש חגיגה אלא למ"ד תשלומין דראשון לאתויי מאי היינו לחזקי' הקשה כן וגם קושיית התוס' (דף ט' ע"א) בד"ה שאני טומאה מתורץ בזה אבל לפי מ"ש לעיל א"כ לחזקי' יש לתרץ ע"פ סברת הריטב"א

פרק שני

שם דף י"ב גמ' אמר ריש לקיש כשבראן ברא שמים ואח"כ ארץ וכשנטה נטה ארץ ואח"כ שמים והנה אי