צל"ח סדר מועד ק

מה שהוא היפוך המלה עצמה. משא"כ לרבנן דלא ילפי מזה כלום הוה ילפינן אפי' מילתא דג"ש גופי' הלשון משמע להיפוך. זה אינו דהא גם לרבנן על כרחין ילפינן איזה דבר מהך ג"ש אלא דלהתוס' מספקא להו ולא ידעו מה

ואומר אני לתרץ כל זה ור"א ורבנן כל א' לשיטתייהו דבמס' סוכה [דף כ"ז] פליגי ר"א ורבנן דר"א סבר י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה דתשבו כעין תדורו אחד ביום ואחד בלילה ורבנן סברי אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון דסברי כעין תדורו מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. וקפריך הש"ס אי הכי ליל ראשון נמי ומשני לילה הראשון יליף ט"ו ט"ו מחג המצות. ועוד אמר ר"א מי שלא אכל ליל יום טוב הראשון אוכל בליל יום טוב האחרון ופריך בגמ' והאמר ר"א י"ד סעודות וכו' חזר בו ר"א. וכתב הריטב"א וכיון דחזר ר"א וסובר שרק לילה הראשונה חובה אם כן חזר ר"א ודרש כעין תדורו אם כן לילה הראשונה מנ"ל. וצריך לומר כמו לרבנן דיליף מחג המצות וא"כ קשה הרי חג המצות אין לו תשלומין. וכתב דפליגי אי אמרינן דון מינה ומינה או אוקי באתרא. רבנן סברי מינה ומינה ואין לו תשלומין ור"א סבר דון מינה ממצה לענין חיוב לילה הראשון ואוקי באתרא דילפינן סוכה מחגיגה מה חגיגה יש לו תשלומין:

והנה אומר אני שאין לו ענין לדון מינה ומינה דכיון דאיתקש סוכה לחגיגה כמבואר בסוכה (דף ט) דמקשינן לענין שחל שם שמים על הסוכה אם כן אין היקש למחצה ולמה לא נילף מיניה תשלומין:

ולכן נלע"ד דר"א ורבנן לשטתייהו דהא ודאי דמסקינן בש"ס כמה פעמים דלכ"ע היקש עדיף מג"ש אמנם הא לענין אם יש למילף דבר אחד מג"ש ויש לפנינו דרך למילף מהיקש וסתרי אהדדי ההיקש והג"ש שבקינן הג"ש ודרשינן ההיקש. אבל אי מההיקש כבר ילפינן איזה ילפותא ומהג"ש עדיין לא ילפינן כלום אף דאי לאו הג"ש הוה ילפינן גם דבר זה מההיקש שאין היקש למחצה מ"מ א"כ תתבטל הג"ש לגמרי ובודאי ילפינן מג"ש וההיקש נשאר לדבר אחד בלבד וזה פשוט. אבל אי מהג'"ש ג"כ כבר ילפינן דבר אחד שוב אמרינן אין היקש למחצה וילפינן מההיקש גם דבר זה והג""ש תשאר לדבר אחר דההיקש עדיף למימר בי' שאינו למחצה:

