צל"ח סדר מועד קעג

החג ובירך שהחיינו על עשיית הסוכה מיפטר שוב מלברך שהחיינו בליל סוכה אפילו על הרגל כמבואר בדברי התוס' (דף מ"ו ע"א) בד"ה נכנס לישב בה

ואמנם שם כתבו טעם לדבריהם דאף שבירך בחול יצא דזמן כי אתי מחמת מועד אתי אפילו בלא יו"ט וכו' ואומר דהא מלתא תליא באשלי רברבי דבעירובין (דף מ' ע"ב) בעי רבה אי אמרינן זמן בר"ה ויוה"כ מי אמרינן כיון דמזמן לזמן קאמר אמרינן זמן או דלמא כיון דלא אקרי רגלים לא אמרינן זמן רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין אומרים זמן אלא בשלשה רגלים ואמנם מסקנא בגמ' דאמרינן גם בר"ה ויוה"כ ואומר אני דאי אמרינן בר"ה ויוה"כ א"כ אין הדבר תלוי ברגל רק באתא מזמן לזמן לכך אפילו בירך בחול על הסוכה כיון שגם הסוכה אתי מזמן לזמן יוצא גם על המועד אבל אי לא אמרינן בר"ה ויוה"כ א"כ לא משגחינן במזמן לזמן רק על רגלים סברא הוא שאינו יוצא כי אם באמרו ברגל עצמו ותדע דלרב ושמואל אינו יוצא בזמן דסוכה על זמן דרגל שהרי רב ושמואל דאמרי תרוייהו שאינו אומר זמן אלא בשלש רגלים וא"כ על שמיני עצרת אינו אומר זמן לרב ושמואל דשמיני אינו רגל בפני עצמו לענין זמן דאל"כ הוה ליה למימר ד' רגלים ולפ"ז דשמיני אינו רגל בפני עצמו וא"כ זמן שאומרים בליל ראשון של חג פוטר גם שמיני ואיך אפשר לומר כונת הברייתא דף מ"ו) שאם בירך על עשייתה שהחיינו שוב אינו מברך זמן ברגל לפי שיפטר בזמן דסוכה דתינח ז' ימי החג דשייכי לסוכה אבל שמיני במה נפטר מזמן ששמיני ודאי אין לו שייכות לסוכה אלא ודאי לרב ושמואל אף שבירך בשעת עשייה לעולם מברך בליל ראשון וברייתא דקתני נכנס לישב מברך שתים היינו אם ירדו גשמים בליל ראשון ולא אכל בסוכה ולדעת הפוסקים דאפילו בליל ראשון אין חובת סוכה כשיורדים גשמים] ובירך זמן על הרגל שלא בסוכה אפ"ה כשנכנס לישב מברך שתים אבל בליל ראשון לעולם מברך זמן לרב ושמואל הרי על כרחו צריך לברך משום שמיני והנה יש לדחות שאם בירך על עשייה אינו מברך בליל ראשון שכבר נפטרו כל ז' ימים בברכת זמן דסוכה ואז באמת מברך בשמיני זמן מחדש ורב ושמואל דאמרי שלש רגלים ולא אמרו ד' לפי ששמיני אינו רגל בפני עצמו ואם היה לו סוכה עשוי' שאז מברך בליל ראשון באמת אינו מברך בשמיני לדידהו

ואמנם הנלענ"ד דלרב ושמואל שאינו מברך זמן על ר"ה ויוה"כ לפי דלאו רגלים נינהו א"כ לא משגחו על מה דאתי מזמן לזמן א"כ גם על הסוכה אינו מברך זמן לדידהו כלל [והר"ן באמת כתב טעם דמברך על הסוכה שהחיינו משום דאתי מזמן לזמן ומביא ראי' מר"ה ויוה"כ דמברך זמן] רק על הרגל וברייתא דתני העושה סוכה אומר שהחיינו או שבאמת קשיא לרב ושמואל או דאומר שהחיינו היינו רשות כמו בקרא חדתא עיין שם בעירובין ואם הוא רשות בודאי שאינו פוטר זמן דרגל שהוא חוב יהי' טפל להסוכה שהוא רשות באופן שיצא לנו דלרב ושמואל שסברו שאינו אומר זמן אלא בשלש רגלים לעולם מברך זמן בליל ראשון של חג הסוכות ולא משכחת לה שלא יברך אז זמן ואפ"ה לא מקרי זמן לרב חובת היום וצריך לומר הטעם שאף שזמן של זה החג הוא לחג הזה מ"מ כיון שמברך זמן גם בפסח ושבועות לא מקרי זמן בסוכה חובת היום וק"ו דלא מקרי לחם הפנים בעצרת שחל בשבת חובת היום שאף שעתה מחלקם בעצרת מ"מ כיון דאיתנהו גם בשאר שבתות השנה לא מקרי חובת היום א"כ שפיר קשיא משנתנו דתנן הילך מצה וצריך רב על כרחך למוקמי נפשי' בתנאי. אבל לדידן דקי"ל שם בעירובין דמברך זמן על ר"ה ויוה"כ וא"כ שפיר פוטר זמן שמברך בעשיית סוכה את זמן דרגל ומשכחת לה שלא יברך זמן בליל ראשון של סוכות כלל וא"כ אף שזמן לא מקרי חובת היום היינו משום שאפשר להקדימו קודם ליל חג אבל לה"פ שפיר מקרי חובת היום כסברת התוס' א"כ שפיר קי"ל סוכה ואח"כ זמן ואפ"ה קי"ל כמתניתין דהילך מצה וכמו שכתבו התוס' ודו"ק

ובמה שכתבתי דלרב אינו מברך זמן על הסוכה ניחא ג"כ מה דקשה לדברי הרא"ש דמחלק בין לילה ראשונה שמקדים סוכה לזמן משום דהזמן חוזר ג"כ על הסוכה משא"כ בלילה שני' א"כ קשה למה לא אמרו בגמ' טעמא דרב הוא משום דהזמן חוזר גם על הסוכה ולא הי' צריך לאוקמי כתנאי ולפ' מ"ש ניחא דלרב לא הי' יכול לומר כן דלרב הזמן אינו חוזר על הסוכה אבל ההלכתא דמסיק בגמ' דסוכה ואח"כ זמן אינו משום חיובא דיומא עדיף שזה נגד סתם משנה דהילך מצה אבל הטעם משום דלדידן הזמן חוזר גם על הסוכה ושפיר מחלק הרא"ש בין לילה ראשונה לשניה וק"ל

סליק מסכת סוכה