צל"ח סדר קדשים קצט

קרא להראות מהו הקשקשת הרי מוכח מדברי התוס' דמזה שכתב רחמנא סנפיר ידעינן מה הוא קשקשת דעל האי דפורח בו נופל גם לשון קשקשת ומדקרי רחמנא להאי סנפיר מכלל דהאי דלביש בי' מקרי קשקשת ולפ"ז הדרא הקושיא לדוכתא דמקרא דגלית לא פריך הגמ' מידי דקרא דגלית נאמר הואיל וכבר גילה לן רחמנא בהאי דכתב סנפיר דהאי דלביש ביה מקרי קשקשת אבל אי לא הוי כתב רחמנא סנפיר והוי כתב רק קשקשת הוי אמינא מאי קשקשת סנפיר היינו האי דפורח בהן הוא דמקרי קשקשת הואיל ויד מסכסך בו והוי מכשרינן דג טמא כמו שמתרץ הגמ' בתחלה ובאמת לא הוי שמואל הנביא קורא קשקשת להאי דלביש בי' רק עכשיו שכבר הורה לן הקרא בתורה שכתב גם סנפיר ואנו לומדין מקרא דהאי דלביש בי' נקרא קשקשת ולא האי דשט בי' לכך שמואל הנביא קורא קשקשת להאי דגלית ולא פריך הגמ' מידי כנ"ל:

והנה ראיתי בחידושי הר"ן ז"ל למס' חולין שהקשה קושיא זו ומתרץ דפירש הגמ' מאי דמתרץ מתחלה אי הוי כת' קשקשת ה"א מאי קשקשת היינו דהוי משמע לן דסנפיר וקשקשת אינן שמות מיוחדין כלל אלא שיש שני דברים הנטפלין לדג והם נקראים סנפיר וקשקשת דגם סנפיר אין לו שם מיוחד לעצמו דאם סנפיר הוא שם מיוחד לעצמו גם קשקשת הוא לעצמו ולא הוי צריך קרא להורות לן איזה מקרי קשקשת ואיזה מקרי סנפיר דכי איצטריך קרא לרבות ספיקא הלא קמי שמיא גליא אלא ודאי דאין שם מיוחד לא לסנפיר ולא לקשקשת רק שניהם יחדיו נקראים סנפיר וקשקשת והשתא פריך הגמ' שפיר מדתני סנפיר הפורח בהן קשקשת הקבוע בו ע"כ שיש להם שם מיוחד לכל אחד דאם שניהם באים מכלל שניהם לא הוי ליה להתנא לקרות זה בשם קשקשת וזה בשם סנפירין כיון דאין הכרע בשמות לא בקשקשת ולא בסנפיר וא"כ ע"כ ידע התנא שיש לכל אחד שם מיוחד וע"כ מקרא דגלית שמיע ליה דכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש הרי דקרי להאי דלביש וקבוע בו בשם קשקשים וכיון שכן הוא לכתוב קשקשת ולא בעי סנפיר דאין לומר דהאי גופא דיש להם שמות מיוחדין נלמד מכח קרא דכתב תרווייהו סנפיר וקשקשת דכי איצטריך קרא לכתוב כדי שלא נטעה בשמות הא קמי שמיא גלי' כמו שמקשים התוס' (בדף כג) ושפיר קשה לכתוב קשקשת ולא בעי סנפיר כן הוא שיטת הר"ן בחידושיו ע"ש וכתבתי דבריו בתוספת ביאור קצת ואמנם מדברי התוס' לעיל (בדף כג) לא משמע כן דמלשון תירוץ התוס' משמע דלסנפיר יש להם שם מיוחד לקרותם בשם סנפיר רק דגם לשון קשקשת נופל בו הואיל ויד מסכסך בו וא"כ ע"י סנפיר אנו יודעין שהאי דלבוש בו מקרי קשקשת הקושי' הנ"ל במקומה עומדת מאי פריך הגמ' מקרא דגלית הנאמר אחר שכבר כתיב קרא דסנפיר להורות לן דהאי דלבוש בי' מקרי קשקשת ואי לא הוי גלי לן קרא מהו קשקשת גם שמואל הנביא לא הוי קרי קשקשת להאי דלביש בי' כנ"ל:

