צל"ח סדר מועד קכז

נפסל מטעם שנים ושלש שופרות אין קשיא כלום עכ"ל והנה סוף דברי התוס' סתומים וכבר נדחק בהם המהרש"א והפ"י כתב לפרש דבריהם דבתחלה כתבו לסתור פירש"י דבלא"ה לא משמע להו הך סברא דב' וג' שופרות דלא שייך פסול זה ולא בקרן של פרה דקיימי גלדי גלדי שהקרן עצמו הוא ב' וג' שופרות משא"כ הכא מקרי שופר א' וע"ז מסקי התוס' שפיר דאפי' את"ל דדיבק פסול משום ב' וג' שופרות אפי' הכי לא קשיא מהא דניקב וסתמו, במינו דהתם עיקר הקול בשופר אחד משא"כ בדיבק שברי שופרות שאין עיקר השופר מחתיכה א' ע"כ דברי הפ"י ע"ש. והנה אף כי סברת הפ"י נכונה מצד עצמה דבניקב וסותמו לא שייך ב' וג' שופרות משא"כ בדיבק שאין עיקר השופר מחתיכה א' בכ"ז אין להעמיד זאת בדברי התוס' והעיקר חסר. ועוד קשה למה מתחלה הי' פשוט להו דדבק שברי שופרות לא מפסיל ואח"כ חזרו דגם בדבק שברי שופרות יש לפסול מטעם ב' וג' שופרות ולישב זה צריך להקדים מה דאיתא במס' סוטה (דף י"ח) דאם כתב מגילת סוטה על שני דפים פסולה דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים וכתבו התוס' דדוקא אם כתב חצי מגילה על דף זה וחצי מגילה על דף אחר פסול משום ב' ספרים אבל בשני עמודים על קלף אחד כשר וגבי שופר של פרה דפסול משום דקיימי גלדי גלדי אע"ג דמחברי התם נמי דרכו להוסיף גלד אחד בכל שנה והוי דומה לשנים ע"ש בתוס' ובתשובת נ"ב מה"ת הבאתי דברי הרב טורי אבן שעמד על דברי התוס' ד"ה אם קול חיצון שמע וכתב דאם נתן שני גיטין לאשתו בב"א מגורשת הואיל וכל אחד הוא גט שלם בפ"ע ודוחה ראיות התוס' משני כופרין דשם אמרינן דלא חייבתו התורה על נגיחת שור לאדם אחד אלא חד בחד אבל לא ב' כופרין הלכך בשור של שותפין א"א דהאי ישלם דכל אחד ישלם כופר דהוי ב' כופרין על נגיחה אחת אבל הא ודאי אם זה רוצה לשלם כופר שלם וכן אידך הרשות בידם ויצא ידי חובתם ואפי' בשור של אדם אחד שנגח אדם אם בעל השור רוצה לשלם שני כופרין בודאי יוצא ומתכפר לו בזה וכן בפ' לולב הגזול פרי א' אמר רחמנא לאו למימרא דאם נקט ב' או ג' פירות אינו כלום אלא קאמר להוכיח שפרי עץ הדר הוא אתרוג ולא פלפלין כיון דאפשר לצאת גם בפרי אחד ופלפלין לא מנכר להיותו באחד ויצטרך ליקח ב' או ג' ובתשובה זאת סי' קכ"ב הבאתי ראי' שגם הרמב"ם סובר כן דרק לחייבו לא אמרינן שני כופרין אבל אם רוצה ליתן יוצא ומתכפר לו אולם כתבתי שם שאין בידינו לדחות דברי התוס' דס"ל דבדיעבד מעכב וכעת עלה בדעתי לומר להוכיח כשיטת רבותינו בעלי התוס' דהא גבי שופר ג"כ מסיק אביי דטעמא דרבנן דפסלי שופר של פרה משום דשופר אחד כו' והא דפרה קאי גילדי גילדי ומתחזי כב' שופרות ולכאורה קשה דאף אם שופר של פרה כשר מ"מ איכא עוד כמה מיני שופר דחזי לתקוע בו כגון של איל ושל עז וכדומה וא"כ לא שוכח מידי דלעולם יש לומר דגם בשופר של פרה יוצא לתקוע בו ואפ"ה שפיר קאמר רחמנא שופר אחד דרשאי לתקוע בשופר אחד היינו אם רוצה לתקוע בשאר מיני שופרות וא"כ נהי דבשל פרה אי אפשר בשופר אחד הואיל דקאי גילדי גילדי מ"מ אפשר לתקוע בשופר אחד של איל או של עז דלא קיימי גילדי גילדי וא"כ מנ"ל לפסול של פרה אלא ודאי מוכח כדעת התוס' דהא דקאמר שופר אחד ולא ב' וג' שופרות היינו דמעכב בדיעבד ולפיכך של פרה פסול ואינו יוצא בה בתקיעת של מצוה וגם מסוגיא דפ' לולב הגזול שפיר הוכיחו התוס' דע"כ מה דאמרי' פרי א' כו' הוא לעיכוב דאינו יוצא בשני פירות בב"א דאי סלקא דעתך לומר שסגי בפרי אחד א"כ עדיין אינו ממעט פלפלין ועדיין קשה דלמא מה דאמרה תורה פרי עץ הדר שיקח פרי שטעם עץ ופריו שוה והברירה בידו ליקח אתרוג או פלפלין ועיין בפ"י שם במס' סוכה דמפרש דקושית הש"ס ואימא פלפלין דהכוונה הוא שיהיו תרוייהו כשרין ע"ש שהוכיח כן דאין סברא לומר שיקח דוקא פלפלין ולא אתרוג דמכח סברא יש ליטול אתרוג דהוא עכ"פ הדר טפי מפלפלין ע"ש ע"כ דקושית הגמ' שיוצא גם בפלפלין רק באתרוג סגי בחד ופלפלין כיון שלא מנכר צריך ב' וג' אלא ע"כ דבשני פירות אינו יוצא כלל כדעת התוס' ועל כרחך צריך אתרוג ולא פלפלין

הן אמת שיש לדחות ולומר כיון דגבי פלפלין אי אפשר בפרי אחד וכן גבי שופר בשל פרה ורחמנא אמר פרי אחד שופר אחד ממעטינן כל המין שיש בו יותר מאחד דפסול. אמנם התוס' לא ס"ל כן רק דקרא אתי למעט דאינו יוצא בשני' העולה מדברינו דגם דעת הרמב"ם גבי כופר בשור של שני שותפין וכמו כן הדין בשופר שרשאי לתקוע בשופר אחד אבל אם רוצה בשני שופרות ג"כ יצא ידי תקיעת מצוה ואפ"ה ממעטינן שופר של פרה הואיל דקיימי גילדי גילדי ואי אפשר כלל לתקוע בשופר אחד ולפ"ז ליכא למעט בדבק שברי שופרות משום ב' וג' שופרות כיון דאפשר לתקוע בשופר שלם ממין הזה שוב אם תקע בשופר הנדבק ג"כ יצא דהא אפשר לתקוע בב' וג' שופרות אם ירצה אמנם לשיטת התוס' במס' סוטה דאינו יוצא בשנים גם בדיבק שברי שופרות אינו יוצא

ומעתה כך הוא רהיטת דברי התוס' כאן דבתחלה כתבו להך דאמרו דבכל מקום שנאמר חד ולא תרי היינו שרשאי לצאת באחד אבל אם רוצה בב' וג' יוצא ג"כ וכן בדבק שברי שופרות אבל בפרה אין יוצא כיון שלא משכחת בה כלל שופר אחד דקיימי גלדי גלדי ולכך כתבו התוס' טעם אחר בדבק שברי שופרות מטעם דאין שם שופר עליו או מטעם שאינו דרך העברה. אמנם בשנוי' אחרינא סברו התוס' דמה שאמרו אחד ולא ב' לחיוב שאינו יוצא בב' וג' שופרות ואפ"ה אין קושיא משופר שניקב וסתמו במינו דשם עכ"פ עיקר השופר הוא אחד משא"כ בדבק דמחובר מאיזה חתיכות ולפיכך פסול וא"כ אם הי' בו נקב וסתמו וקודם סתימה לא הי' מעכב התקיעה רק אחר הסתימה על כרחך הטעם שאינו דרך העברה דרש"י פי' בגמרא והעברתם כדרך שהאיל מעבירו בראשו מחיים וא"כ אם יש בו נקב וסתמו ג"כ לא הוי דרך העברה ופסול

שם כ"ט ע"ב גמ' גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי כו' הקשה המהר"ם פדובא וכן המזרחי אמאי לא אמר משום שמא יתקן כלי שיר ותירץ דהאי גזירה לא גזרו בשופר דא"כ לא יתקע לעולם דהא גם ביו"ט שייך הך גזירה שמא יתקן כו' והקשה המג"א (בסי' תקפ"ח ס"ק ד') לפי מ"ש הר"ן בריש פ' לולב הגזול ובפ"ו דמס' מגילה הטעם שדוחין מצות תקיעת שופר משום שבות הואיל דלא בקיאי בקביע דירחא וכן משמע בגמ' א"כ הדרא קושיא לדוכתי' נימא דגזרו משום שמא יתקן ומה דשרי ביו"ט משום דממ"נ יכול לתקוע בשני ימים אי יו"ט הוא עבדי מצוה ואי חול הוא לא עשה ולא כלום משא"כ בחל בשבת דעברי אשבות ושמא הוא שלא במקום מצוה עכ"ל המג"א ע"ש היטב ואא"ז הגאון ז"ל כתב בס' דגול מרבבה לתרץ קושית המג"א דשפיר כתב מהרמ"פ דאי הוי אמרינן משום שמא יתקן כלי שיר א"כ גם ביו"ט לא יתקע לעולם דהא איתא לקמן (דף ל"ד ע"א) איתקן ר' אבוה בקסרי שיהיו תוקעין תש"ת תר"ת תשר"ת משום ספיקא דלא ידעינן מה היא התרועה אי ילולי יליל אי גנוחי גנח לכך צריך לתקוע תר"ת שמא ילולי יליל וצריך לתקוע תש"ת שמא גנוחי גנח ושמא הוא תרתי גנוחי גנח וילולי יליל צריך לתקוע גם תשר"ת כדי לצאת ידי כל הספקות. ומעתה מי שרוצה לצאת ידי כל הספקות יתקע ג' סדרים הש"ת תר"ת ותשר"ת ורק אחד מהם הוא למצוה ואידך מפני הספק ולפ"ז שפיר אי הוי גזרינן משום שבות שמא יתקן כלי שיר לא יתקע לעולם דהא בכל סדר וסדר איכא ספיקא שמא זה הוא אינו מן המצוה ואיכא בי' משום שבות שמא יתקן כלי שיר ובזה לא שייך הממנ"פ של המג"א דאף שאין אנו בקיאים בקביעי דירחא מ"מ אסור שמא היום יו"ט ואסור לתקוע כל הסדרים מפני הספק כיון דאית ביה שאינן מן המצוה ע"כ ודפח"ח. אך קשה לי ע"ז מסוגיא דחולין (דף פ"ד ע"ב) דקאמר ר' יוסי כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו וכו' אמרו לו תקיעת שופר בגבולין יוכיח שאין ודאי דוחה שבת וספיקא דוחה יו"ט וקא שקיל וטרי שם מאי אין ספיקא דוחה יו"ט אילימא ספק יו"ט ספק חול השתא ודאי יו"ט דחי ספק יו"ט ספק חול מבעיא אלא ספק איש ספק אשה ע"ש בגמ' ולפי דברי הנ"ל קשה מאי פריך הגמ' ונדחק לתרץ ספק איש ספק אשה למה לא מתרץ בפשו' לפי מה שתנא במתניתין סובר לקמן דגנוחי גנח ותנא דברייתא סובר