צל"ח סדר קדשים קצח

המתרץ דחסורי מחסרא ור"י סבר אינו מעוברת הוא מוכח יותר דר"י איירי בכי האי גונא דהא מביא ראיה מחזקיה דביקש רחמים על שעיבר שלא כדין מאי ראיה מביא ר"י מחזקיה דלמא חזקיה ביקש כפרה הואיל ועיבר את השנה בשביל ההקרבה שלא יהיה הפסח קרב בטומאה וזה הוא שלא כדין הואיל ואמרינן טומאה הותרה בציבור אבל היכא שנטמאו ישראל שפיר מעברין את השנה כדי שלא יאכלו את הפסח בטומאה דאכילתו בטומאה בודאי לא הותרה כמ"ש התוס' אלא ודאי ע"כ צ"ל דר"י איירי רק בטומאה שהיא רק בע"פ אבל בלילה יכולין לטהר את עצמן ולאכול בטהרה כמעשה דחזקיה וא"כ הואיל וסבר הותרה טומאה בציבור משום הכי אם עברוהו בשביל הקרבה שלא יקריבוהו ושלא ישחטו את הפסח בטומאה אינו מעוברת הואיל והותרה טומאה בציבור אבל אם עברוהו בשביל טומאה כדי שלא יאכלו הפסח בטומאה כגון שאינן יכולין לטהר עד הלילה בזה מודה ר"י דמעברין הואיל ואכילה בטומאה לא הותרה בציבור כמ"ש התוס' ודו"ק:

. פרק שלישי דף כט ע"א תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין למשה כו'. ולכאורה יש לדקדק דלשון תנא דבי ר' ישמעאל שאמר שלשה דברים היו קשין למשה ולא אמר שלשה דברים לא ידע משה פירושן עד שהראה לו הקב"ה באצבע מזה משמע שהיה לו למשה רבינו איזה תמי' וקושיא על אלו שלשה דברים וצריך ביאור מאי היה קשה ליה למשה באלה שלשה דברים דעל העדר הידיעה אינו נופל לשון קושיא ועוד על העדר הידיעה שלא ידע טעמן אין בו תמי' ומה נשתנה אלו משאר מצות התורה שהם חוקים וגזירות המלך מלכי המלכים הקב"ה מבלי להתבונן בהם על מה ולמה צוה לנו הקב"ה המצות בתורה. ונראה לענ"ד לומר דבמנורה שפיר נופל בו לומר שהיה קשיא למשה על גוף העמדת המנורה בבית המקדש וכי לאורה הוא צריך ובעבור זה הראה הקב"ה למשה המנורה שהיו לה בזיכין אשר בו היה השמן פיות לצד האמצעי עי' בפי' רש"י ריש פ' בהעלותך כדי שלא יאירו לחוץ רק נגד נר האמצעי שלא יאמרו לאורה הוא צריך ועיין במס' מנחות פ"ו ע"ב בתוס' ד"ה מחוץ אמנם בתשובת ריב"ש סי' ת"י מביא בשם מפרש אחד שלא היו פיות לבזיכין רק שהיו עגולים והכהן היה מניח הפתילות שיהיו דולקים לצד נר האמצעי וא"כ לא היה בהראות המנורה שום היכר שיאירו הנרות לצד האמצעי ולכן צריכין אנו לומר הכוונה בזה כי היה הדבר קשה למשה בעיקר עשייתו דכתיב בפ' תרומה ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנו יהיה דהיינו שהכל יצא מתוך חתיכה אחת ולא יעשה לבדם וידביקם (כמ"ש בפי' רש"י שם בפרשת תרומה ע"ש) זה היה קשה למשה איך יעשה זה ועיין במזרחי שם והנה גם קידוש החודש היה קשה למשה למאי צריך החודש הלא חשבון בעלמא הוא שזמן הקפת גלגול הלבנה הוא כ"ט י"ב ת"ש צ"ג על זה הראה לו הקב"ה כזה ראה וקדש שמצוה הוא לקדש ע"פ הראי' כמו שמבואר במס' ר"ה (דף כ ריש ע"א) ועיין פי' רש"י שם. אך בשרצים צריך ביאור איזה קושיא הי' למשה בזה הלא כמה וכמה מצות וחוקים אשר אין לנו לחקור על טעם המצוה למה אסר לנו הקב"ה דבר זה לאכול וכמו שאמרינן בשר בחלב חידוש הוא. ונראה לענ"ד לתרץ ולומר לחומר הענין דאף דעיקר קרא דוזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ נאמר על שמנה שרצים הנכתב אחרי כן כמו שמפורש בקרא החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת לענין טומאת מגען להיות טמא במגען ונאסר לאכול בתרומה ובקדשים ולכנס למקדש (כמו שפי' רש"י בחומש שם) מ"מ יש בזה פלוגתא בין הר"א אבן עזרא והרמב"ן ז"ל הביאו הרמב"ן שם בפי' על התורה דהרמב"ן סובר דהאי קרא וזה לכם הטמא נאמר רק אלאחריו דהיינו שמונה שרצים הנ"ל וכתב בזה נשתבש ר' אברהם שכתב דהאי קרא וזה לכם הטמא קאי אלפניו ולפני פניו על איסור אכילת עופות ודגים טמאים ע"ש ברמב"ן ומעתה אני אומר דתנא דבי ר"י ס"ל כדעת האבן עזרא דהאי קרא וזה לכם הטמא כולל גם איסור אכילת דגים טמאין ומה שנקט תנא ר"י שרצים הכוונה גם דגים טמאים דג"כ הם בכלל שרצים כמו שנאמר בקרא שם (בפרשה שמיני י"א י"ד) וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החי' אשר במים שקץ הם לכם וכן פי' רש"י (בפ' בראשית א' כ') מה שנאמר ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש גם הדגים בכלל ע"ש וכוונת התנא דבי ר"י שמשה נתקשה על סימן קשקשת וסנפיר ואזיל לשיטתו במה דמסיק התנא דבי ר"י במס' חולין ובמס' נדה על מה שנאמר בפרשת שמיני כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים וגו' אותם תאכלו שהוא קרא מיותר ויגדיל תורה ויאדיר ולבאר דבר זה נקדים סוגיות הש"ס במס' חולין (דף סו ע"ב) ובמס' נדה (דף נא ע"ב):

במס' חולין תני במתניתין (דף נט ע"א) ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ובמס' נדה תני במתניתין כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת כל שיש לו קשקשת דג טהור יש לו סנפיר ואין לו קשקשת דג טמא ופריך בגמ' מכדי אקשקשת סמכינן לכתוב רחמנא קשקשת ולא לכתוב סנפיר אי כתב רחמנא קשקשת ולא כתב סנפיר הוי אמינא מאי קשקשת סנפיר ואפילו דג טמא כתב רחמנא סנפיר וקשקשת והשתא דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת ממאי דקשקשת לבושא הוא דכתיב (גבי גלית הפלישתי) ושריון קשקשים הוא לבוש לכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר אמר ר' אבוהו וכן תני דבי ר' ישמעאל יגדיל תורה ויאדיר ע"כ לשון הגמ' במס' נדה ובמס' חולין ע"ש והנה רבים ראו וגם תמהו מאי פריך הגמ' והשתא דכתיב סנפיר וקשקשת ממאי דקשקש' לבושא הוא דכתיב ושריון קשקשי' הוא לבוש לכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר הא האי קרא דשריון קשקשים הי' לבוש בגלית כתיב ועד קרא דגלית באמת לא ידע מאי קשקשת ומאי סנפיר ואיך שייך להקשות על הקרא הנאמר בתורה דהיה לו לסמוך על קרא הנאמר בדברי קבלה בספר שמואל הא בתורה צריך לכתוב תרווייהו סנפיר וקשקשת דאי הוי כתיב קשקשת ה"א מאי קשקשת סנפיר והוי מכשרינן דג טמא כמו שמתרץ הגמ' לעיל ויותר יש להקשות בזה על דברי התוס' במס' נדה בד"ה ולכתוב וכו' דמקשים וא"ת והיכי הוי ידעי מה קשקשת קודם שנכתב קרא דגלית ומתרצים התוס' דמקבלה הוי ידעו להו מאי קשי' להו להתוס' דלמא באמת קודם שנאמר קרא דגלית באמת לא הוי ידעי מה הוא קשקשת דליכא נפקותא בהאי ידיעה דכיון דכתב בתורה תרווייהו סנפיר וקשקשת ממילא הוי ידעי דצריך שני סימנין קשקשת וסנפיר אף דלא ידעו איזה מהנך סימנים נקרא קשקשת ואיזה נקרא סנפיר מ"מ בעינן הנך תרי סימנין יחד סנפיר וקשקשת ולכאורה יש לומר דקושית הגמ' דאם אינה ידועה איזה היא קשקשת ואיזה הוא סנפיר איך כתב שמואל הנביא בספרו ושריון קשקשים הוא לבוש מהיכן ידע שמואל דהאי דלביש בי' נקרא קשקשים דילמא איפכא האי דפורח בהן מקרי קשקשת והאי דקבוע בדג ולבוש מקרא סנפיר אלא ודאי דמקבלה הוי ידע דהאי דלביש בי' וקבוע בדג נקרא קשקשת ושפיר פריך הגמ' ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר כיון דמקרא דגלית מוכח דשם התואר של האי דלביש בי' הוא קשקשת:

הנה אין תירוץ זה מספיק דהא התוס' במס' חולין (בדף כג ע"א) בסוף ד"ה איצטריך קרא וכו' דאיך מתרץ הגמ' דאיצטריך קרא למכתב סנפיר לידע מה הוא קשקשת וכי איצטריך קרא לרבות ספיקא הא קמי שמיא גליא ומתרצים התוס' שם דהואיל ולשון קשקשת הוא דבר שהיד מסכסך בו וכך הם הסנפירין ולשון קשקשת נופל על הסנפירין לכך צריך