ולתרץ זה נשובה ונחקורה בחקירה אחת אשר למדנו מתורת משה הרמב"ן ז"ל (וכבר נאמרו ונשנית בתשובה בויכוח שהיה לנו עם הגאון מהר"א אב"ד דק"ק קעלין ז"ל על הוראות אאמ"ו הגאון זצ"ל בדג שטירל בנודע ביהודה מהדורא תניינא בחלק י"ד בתשובה ועיין בחיבורי שיבת ציון חי"ד סי' כ"ט שם הארכנו בדין זה] דהרמב"ן בפירושו על התורה בפרשת שמיני כתב דקשקשים צריכים להיות נקלפים וכל שאינו נפרד מעור הדג אינו בכלל קשקשים וכן פסק הרמ"א בי"ד ריש סי' פ"ג והרמב"ן למד דין זה מדכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש צריך להיות יכולין להפרד ממנו כעין לבוש ע"ש ברמב"ן ולפ"ז יש לתרץ קושי' הנ"ל וי"ל דקושית הגמ' הוא ממאי דקשקשת לבושא הוא מדכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש ומקרא זה נלמד נמי קליפה דצריכין להיות הקשקשים כעין לבוש וקשה מקמי קרא דגלית איך ידעו דין זה דצריך להיות הקשקשים נקלפים כמו שמקשים התוס' במס' נדה (דף נא ע"ב) בד"ה ולכתוב רחמנא היכי הוי ידעי מהו קשקשת קודם שנכתב קרא דגלית וצריך לומר כתירוץ התוס' דמקבלה הוי ידעי דצריך להיות נקלפים ומעתה כיון שנאמר להם מקבלה ממשה מסיני דקשקשים צריכין להיות נקלפין מעל העור הדג ומעתה ממילא אף דלא היה להם קבלה מהו נקרא קשקשים מ"מ ממילא ידעי מהך קבלה דקשקשת מקרי האי דלביש בי' דעל האי דשט בי' לא שייך דין קליפה ולפ"ז שפיר פריך הגמ' ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר וכך הוא הוצעת קושי' הגמ' כיון דמהאי קרא דשריון קשקשים הוא לבוש נלמד דין קליפה וממילא מוכח דמקמי דנכתב קרא דגלית היה ידוע להם דין זה שצריכין להיות נקלפים ע"י קבלה שהיה בידם א"כ למה לי קרא דסנפיר להורות לנו מה הוא קשקשים הא מקבלה ידעינן זה דכיון דנמסר בקבלה דקשקשים צריכין להיות יכולין לקלוף הרי נודע מהו קשקשים דגבי סנפירין לא שייך קליפה ושפיר קשה ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר:

ומעתה נבוא לדברי התנא דבי ר"י שהתחלנו בו שלשה דברים היו קשין למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים והנה מנורה וראש חדש כבר מבואר בדברינו לעיל אמנם שרצים לפתור הכוונה על דגים שג"כ הם בכלל שרץ המים והיה נתקשה משה בסימנים שהקשקשת הוא סימן טהרה ולא הוי ידע משה מאי הוא קשקשת דגם על סנפיר נופל לשון קשקשת הואיל ויד מסכסך בו ונתקשה משה איך נאמר לו הסימן קשקשת שאינו מבואר אם הכוונה על דלביש בי' או על האי דשט בי' עד שהראה לו הקב"ה באצבע היינו שהיה קולף לו את הקשקשים מזה ידע דהכוונה הוא על האי דלבוש בי' דהאי דשט בי' אינו נקלף:

ולפ"ז אלה שני מאמרים דתני תנא דבי ר"י נצמדים יחד דכיון דתני דבי ר"י שלשה דברים היו קשין למשה וחד מהם הוא שרצים ולפי המבואר הכוונה הוא על סימני דגים שגם דגים הם בכלל שרץ המים ונתקשה משה בסימן קשקשים שאינו מבואר אם הכוונה הוא על האי דלביש בי' או על האי דשט ביה והראה לו הקב"ה דין קליפה שצריך בקשקשים מזה יש לפשוט דהכוונה הוא על האי דלבוש בי' וקשה למאי צריך קרא למכתב סנפיר כיון דעל קשקשים סמכינן וכבר ידעינן ע"י הקבלה בדין קליפה דהאי דלביש בי' נקרא קשקשים למאי צריך למכתב בתורה סנפיר וע"כ צ"ל כאידך תנא דבי ר"י יגדיל תורה ויאדיר:

פרק רביעי דף מה גמרא ר"ע סבר הלחם מעכבים הכבשים כו' ועיין עוד (דף מו) ת"ר שתי לחם הבאות בפני עצמן כו' ע"ש. ופסק הרמב"ם כר"ע ומפרש הל"מ משום דשקלא וטרי' בגמ' קאי אליבא דר"ע והראב"ד כתב א"א סברא זו הלכה להפך והקשה התי"ט הא בפרק ו' משנה ב' הוא סתם משנה בזו יפה כח הכהנים מכח המזבח ששתי לחם נאכלי' לכהנים ואין למזבח בהן כלום ואתי לאתויי לחם הבאין בפני עצמן והיינו כר"ע והוי מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ותיובתא להראב"ד ולהרב ברטנורא שפסקו כר"ש עכ"ל התיו"ט ע"ש ונראה דהרמב"ם והראב"ד דברי שניהם נכונים ופליגי בפלוגתא דאמוראי דהנה יש להקשות מאי פריך הגמ' לר"ע נמי לילף והיה מיהי' הא ר"ע יש לו היקש מבכורים דלחם באין בפני עצמן וגם שניהם אצטריך כמ"ש התוס' ועוד קשה אמאי לא ניליף תרווייהו דלחם וכבשים מעכבין זה את זה יהיה מיהיה וגם יהיה מתהיינה (ועיין בתוס' ד"ה זו שיבה) ונראה ליישב דר"ע סבר דלחם באין בפני עצמן דילפינן מבכורים ור"ש סבר שתי לחם הבאין בפני עצמן לשרפה עומדי' וילפינן מביכורים להא מלתא מדביכורים לאכילה אף שתי לחם לאכילה וכשבאו בפני עצמן אין להם מי שיתירנו לאכילה לכך באמת לשרפה ואנן ילפינן דדוקא לאכילה ולכך לא באו בפני עצמן וא"כ י"ל דאף דפליגי אמוראי רבה ורב יוסף אליבא דר"ע פלוגתייהו ג"כ אליבא דבן ננס דלרבה