צל"ח סדר קדשים קפ

השיב ר' ישמעאל לר' יהושע במשנה דע"ז דאסרו הגבינות הואיל ומעמידין אותם בקיבת עגלי ע"ז ואמר לו ר' ישמעאל א"כ למה לא אסרו בהנאה וקשה מאי תשובה הוא זה כיון דתקרובות ע"ז אינו אסור מדאורייתא לכך לא אסרו בהנאה דמשום חשש איסור דרבנן לא אסרו מספק כתירוץ התוספות ויותר קשה על ר"מ דסובר שם בע"ז דגבינות בית אונייקי אסורין בהנאה אף דרוב עגלים של אותו עיר נשחטין לע"ז מ"מ הרי מדאורייתא לית ביה איסור הנאה בתקרובות לשיטת התוס' בב"ק והנה מגמרא דשם דקאמר יין מנ"ל מדאתקיש שמן לזבח וזבח למת דכתיב ויאכלו מזבחי מתים לא קשה על דברי תוס' הנ"ל די"ל דגם יין אינו אסור בהנאה אלא מדרבנן וכל הלימודים בגמרא הם אסמכתא בעלמא שסמכו גזירתן על קראי כמו שמצינו כמה פעמים אבל על תשובת ר' ישמעאל למה לא אסרו הגבינות קשה כנ"ל וגם על ר"מ קשה למה אסרו בהנאה כיון דליכא אלא חשש איסור דרבנן ולכאורה יש סברא לומר דמה שכתבו התוספות דבשביל חשש איסור דרבנן לא הוי אסרו הגבינות היינו שיהיה עיקר התקנה וגזרה לאסור הגבינות משום איסור דרבנן לא הוי אסרו והיינו כמו קיבת כשרה דליכא איסור דאורייתא כלל דמן התורה דרך בישול דוקא אסור בב"ח ואפילו איסור אכילה ליכא מדאורייתא אבל בחשש קיבת ע"ז שפיר שייך עיקר התקנה לאסור הגבינות עכ"פ באכילה דזה הוא חשש דאורייתא דהא באכילה בודאי אסור תקרובות ע"ז ולפ"ז כיון שעיקר הגזרה היה על הגבינות לאוסרן באכילה שוב לא חלקו בגזירתן ואסרו אף בהנאה כדין תקרובות ע"ז שאסור בהנאה מדרבנן. הנה אני אומר דסברא זו שייך לתרץ וליישב דעת ר"מ דיש לומר דסובר סברא זאת דלא חלקו רבנן בגזירתן בין אכילה להנאה כנ"ל אבל על ר' ישמעאל קשה מנ"ל להקשות למה לא אסרו בהנאה הא בודאי יש מקום לחלק בין אכילה להנאה דאכילה הוא חשש איסור דאורייתא משא"כ בהנאה דליכא אלא חשש איסור דרבנן ועוד אמינא דהך סברא שכתבתי דכיון שהוצרכו לאסור הגבינות של נכרים באכילה מפני חשש קיבת עגלי ע"ז דזהו איסור דאורייתא שוב לא חלקו בגזירתן ואסרו גם בהנאה אף שאיסור הנאה ליכא אלא איסור מדרבנן סברא זו בדותא ומוטעת היא וחמץ בע"פ בשעה חמישית יוכיח דעבדו רבנן הרחקה ולא אסרו לחמץ בשעה חמישית אלא באכילה והתירו בהנאה ואף דלדידן חמץ לפני זמנו אסור בין באכילה ובין בהנאה אפילו מדאורייתא ואפ"ה חלקו חכמים בגזירתן בשעה ה' לאסור רק באכילה ולא בהנאה מכ"ש דהוי להו לחלק בגזרת גבינות נכרים בין אכילה להנאה שאכילה הוא חשש איסור דאורייתא והנאה הוא רק חשש איסור דרבנן:

והנה לפי מה שמבואר בחידושי לעיל (בדף קטו ע"ב) שהקשיתי על איסי ב"י דיליף איסור הנאה בבב"ת מק"ו מערלה מה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסור בהנאה בב"ח שנעבדה בה עבירה לא כ"ש שאסור בהנאה והקשיתי לדברי התוס' במסכת ב"ק דתקרובות ע"ז אינו אסור בהנאה מדאורייתא א"כ יש לומר תקרובות ע"ז יוכיח שנעבדה בה עבירה ואפ"ה מותר בהנאה ועיין בדף קטו ע"א בתוס' ד"ה חדא מתרתי] וע"ז אמרתי דגם איסור הנאה של תקרובות ע"ז גופא יש להכניס בזה הק"ו של איסי ב"י דמה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסור בהנאה תקרובות ע"ז שנעבדה בה עבירה לא כ"ש שאסור בהנאה וא"כ שפיר יליף איסי ב"י איסור הנאה בבב"ח מק"ו מערלה וליכא למימר תקרובות ע"ז יוכיח דגם תקרובות ע"ז אתיא מהאי ק"ו אך לרבנן במסכת ע"ז (דף מה ע"ב) דסברי דאילן שנטעו ולבסוף עבדו אינו נאסר וליכא איסור ע"ז במחובר לקרקע ליכא למילף איסור הנאה בתקרובות ע"ז מק"ו מערלה דאיכא למיפרך דמה לערלה שכן שייך איסורו גם במחובר תאמר בתקרובות ע"ז דליכא איסור במחובר וא"ל ע"ז עצמה יוכיח שג"כ אינה במחובר ואפ"ה אסורה בהנאה די"ל מה לע"ז שצריכה איבוד וביעור מן העולם תאמר תקרובות ע"ז שאינו מצוה לבערו מן העולם. ואין לומר ערלה תוכיח דגם ערלה טעון שרפה כמ"ש התוס' במס' סוכה (דף לה ע"א) ד"ה לפי:

