צל"ח סדר מועד קכח

ילולי יליל אין אחד מהם דוחה שבת ואפ"ה ספיקא דוחה יו"ט היינו למאן דמספקא לי' אי גנוחי גנח או ילולי יליל וצריך לתקוע תש"ת ותר"ת מפני הספק הרי דספק דוחה יו"ט. ואין להשיב ע"ז דהני ספיקות תיקן ר' אבוה אבל בימי התנאים לא הי' בזה ספק. זה אינו דמה שתקן ר' אבוהו לא הי' תקנתו רק לתקוע גם תשר"ת דשמא הם תרתי גנוחי וילולי ועיין בפני יהושע שם ובט"ז א"ח ריש סי' תק"צ אבל מ"מ אפשר דהאי תנא שהשיב לר' יוסי שופר בגבולין יוכיח האי תנא הי' מסופק אי גנוחי גנח או ילולי יליל והא ספיקא אפשר שהי' גם בימי התנאים דהא משנה וברייתא פליגי בזה וצריכין לתקוע תר"ת ותש"ת ושפיר ספיקא דוחה יו"ט אבל לר' יוסי לא חשיב ליה האי פרכא משום דר' יוסי לעצמו ס"ל אי כתנא דמתניתין דילולי יליל או דס"ל כתנא דברייתא דגנוחי גנח ולר"י באמת אינו רשאי לתקוע כי אם סדר אחד וליכא בזה ספיקא בשופר שדוחה יו"ט דיודעין היו אי ילולי יליל או גנוחי גנח ובזה לא שייך לומר ספיקא דוחה יו"ט כיון דאינן תוקעין רק סדר אחד תש"ת או תר"ת ליכא כאן ספק. ומעתה יש לחקור האי תנא שהשיב לר' יוסי ופריך שופר בגבולין יוכיח באיזה מקום הי' קאי אי באתרי' דתנא דמתניתין היו תוקעין רק תר"ת ואי באתרי' דתנא דברייתא לא היו תוקעין רק תש"ת וא"כ לא נמצא בשופר ספיקא דדוחה יו"ט ולכך לא יכול בסוגיא דמס' חולין לפרש דספיקא דשופר דוחה יו"ט הוא אי ילולי יליל או גנוחי גנח דמנ"פ באיזה מקום קאי כיון דליכא מקום שיתקעו תרתי מפני הספק אי גנוחי גנח או ילולי יליל ולכך צריך לאוקמי ספיקא דוחה יו"ט בספק איש ספק אשה אבל לדידן שאנו מסופקין אי גנוחי גנח או ילולי יליל דאין בידינו להכריע בזה בין תנא דמתניתין לתנא דברייתא ואנו תוקעין תר"ת תש"ת ותשר"ת מפני ספק ואין בהם כי אם אחד למצוה נמצא נכונים דברי אא"ז הגאון ז"ל לקיים דברי מהר"מ פדובא דאי הוי חיישינן לגזירה שמא יתקן כלי שיר לא היו יכולין לתקוע לעולם מפני איסור יו"ט דכשמתחיל לתקוע תש"ת שמא הוא ספק שמא המצוה הוא בתר"ת ויש לגזור שמא יתקן כלי שיר כיון דלא ידעינן אם מקיים מצות תקיעת שופר בתש"ת ואם תוקע תר"ת איכא ספק שמא המצוה הוא בתש"ת ויש גזירה בתר"ת שמא יתקן כלי שיר ולא יתקע לעולם ולכך קאמר הגזירה שמא יעבירנו ד' אמות דשייך רק ביו"ט שחל בשבת אבל ביו"ט קי"ל אין עירוב והוצאה ביו"ט וליכא איסור אם מעביר ד' אמות בר"ה ודו"ק

שם גמ' שמא יעבירנו ד' אמות כו' לכאורה צריך להבין איך בשביל שבות שמא יעבירנו ד' אמות ביטלו תקיעת שופר בשבת דבר שעיני כל ישראל תלויות בו לעורר הרחמים. והנה במס' ביצה ואלו משום שבות לא דנין ומקשה הגמ' לא דנין הא מצוה קעביד ומשני דאיכא דעדיף מני' ונחלקו רש"י ותוס' לרש"י קושית הגמ' והא מצוה וכו' הא על הלשון של המשנה דלמה קורא לזה רשות ולפ"ז אפי' ליכא דעדיף והוא מצוה מ"מ אסור והקשה התוס' דא"כ למה אמר בסנהדרין הטעם דאין דנין בע"ש משום דבעי הלנת דין ואין רציחה דוחה שבת הוי ליה למימר משום דאין דנין בשבת ותירצו שעיקר הגזירה דאין דנין בשבת וכו' משום שמא יכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין ושם כבר כתבו מאתמול ור"ת הי אומר שקושית הגמ' על הדין למה אסור והא מצוה קעביד ומשום דאיכא דעדיף וכל היכי דליכא דעדיף באמת מותר לדון ולכן שם בסנהדרין דמיירי בסנהדרין גדולה ומסתמא ליכא דעדיף ולכך הוצרך לטעם דאין רציחה דוחה שבת ולפ"ז אני מקשה על הב"ד של מעלה איך דנין ביו"ט של ר"ה הא לדידהו בין לרש"י ובין לר"ת אסור דהא בדידהו שייך שמא יכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין וגם איכא דעדיף מינייהו דהא איכא קודשא ב"ה, ואומר אני אי משום הא לא קשיא שכבר כתב הט"ז בסימן תקפ"ח לענין תקיעת שופר שגם ביו"ט יש שבות שמא יתקן מנא ואעפ"כ לא גזרו כיון שהוא מצוה קבוע ליום זה ואם יגזרו א"כ תעקר מצוה זו לגמרי ולא יש כח ביד חכמים אפי' בשב וא"ת לעקור לגמרי משא"כ בשבת דתתקיים מצוה זו בשאר שנים וא"כ לא הי' כח לב"ד לעקור משום שבות מצוה קבוע לישראל איך תיעקר מצוה קבוע בב"ד של מעלה בר"ה משום שבות אבל בר"ה שחל בשבת שפיר נשאר שבות זה ואי אפשר לב"ד של מעלה לדון אבל הקב"ה יכול לדון בין לפירש"י ובין לר"ת לר"ת מותר בדליכא דעדיף והרי קב"ה ליכא דעדיף מניה ולרש"י אף דאסור אף דליכא דעדיף מכ"מ הרי הטעם שמא יכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין וזה שייך ברבים שיושבים לדין אבל הקב"ה דן יחידי והמג"א בסי' תקפ"ח כתב שלדעת הר"ן שכתב דהא דדחי התקיעה משום שבות הא משום שאין בקי בקביע דירחא א"כ הדרא קושית מהרמ"פ לדוכתיה דנימא מטעם שמא יתקן כלי שיר וביו"ט תוקעין ממ"נ [עיין במ"א ס"ק ד'] ואני תרצתי דא"כ היתה התרועה ג"כ אסורה ביו"ט דהרי יש ספק אי גנוחי גנח או ילולי יליל וא"כ בכל אלה יש חשש שבות שלא במקום מצוה אמנם לפי מ"ש לעיל בלאו הכי יש הפרש בין שבת ליו"ט דבשבת אין כל כך לשופר צורך שעיקר פעולת השופר לסלק הב"ד של מעלה ממשפטנו ובשבת בלאו הכי אי אפשר לב"ד מעלה לדון אבל ביו"ט אף דאיכא שבות בתרועה מכ"מ אפי' משום ספק לא רצו לעקור משום שבות שיש צורך לעורר מדת הרחמים לסלק מדת הדין והא דלא נקיט בגמ' משום כלי שיר חדא מתרי טעמי נקט וזה כונת הפסוק תקעו בחודש שופר בכסא ליום תגנו שמצוה לתקוע ביום חגנו אפי' בכסא דהיינו התרועה שהיא מכוסה. ממנו אך ע"ז יקשה לך מ"ש שבת שאין תוקעין משום שבות והרי גם ביו"ט יש שבות דכלי שיר ואי משום דשבת הוא ספק הרי התרועה גם ביו"ט הוא ספק ולכן אמר דשבת טעמא אחרינא כי חק לישראל דהיינו כי מיקלע בשבת דמקרי חוק דשבת במרה נצטוה וכתיב שם שם לו חוק ומשפט לאלקי יעקב בעצמו ובלאו הכי הב"ד של מעלה אינם יושבים בשבת ואין צורך לכופר משא"כ ביו"ט

דף ל"ב ע"א במשנה סדר ברכות אומר כו' אמר לו ר"ע כו' הגאון המנוח ר' אלעזר אב"ד דק"ק אמשטרדם אמר דלקמן אמרינן הני מלכיות כנגד מי כנגד עשרה הילולים הנך דכתיב בהו שופר אי נמי כנגד עשרת הדברות פרש"י דכתיב בהו נמי שופר אי נמי כנגד עשרה מאמרות שנברא העולם ופריך תשעה הוויין ומשני בראשית נמי מאמר הוא וא"כ קאמר ר"ע כיון שאינו תוקע למלכיות א"כ אין לומר שהם כנגד הילולים או כנגד הדברות דמאי ענינם למלכיות וצריך לומר כנגד עשרה מאמרות א"נ נימא תשע דאף דבראשית נמי מאמר הוא מ"מ כיון דאשתני ולא כתיב בהדיא ויאמר אשתני ע"כ דברי פי חכם חן. ובדרך אחר נראה לומר דר"י בן נורי סובר שכל התעוררות תשובה שלנו אינו בשלימות שאינו רק מיראה ובירה תוכיח שאלו היתה בשלימות מדוע לא אתי משיחא והרי כבר הבטיח לר' יהושע בן לוי היום אם בקולי תשמעו שאין בהתעוררת תשובתנו כדאי לעורר רחמים רק כשהקב"ה בעצמו ברחמיו וברוב חסדיו מסתלק מכסא דין ויושב על כסא רחמים ואז אין תוקעין בשופר לעורר תשובה מיראה היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ואז במדת הרחמים מקבל תשובה זו אבל תחלת הדבר מה שהקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים הוא מצד עצמו כביכול כי כן דרכו הטוב כמו בתחלת הבריאה שעלה במחשבה להבראות במדת הדין ולבסוף שתף רחמים בדין ואיזה התעוררות התחתונים הי' אז קודם שנבראו אלא ודאי שמעצמו הקב"ה עושה כי חפץ חסד הוא בקיום העולם ולכך סובר שאינו תוקע למלכיות כי מלכות רומז למלך במשפט מדת הדין ואין כח בתקיעתנו שהיא תשובה פחותה לעשות שום פעולה אלא שאח"כ כשכבר ישב הקב"ה על כסא רחמים אז אומר קדושת היום ותוקע. וע"ז השיב לו ר"ע אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר שאם אין אנו תוקעין לעורר רחמים ע"י תשובתנו למה הוא מזכיר כביכול אותנו לטובה ובמה יתעורר לעמוד מכסא דין והשיב לו ר"י ב"נ רחמנא אמר אדכור שזה מצד רחמיו ולא מחמת התעוררות התחתונים ותחלת מחשבת בריאת עולם תוכיח: אמנם לכאורה גם בריאת העולם הי' ע"י התעוררות התחתונים וכמו שדרשו ז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ואף שעדין לא היו ישראל בפועל כבר עלו במחשבתו יתברך בכח ועי"ז נתעוררו הרחמים להשתתף בדין וצ"ל דר"י ב"נ לא דריש בראשית בשביל ישראל והא דכתיב בראשית ולא כתיב ויאמר כמו שאר הבריאה צריך לומר שהוא דורש בראשית על המחשבה שהוא ראשית למעשה וכך דריש בראשית