צל"ח סדר קדשים רה

איזה שנים בדרוש שאמרתי בחג הסוכות תקפ"ו ונדפס בשמי בסוף ספר שני עפרים הקשיתי לר' יוחנן דסבר במסכת מנחות (דף סח ע"א) ועיין במסכת מנחות (דף ה) ועיין במס' סוכה (דף מא ע"ב) בתוספות בד"ה האיר המזרח ובמסכת מנחות (דף סה ע"א) דהאיר המזרח מתיר אף בזמן שבית המקדש היה קיים וא"כ גם עומר לא בא להתיר אלא למצוה בעלמא א"כ נסתר הצריכתא דעביד בפ' כיצד צולין ונשאר קושיא לר' יוחנן למה לי במועדו בכולהו לכתוב בעומר וליתי כולהו מעומר וליכא למימר דעומר אלימא שכן בא להתיר הא ר"י סובר דעומר לא בא להתיר דהאיר המזרח היה מתיר. אמנם לפי הנ"ל אתי שפיר די"ל דר"י סובר כהאי תנא דלא יליף ממשמעות דבמועדו רק דיליף מגז"ש במועדו במועדו וא"כ לא צריך כלל לצריכתא דש"ס דבלא"ה אי אפשר למילף מעומר דדוחה שבת כיון דעומר גופא לא ידעינן אלא מגז"ש מתמיד וא"כ ליכא למילף שוב מעומר שאר קרבנות ציבור דהוי למד מן הלמד כנ"ל ודוק: היוצא מזה דר"י ע"כ סבר דלאו ממשמעות דבמועדו יליף כי אם בגז"ש מתמיד ומעתה לא קשה לר"י דעומר ידחה שבת כיון דעכ"פ מצוה היא לקצור בלילה כקושי' התוס' די"ל כתירוץ התוספות דכיון דמתמיד יליף בגז"ש צריך להיות דומיא דתמיד כנ"ל. והנה בארתי לעיל דתירוץ התוס' שייך רק אם ילפינן במועדו במדת גז"ש וכולהו ילפינן בגז"ש מתמיד צריך להיות דומיא דתמיד ולכך אין קצירת עומר דוחה שבת כיון דבדיעבד כשר אם נקצר ביום א"כ יכול לקצור מערב שבת ושפיר אתיא סוגיא דשמעתין דמסיק דהא בהא תליא אם נקצר ביום כשר אז אינו דוחה שבת דמרא דהאי סוגיא שם הוא ר"י ואליבא דר"י ע"כ ממדת גז"ש ילפינן בכולהו דדוחה שבת אבל להאי תנא דדריש ממשמעות במועדו במועדו אפילו בשבת במועדו אפילו בטומאה שפיר יש לומר דאפילו אם עומר נקצר ביום כשר אפ"ה קצירתו דוחה שבת כיון דעכ"פ המצוה היא לקצור בלילה וכתב בעומר במועדו אפילו בשבת דגם הקצירה שהיא מצוה דוחה שבת כקושית התוספות הנ"ל ומעתה צדקו פסקי הרמב"ם דפסק בפר' יוד מה"ל מ"א דעומר מתיר ולא האיר המזרח והצריכתא דגמרא במקומו עומד וגם כתב בפר' א' מה' קרבן פסח הלכה י"ח שחיטת הפסח וזריקת דמו והקטר חלביו דוחין את השבת שא"א לעשותו מערב שבת שהרי קבע לו זמן שנאמר במועדו וכו' ע"ש הרי דמשמעות מועדו דריש שהוא קביעות זמן ולכך דוחה שבת ולכן פסק דנקצרת ביום כשר ואפ"ה דוחה שבת משום דעכ"פ מצותו לקצור בלילה. ואין להקשות מדברי הרמב"ם בפ"ד מה' ביאת מקדש הלכה ז' ובפ"ז מה' ק"פ הל' א' מביא דפסח דוחה טומאה מקרא דויהי אנשים טמאים לנפש אדם ע"ש ולא הביא קרא דבמועדו אפילו בטומאה י"ל דלהכי מביא הרמב"ם האי קרא דויהי אנשים וגו' משום דמהאי קרא נפקא לן החילוק בין טומאת מת לטומאת זב ומצורע דדוקא טמאי מתים עושים פסח בטומאה ולא בטומאת זב ומצורע ודוק ושפיר פסק דקצירת עומר דוחה שבת דאף שאם נקצר ביום כשר מ"מ דוחה שבת הואיל ועכ"פ המצוה הוא לקצור בלילה: