צל"ח סדר קדשים מג

רובו לרבותא דאפילו רובו דוקא דיעבד כשר ולא לכתחלה ולכך צריך לומר בפירוש חצי אחד וכו' פסולה ומטעם זה לא הקשה על רב לקמן מרישא:

אלא דלפי זה קשה מנ"ל באמת בחולין דחציו לא מהני בדיעבד והרי סיפא דחצי אחד בעוף וכו' איכא לאוקמי בקדשים וכמ"ש מהרש"א דהקושיא משום דרובו דרישא ודאי שהוא דומיא דרובו דסיפא דהיינו רובו ממש לדידי לא קשיא דלפי מ"ש רובו דרישא ודאי דמשמע רוב ממש אלא דלרבותא הוא דאפילו רוב ממש הוא דוקא דיעבד וצריך לומר דרובו דרישא הוא גם באופן זה דומיא דרובו דסיפא שמעכב אף בדיעבד בפחות מרובו. וכמ"ש התוספות לקמן (דף כט ע"א) בד"ה אבל בחולין ומשם מוכח דגם לענין פסול דיעבד שייך לחלק בין חולין לקדשים וא"כ קשה מנ"ל לפסול בחולין וגם מה קושיא לקמן מסיפא על רב ודלמא היינו בקדשים דדם הוא צריך:

בד"ה ותו שהייה וכו' למה לי תרי קראי להכי ולענ"ד לפי מ"ש הרשב"א דבקדשים איסור גיסטרא משום דלדם הוא צריך ועל ידי גיסטרא מבליע דם א"כ כבר יש מקום לומר דדוקא בקדשים קפיד אגיסטרא. ויש לדעתי מקום לומר דבחולין קפיד משום דמבליע דם ואתי למיכל מיניה באומצא אבל בקדשים גלי קרא דלשויה דוקא גיסטרא דמדאיצטריך ראשונה דר' לקמן משום דהראש הותז בשחיטה ורש"י נדחק לקמן דע"י חתיכת סימפונות לחוד קרי הותז והיה מקום לומר דדוקא בהותז לגמרי שחתך גם מפרקת מקרי הותז וא"כ גלי קרא דצריך להתיז גם המפרקת ולהכי איצטריך קרא בחולין וקרא בקדשים והני תרי קראי ושחט וזבחת באמת כתיבי חד בחולין וחד בקדשים וא"כ נסתר קושיית התוס' אלא דלפי זה על כרחך ידע מדרשא דראש ופדר וא"כ איך קאמר שחיטה מן הצואר נמי גמרא אמנם אף בלי סברא דראש ופדר יש מקום לחלק בין חולין לקדשים של עולה שהוא כליל ואינו נאכל וליכא למימר בו איסור דם באברים ולכך איצטריך ושחט גבי עולה דאפ"ה אסור לשויה גיסטרא ומטעמו של הרשב"א לפי שלדם הוא צריך:

שם בתוספות ועוד אמאי ס"ד שיחתוך המפרקת וכו'. והקשה מהר"ם מלובלין דמפירוש רש"י משמע דאסור לשויה גיסטרא וא"כ לזה שפיר איצטריך קרא שיהיה אסור. ונלע"ד דקושיא זו היא לחזק קושיא הראשונה שהקשו תרי קראי ל"ל ועל זה יש ליישב דאיצטריך תרי קראי דמחד קרא לא הוה ילפינן איסור אלא שאינו צריך לשויה גיסטרא ואתי אידך קרא לומר שאפילו אסור לשויה גיסטרא ולזה באו בקושיא זו להקשות דאמאי ס"ד שיחתוך וכו' וא"כ שפיר קשה ל"ל תרי קראי דגם חד קרא ע"כ לאסור אתי דאי שלא יצטרך קרא ל"ל דאמאי ס"ד שיצטרך לחתוך המפרקת וכו' שם בגמרא ותנא מייתי לה מהכא. הנה כבר נזכר תנא דבי ר"י שהוא ג"כ תנא וא"כ איך שייך למימר ותנא מייתי לה מהכא וצריך לומר שזה קאי על סתם גמרא שדחה כל הלימודים לעיל ומסיק בשחיטה מן הצואר גמרא ועל זה קאמר ותנא מייתי לה מהכא ולפירוש התוס' על כרחך צ"ל כן דלפירוש התוס' הנ"ל עיקר הלימודים של רב כהנא ורב יימר הוא שאין השחיטה מן העורף ודבר זה לא שמענו מדברי ר' חייא וכמ"ש התוס' בסמוך בד"ה מדקאמר וא"כ איך שייך ותנא מייתי לה מהכא אלא על כרחך דקאי על מה דאמר שחיטה מן הצואר גמרא על זה קאמר ותנא מייתי וכו':

שם ע"ב בגמרא ור"א האי זאת וכו' ופרש"י כיון דלאו עוף מבהמה יליף אלא בהמה מעוף וכו' והנה יש לדקדק ואטו משום דיליף בהמה מעוף לענין מן הצואר אין למילף עוף מבהמה לשני סימנין והא אין היקש למחצה ואיכא למימר דזה הוקש לזה וזה לזה ואיצטריך זאת למעוטי ונראה משום דר"א על כרחך לית ליה דרשא דראש ופדר דאל"כ א"כ למה ליה למילף בהמה מעוף לשחיטה מן הצואר וכיון דלית ליה ראש ופדר א"כ שני סימנין בבהמה גופא מנ"ל ואיך נילף מיניה עוף:

שם אר"י משום ר"י ב"פ אין שחיטה וכו'. הנה תמהני שהרבה בסוגיא לאתויי כמה ברייתות דס"ל יש שחיטה לעוף להקשות על ר"י ב"פ הנ"ל ולמה שבק ברייתא מפורשת דלעיל דזאת תורת וכו' מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה. ובכל הנך מתניתא וברייתות דמקשה הוא רק הוכחה שיש שחיטה לעוף ולעיל מפורש להדיא ולמה שבק המפורש. ואם נימא דס"ל דמברייתא דלעיל אין ראיה משום דר"א פליג וס"ל דבהמה איתקש לעוף ולא עוף לבהמה ואם איכא לר"י ב"פ לתרוצי אנא דאמרי כר' אליעזר שתי תשובות בדבר חדא דא"כ מה הקשה מהנך ברייתות נימא הא מני ת"ק היא ואנא כר' אליעזר ועוד דאטו משום דס"ל לר"א דבהמה איתקש לעוף נימא דס"ל דעוף לא איתקש לבהמה הא איכא למימר דתרתי ס"ל דאין היקש למחצה. והא דהקשה לעיל ור"א האי זאת מאי עביד ליה היינו משום דעכ"פ דרשה דכבר הותז לא ס"ל כמו שהוכחתי לעיל וא"כ בהמה גופה אכתי לא שמענו דבעי ב' סימנין וכנ"ל אבל גוף השחיטה שפיר איכא למימר דגם ר"א יליף עוף מבהמה וא"כ איך פליג ר' יצחק בר פנחס את"ק ואין לו תנא דמסייע לפי דעת המקשה דלא ידע עדיין מר"א הקפר. ואין לומר דר' יצחק ב"פ לית לי' מה דמשני סתם גמ' לעיל דר"א דריש זאת דלא נימא מה עוף בסימן א' אלא ס"ל דר"א דריש זאת לומר יכול מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה ת"ל זאת. זה אינו חדא דהרי ר' יצחק דריש זה מדכתיב ישפך וא"כ לא איצטריך למעוטי מזאת ועוד דא"כ מנ"ל לר"א באמת ב' סימנין בבהמה כיון דלית ליה דרשה דהותז ראשו ונראה דסבר ר' יצחק דלר"א כיון שיש לנו לומר ההיקש על דבר אחר לא עקרינן ושפך ממשמעו דהיינו שפיכה בעלמא אבל לת"ק כיון שאין לנו להטיל ההיקש על דבר אחר דת"ק אית ליה דרשה דכבר הותז א"כ לא צריך למילף בהמה מעוף שיהיה מן הצואר וע"כ להקיש עוף לבהמה אתי א"כ אמרינן ושפך לאו דוקא ולפי זה על מה שמקשה ומה ראית היה יכול לשנויי שאני עוף שיש לנו לומר ההיקש על דבר אחר משא"כ היקש דחי' לפסולי במוקדשין אין לנו להטיל ההיקש על דבר אחר אלא דבלא"ה משני שפיר:

אלא דלפי מ"ש התוס' בד"ה באיזה תורה וכו' א"כ גם לת"ק יש לנו להטיל ההיקש על דבר אחר דהיינו שתטהר טרפה ואפ"ה אמרינן תרתי שמעת מינה ולא משגחינן על הא דכתיב ושפך אבל קשה מנ"ל לר' יצחק דר"א פליג בהא את"ק ודלמא גם ר"א דריש כולהו מיניה ולא דריש ושפך כלל. ונראה באשר נדקדק בדברי התוס' שתירצו וזה לשונם תרתי שמעת מינה ובזבחים (דף סט ע"ב) בד"ה וכי באיזה תורה כתבו וא"ת והא איצטריך לכדדרשינן בחולין מה בהמה בשחיטה וכו' ור"א דריש מה לעוף מן הצואר וי"ל דלכל מילי דרשינן דהיקש הוא ואין היקש למחצה. והנה יש ליתן לב למה כאן במס' חולין דברו התוס' בשפה ברורה תרתי שמעת מינה דמשמע שבודאי שמעינן תרתי ובזבחים כתבו דאין היקש למחצה דמשמע שהיה מקום לומר לדרוש רק חדא רק דאין היקש למחצה ונראה משום דשם בזבחים במשנה יליף ר"מ דמליקה בעוף מטהר מידי נבילה מק"ו מבהמה שמטמא במשא דבר המכשירו מטהר טרפתו מידי נבילה ק"ו בעוף ור' יוסי השיב דיו בבהמה שחיטה ולא מליקה ובגמרא שם פריך ור"מ לית ליה דיו וכו' ומשני ר"מ קרא אשכח זאת תורת וכו' ואם נימא דהיכא דמפרך ק"ו לא אמרינן דיו אז אף אי אמרינן דהך היקשא אתי להך דזבחים שמליקת טרפה מטהר מידי נבילה ממילא מוכח דיש שחיטה לעוף דאי אין שחיטה לעוף א"כ לא שייך שחיטה בעוף כלל ואי אמרינן דיו כבהמה מיפרך ק"ו שהרי לא שייך שחיטה בעוף ואז לא אמרינן דיו כלל וא"כ אייתר ההיקש לגמרי דהרי מק"ו איכא למילף. [ועיין מה שאכתוב לקמן (דף כח ע"א) בתוספות בד"ה תהני ליה סכין] וא"כ כאן בחולין שכוונת התוס' להקשות על שמעתין דמנ"ל