והנה למילף לולב מחגיגה שיהי' לו תשלומין בשמיני ודאי ליכא למימר כן. אי בעית אימא סברה דלא אשכחן כלל בגמ' דאיתקש לולב לחגיגה ואיבעית אימא קרא שאפילו אם נימא דבהאי קרא דכתיב ושמחתם לפני ד' שבעת ימים וחגותם אותו חג לד' שבעת ימים. מ"מ מהאי קרא גופי' מוכח דלולב אין לו תשלומין דהרי כך כתיב בהאי קרא ושמחתם לפני וגו' ז' ימים וחגותם אותו חג לד' שבעת ימים בחודש השביעי תחוגו וגו' ומהך קרא בחודש השביעי שהוא מיותר ילפינן במס' חגיגה (דף ט) שחוגג גם יו"ט האחרון לתשלומין וקשה למה כתיב בחודש השביעי תחוגו. אי ס"ד דמקשי' לולב לתשלומין הוה לי' למיכתב בחודש השביעי תעשו והוה קאי ממילא על כל הנזכר גם אלולב. אלא ודאי להכי כתיב תחוגו למימרא דוקא חגיגה מרבינן לתשלומין ולא לולב העולה מזה דלולב ודאי אין לו תשלומין. ומעתה נתגלה לי בעז"ה למה איתייהיב הך ג"ש לרבנן שכתבו התוס' כאן בשבת דלא ידעי' מה דרשי' ולדידי מהכא ילפי חכמים שלא נימא דסוכה איתקש לחגיגה לתשלומין וכמו שסובר ר"א באמת להכי אתיא הך ג"ש דסוכה מלולב מה לולב אין לו תשלומין אף סוכה אין לו תשלומין ואף דהיקש עדיף מג"ש מ"מ ההיקש איכא לאוקמי לענין שחל שם שמים על הסוכה כדילפינן (בדף ט) והג""ש לרבנן ליכא לאוקמי אמידי אחרינא ור' אליעזר לשיטתו דמוקי הג"ש לענין מכשירי סוכה דדחו שבת וא"כ שוב היקש עדיף למימר אין היקש למחצה ולכן יליף ר"א דיש תשלומין לסוכה

ומעתה נשוב לסוגיא דשבת דהנה רבנן אמרי דביום ולא בלילה. דמשבעת ימים ליכא למעוטי לילה דאיכא למילף מסוכה ואפי' לילות ולכאורה הדבר תמוה דאכתי למה לי ביום דעל כרחך ימים למעוטי לילות דאי למילף מסוכה לא נכתוב ימים כלל רק ושמחתם לפני ד' שבעה וממילא אפי' לילות במשמע אלא דלרבנן אצטריך בלא"ה ימים לאפנויי למילף, שאין לו תשלומין לסוכה לאפוקי מהיקש דחגיגה אלא דממילא נילף מיני' גם הך מילתא ואפילו לילות ואצטריך ביום ורי"א לשיטתו דבאמת יש לו תשלומין וא"כ ע"כ ביום ואפי' בשבת דאל"כ ע"כ הך ימים לא ילפינן מיניה שום ג"ש ואי ס"ד דאתי למילף ג"ש ואפי' לילות לא נכתוב ימים כלל אלא ע"כ ימים למעוטי לילות וביום אפי בשבת והנה עיקר הג"ש דר"א דימים מיותר לג"ש דנכתוב ושמחתם שבעה. ואי למעוטי לילות ממילא מוכח דהא בגמ' מקשה ונכתוב בסוכה ומשני משום דנוהג בלילות. וע' מהרש"א דפי' מה דשינה רש"י בקושיא ונכתוב גבי מצה דפי' ונכתוב בהדיא וע"ש במהרש"א [ע' לעיל מש"ב] ולפי מה שכתבתי דגם כאן הג"ש מופנה אם כן גם כאן קושית הגמ' ונכתוב בסוכה בהדיא ולא נכתוב בלולב ולא נצטרך לג"ש. וצריך לומר כתירוץ הגמ' משום דנוהג בלילות וממילא מוכח דלולב אינו נוהג בלילה ואם כן מן היום שפירושו בשבת מוכח דביום ולא בלילה: ובזה זכינו להבין דברי הת"כ דדריש ביום ואפי' בשבת ביום ואפי' בלילה. והקרבן אהרן תמה איך יליף תרתי. ולדידי אתי שפיר ביום ואפילו בשבת ומדכתבי' בלולב ואיצטריך ג"ש לסוכה ולא כתבה להיפוך בסוכה. מכלל דגם בסוכה איכא פירכא שנוהג בלילות וממילא מוכח שלולב הוא ביום ולא בלילה וליכא למיפרך להיפוך הג"ש מנ"ל דלמא ימים למעוטי לילות ולא אתי כלל לג"ש שהרי נתקבל לג"ש מסיני ודו"ק

דף קל"ב ע"א גמ' עד כאן לא פליגי וכו' אבל מילה גופה דוחה שבת מנ"ל. לפי המתבאר בסוגיא כבר ביאר טעמו של ר"א דמכשירין מביום וא"כ לכאורה אין מקום להקשות על רבנן מנא להו דמילה גופה דחי. דמה חסר לנו לומר דהם סברי דביום אתי למילה וכדמסיק ר' יוחנן באמת ולא היה לו להקשות רק על ר"א האי ביום בעינן למילה עצמה. ואכתי מכשירין מנא להו. ולכן נלע"ד דאכתי לא ידע הסוגיא דהכא מהך לימוד דביום כלל והש"ס שכבר סידר טעמי' דר"א מביום היינו מסקנא דשמעתין אלא שלעיל סידר מכשירי כל המצות דדחו שבת יחד: ועל זה אמר עולא הלכה. והיינו לכל מר כדאית ליה לרבנן מילה עצמה ולר"א מילה ומכשירין הלכה. אבל קרא ליכא לעולא כלל לא לרבנן ולא לר"א. דהא ודאי דעולא לאו טעמי' דר"א אתי לפרש דאטו שביק רבנן ומפרש דברי ר"א. והמקשה טעמייהו דרבנן מהדר דהיינו מילה עצמה אליבא דכ"ע. ולכן [ע"כ] דליכא לעולא שום קרא שאם היה לו איזה קרא היה לו לפרש טעמייהו דרבנן מקרא ולכן שפיר הקשה מראב"ע דדאין ק"ו וכי דנין ק"ו מהלכה דליכא למימר דראב"ע סבר כר"א ודן ק"ו ממכשירין דהרי לעולא ליכא שום קרא גם לר"א. והכל הוא מהלכה ורש"י דפי' בדברי ר' יוחנן דר"א לא סבר כראב"ע וכו' ולכאורה יפלא דלר"א שפיר יש ק"ו ממכשירי מילה דכתיב קרא דדחו שבת. ונראה דלכאורה יש לדקדק לר"א כיון דע"כ איתייהב הלכה למילה דדחי שבת ושוב אצטריך קרא למכשירין הוה לי' למימר ההלכה לסיני שמכשירין דחו שבת וממילא שגם מילה לא גרע מכשירין ולא אצטריך ביום דבשלמא אי מקראי הוה יליף כולהו מילתא והוה ליה תרי קראי חד למילה וחד למכשירין שפיר אצטריך תרווייהו דלא נוקי למסתבר. אבל הלכה למשה מסיני כיון שנאמר מפורש למה באמת אמרו ליה שמילה דוחה שבת כיון שאפילו מכשירין דחו נימא לי' קוב"ה למשה מכשירין דחו שבת. והנה אם נימא דע"כ שוב צריך קרא כדי למילף פ"נ מק"ו ואין דנין ק"ו מהלכה הוה אתי שפיר דאצטריך שוב ביום אבל אכתי קשה כיון דבאמת גבי מכשירין דחו למה אמרו ההלכה על מילה הוה לי' למימר בסיני מכשירין וגם לכתוב ביום בשביל למילף ק"ו: ולכן נראה דר"א סבר כר"ש (בדף ק"ו ע"א) דחובל מקלקל חייב מדאצטריך קרא למישרי מילה דדחי שבת. וא"כ אילו הוה אומר הלכה על מכשירין הוה אמינא לעולם דחובל מקלקל פטור וההלכה אצטריך למכשירין ואף דהוה אמר מילה ומכשירים דחו שבת מ"מ הוה אמינא שהדחי' היינו במכשירין וכמו שאמר ר"א שופר וכל מכשיריו ולולב ומכשירין דוחה שבת ולא משכחת דחי' בגוף שופר או בלולב רק במכשיריו. ומעתה יש לתמוה לרבנן דלית להו הלכה רק מביום מנ"ל לר"ש למילף מקלקל חייב ודלמא מקלקל פטור וביום באמת מנ"ל לרבנן אמילה ודלמא מילה באמת ל"צ קרא דהא מקלקל הוא וביום אתי למכשירין

אמנם לרבנן דלא אשכחן בשום מקום מכשירין דוחה שבת ניחא. דלא מוקמינן קרא בדבר שלא אשכחן במקום אחר ויותר