ולפ"ז אמרתי דהך דינא אי תקרובות ע"ז אסור בהנאה מדאורייתא תליא באשלי רברבי דלת"ק דסובר דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר שפיר י"ל דתקרובות ע"ז אינו אסור בהנאה מדאורייתא דליכא למילף בק"ו מערלה דמה לערלה שכן נאסר במחובר אבל לשטת ר"י הגלילי ור"ע שם דסברי דאילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור שפיר ל"ש למילף איסור הנאה בתקרובות ע"ז בק"ו מערלה ולפ"ז לא קשה על ר"מ למה אסרו הגבינות בית אונייקי גם בהנאה די"ל דר"מ סבר כר"י הגלילי וכר"ע דאילן שנול"ע אסור א"כ גם תקרובות ע"ז יש לאסור בהנאה מדאורייתא מק"ו של איסי ב"י מערלה ובזה י"ל כל הסתירות שיש על תוספות הנ"ל מכמה סוגיות בש"ס ועיין מה שכתב המגיה למשנה למלך שהבאתי למעלה אמנם התוספות במס' ב"ק אזלי אליבא דהלכתא דאנן קיי"ל כת"ק דאילן שנול"ע מותר א"כ ליכא האי ק"ו מערלה כנ"ל. ולכך שפיר י"ל דתקרובות ע"ז אינו נאסר בהנאה מדאורייתא ולפ"ז גם על ר' ישמעאל י"ל דסובר ג"כ כהני תנאי ותקרובות ע"ז אסור בהנאה מדאורייתא מכח ק"ו של איסי ב"י ושפיר השיב לר' יהושע א"כ למה לא אסרו בהנאה דגם חשש איסור הנאה חשש דאורייתא:

ומדי דברי בענין זה אמרתי להציג פה דבר נחמד בשם אאמ"ו הגאון ז"ל מה שאמר דרך דרוש על משנה דע"ז השיאו לדבר אחר אמר לו ישמעאל אחי האיך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך ופי' רש"י אי דודיך לשון זכר וכנסת ישראל אומרו להקב"ה טובים דודיך או לשון נקיבה וכך אמרה כנסת ישראל לקב"ה ישקני מנשיקות פיהו כי כך אמר לי טובים דודיך ע"ש והנה בגמרא שם (דף לה ע"א) מאי כי טובים דודיך כי אתא רב דימי כו' מ"ש האי קרא דשייליה אמר ר"ש ב"פ ואיתימא ר"ש בר אמי מרישא דקרא קאמר ליה כו' ע"ש ולכאורה קשה למה לא אמר ליה רישא דקרא ונקט סיפא. ונראה לומר דשתי תשובות השיב לו ר' יהושע לר' ישמעאל מרישא דקרא אמר לו חשוק שפתותיך זו בזו הואיל והיא גזרה חדשה אין לפקפק כמו שאמר בגמרא אמנם גם מהך סיפא דקרא דטובים דודיך מיין השיב לו ר' יהושע תשובה על קושיתו למה לא אסרו בהנאה דהא לפי דברי התוס' ב"ק (דף עב ע"ב) בד"ה דאי ס"ד וכו' שכתבו דאיסור הנאה בתקרובות ע"ז לאו מדאורייתא הוא א"כ לא הקשה ר' ישמעאל כלום למה לא אסרו בהנאה די"ל כיון שאינו רק חשש איסור דרבנן לא גזרו בו רבנן רק ר' ישמעאל שהקשה לו כן היה סובר דגם על חשש איסור דרבנן שייך למגזור וטעמו הוא כי טובים דודיך מיין שחביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה וכמו שפירש רש"י שם בגמרא עריבים עלי דברי דודיך דברי סופרים יותר מיינה של תורה עיקר תורה שבכתב ע"ש ברש"י ולפ"ז כך אמר לו ר' יהושע ישמעאל אתי האיך אתה קורא כי טובים דודיך לשון זכר וישראל אומרים כן לקב"ה ולא אמרינן חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה ולכך אסרו הגבינות רק באכילה שהוא חשש איסור דאורייתא ולא בהנאה שהוא רק חשש איסור דרבנן או אתה קורא דודיך לשון נקיבה וכנסת ישראל אומרים לקב"ה חביבין עליך דברי דודיך דהיינו דברי סופרים יותר מיינה של תורה ושפיר י"ל דגם לאיסור דרבנן עשו הרחקה לאסור הגבינות אף בהנאה כמו שהשיב אתה א"כ למה לא אסרוהו בהנאה וע"ז השיב לו ר' ישמעאל כי טובים דודיך באמת אני קורא לשון נקיבה וחביבין דברי סופרים כנ"ל וע"ז חזר והשיב לו ר' יהושע אין הדבר כן שהרי חברו מלמד עליו כו' שהוא לשון זכר ולא אמרינן חביבין דברי סופרים יותר כו' לענין גזרה מפני חשש איסור דרבנן וכמו שאמרינן בכל מקום לא גזרינן גזרה לגזרה וא"כ שפיר השיאו להאי קרא דטובים דודיך שהוא ויכוח על קושית ר' ישמעאל אי שייך חשש באיסור דרבנן לאסור הנאה בגבינות או לא ודו"ק ודפח"ח: