צל"ח סדר קדשים קלה

בזה ליכא מאן דפליג שהחמירו על עצמן וקיימו כל התורה ואפילו ערובי תבשילין אמרינן בגמרא שקיים אברהם אבינו ועוד איך יתורץ על רש"י שפי' שבני יעקב שומרי מצות היו וא"כ מנ"ל דגיד הנשה לבני יעקב נאסר ועיין בחידושי הרשב"א שמניח זה בתימה על פי' רש"י ותירוץ ראשון של התוספות הוא דחוק מאד. ואמרתי לתרץ דהנה עוד יש לדקדק למה אמר בשחיטה פרע להם בית השחיטה דהיינו שיראו שנשחט ולא אמר שישחוט בפניהם. ובגיד הנשה אמר טול גיד הנשה בפניהם. אדרבא איפכא מסתברא בגיד לא היה צריך לומר טול הגיד בפניהם דהא אמרינן במתניתין לקמן שולח אדם ירך לנכרי אע"פ שהגיד בתוכו משום שמקומו ניכר וא"כ אי הוה אמר שיראה להם מקום חתך ג"כ הוי ידעו שניטל הגיד ויותר היה לו לומר שישחטו בפניהם:

עוד יש לדקדק על פי' רש"י שמפרש פרע להם בית השחיטה שלא יאמרו בשר נחירה אני אוכל והדבר יפלא למה נטה רש"י ז"ל מדרך הפשוט דהא בלא"ה היה צריך לומר פרע להם בית השחיטה כדי שבני יעקב יאכלו דבלא שחיטה לא היו אכלו עמו ועוד למה לא פירש רש"י כן גם על גיד הנשה שלא יאמרו גיד הנשה אני אוכל:

ונראה לי לתרץ הכל והסיגנון הוא כך דאילו היה אמר לו שישחוט בפניהם דהיינו שהיה מראה להם שהשחיטה הוא בשביל אחי יוסף לא היה מהני השחיטה והיה אסור להם לאכול רק בשביל שהיה מראה להם שהשחיטה הוא לא בשבילם כי אם בשביל בית יוסף בעצמו שהם ג"כ מקיימים השחיטה שע"י זה מותר להם לאכול משחיטתו ולכך אמר גבי הגיד הנשה שיטלו בפניהם כדי להראות להם דדוקא נטילת הגיד הוא בשבילם אבל השחיטה הוא בשביל בית יוסף שגם הם נזהרים בשחיטה וזה שאמר פרע להם בית השחיטה דהיינו שיראו שאני זהיר בשחיטה כמו הם. ואקדים לך הקדמה דאיתא לעיל בגמרא (דף ו ע"א) ר"ג ובית דינו גזרו על שחיטת כותי ואסרוהו וקאמר בגמרא מ"ט גזרו בהו רבנן וקאמר כי הא דר' שמעון בן אלעזר שדריה ר"מ לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא אמר ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה הלך ר"ש ב"א וסיפר הדברים לפני ר"מ וגזר עליהם מ"ט דמות יונה מצאו בהר גריזים שהיו עובדין אותו ופירש רש"י אותן שהיו בהר גריזים ונעשו מומרים לע"ז ואע"ג שרוב כותים לא מהר גריזים הוא ר"מ לטעמיה דחייש למיעוטא וקאמר בגמרא ר"מ לטעמיה דגזר רובא אטו מיעוטא ורבן גמליאל ובית דינו נמי כר"מ ס"ל ואח"כ אמרינן בגמרא שם ר' יצחק בן יוסף שדריה ר' אבוהו לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה האי סבא אמר לית כאן שומרי תורה הלך ר' יצחק וסיפר הדברים לפני ר' אבוהו הלך ר' אבוהו וסיפר הדברים לפני ר' אמי ור' אסי ולא זזו משם עד שעשאום נכרים גמורים ופריך הגמרא למאי אי לשחיטה וליין נסך מהתם גזרו בהו רבנן פי' רש"י ר"מ על היין ור' גמליאל ובית דינו על השחיטה ומתרץ הגמרא אינהו גזרו ולא קיבלו מינייהו ר"א ור"א גזרו וקיבלו מנייהו ופי' רש"י לא שאלו גדולים הימנו אלא שבדורו של ר"מ לא רצו לקבל מהם לפרוש מן הכותים לפי שהיו רגילים בהם ובדורו של ר' אמי ור' אסי היה אפשר להם לפרוש עכ"ל רש"י:

והנה מלבד שדברי רש"י הם דחוקין בטעמם אלא שאפילו הם תמוהים דזה הטעם שייך על ההמון עם שלא רצו לקבל גזרת ר"מ ור"ג אבל איך שלח ר"י בר יוסף ור' אבוהו שהיו גדולי הדור ליקח יין מבי כותאי ואיך לא נזהרו בגזירת ר"מ ור"ג וב"ד. ואין לומר דר"א ור"א לא שמיע להו מגזרת ר"מ ור"ג א"כ מאי פריך הגמרא והא מהתם גזרו דלמא לא ידעו מהך גזרה ועוד השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים עצמן מיבעי כמו שפריך הגמ' לעיל לר' יוחנן ואין לומר דלא קיבלו ולית להו הך גזרה כמו שמתרץ הגמרא לעיל לר' יוחנן א"כ קשה למה גזרו. ודוחק לומר דבזמנו של ר' גמליאל ור"מ היו מיעוט כותים עובדי ע"ז ובדורם של ר"א ור"א נעשין רובן עובדי ע"ז. חדא דזה הוא דוחק שאלו היו נעשין רובם עובדי ע"ז בודאי היה הדבר מפורסם והוי שמיע להו לר"י בר' יוסף ור' אבוהו ולא היו לוקחים יין מהם ולא היו צריכים לעדותו של האי סבא ועוד היה לו להגמרא לומר דבדורו של ר"א ור"א מטעם רובא גזרו עליהם. ואמרתי לתרץ דגזרת ר"מ ור"ג וב"ד היה משום דחיישינן למיעוטא כמו שאמרו בגמרא ר"ג וב"ד כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא ובזה אין הלכה כמותם דהא אנן פסקינן כרבנן דאזלינן בתר רובא בכל התורה כולה. ולכך לא קבלו מהם וגם ר"י בר' יוסף ור' אבוהו לא חיישי לגזרתם של ר"ג וב"ד ור"מ הואיל ואין הלכה כמותם אך ר"א ור"א שפיר נזרו אף שהיו אותן כותים מיעוטא דבדורם של ר"א ור"א היה הלכתא לחוש להך מיעוטא אף לרבנן דפליגי על ר"מ:

דהנה הרא"ש מקשה לקמן (דף יב) למה סמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאינו מומחין לחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור אינו זבוחה עומדת ואתרע ליה רובא ותי' הרא"ש ז"ל דמיעוט דאינו מומחין הוא מיעוט דלא שכיח ואפילו ר"מ דחייש למיעוטא לא חייש אלא במיעוט דשכיח עכ"ל ע"ש ולפ"ז קשה לי למאי צריך הגמרא לומר דר"ג וב"ד כר"מ ס"ל הא אפילו לא חייש למיעוט אפ"ה שפיר גזרו על שחיטת כותים מטעם סמוך מיעוט עובדי ע"ז לחזקת בהמה בחייה ואתרע ליה רובא כקושיית הרא"ש והכא ליכא למימר תירוץ הרא"ש שהוא מיעוט דלא שכיח א"כ למה חייש ר"מ להך מיעוטא. וי"ל דכאן לא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה הואיל והאי מיעוט הוא משום חשש ע"ז כדאמרי דמות יונה מצאו ועובדין להן וא"כ החשש פסול שחיטה הוא משום מחשבת עבודה זרה וחזקת הבהמה בחייה לאו לאיסור ע"ז עומדת כי אם חזקת אינה זבוחה ולכך לא שייך לומר סמוך מיעוט לחזקה דלאו מטעם איסור אינה זבוחה נגעו בה דנשחטה כהוגן רק משום מחשבת ע"ז אסורה ולזה לא הוחזקה הבהמה מעולם:

אמנם אני אומר דאפ"ה הקושיא במק"ע להרא"ש לשיטתו דהנה לקמן על המתניתין דשחיטת נכרי נבלה כתבו התוס' והרא"ש הטעם הואיל וכתיב וזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה אכול מזביחתו ומי שאינו בר זביחה אסור לאכול מזביחתו וכן כתב הרא"ש גבי מומר להכעיס אפילו בדק לו סכין וראה ששחט יפה אפ"ה אסורה הואיל ואינו חושש לזבוחה הוי ככותי שאינו בר זביחה. והרמב"ם חולק בזה וכתב טעמא דשחיטת נכרי נבלה הוא משום דכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו והוא משום מחשבת ע"ז אבל נכרי שאינו עובד ע"ז אינו אסור שחיטתו מדאורייתא רק מדרבנן ועיין בי"ד סי' ב' בש"ך ס"ק ב' ובט"ז ס"ק א' דלפי רוב מפרשי הרמב"ם סובר הרמב"ם דנכרי שאינו עובד ע"ז שחיטתו מותרת אף שאינו בר זביחה ע"ש. ולפי זה אני אומר להרא"ש שחיטת מומר לע"ז שהוא מומר לכל התורה כולה איכא עוד טעם לאסור שחיטתו אף בלי חשש שמחשבתו לע"ז עוד איסור הואיל ואינו בר זביחה דהא מומר לע"ז הוי מומר לכל התורה ובודאי אינו מקיים שחיטה כלל ולפ"ז הנך כותים שבראש הר גריזים שהיו עובדי ע"ז לא הוי שחיטתן שחיטה אף בלי טעמא דמחשבתם לע"ז מטעם שאינם בעלי זביחה והוי כנהרגה דלהרא"ש הוי שחיטת, אינו בעל זביחה כנהרגה ועיין בתבואת שור ריש סי' ב' ולפ"ז הקושיא במק"ע להרא"ש לשיטתו למאי צריך הגמרא לומר דר"ג וב"ד כר"מ ס"ל דחייש למיעוט הא אפילו אם לא חייש למיעוט אפ"ה שפיר גזרו על שחיטת כותים הואיל והך מיעוט שעובדין ע"ז אינן בעלי זביחה וא"כ אמרינן סמוך הך מיעוטא דאינן בעלי זביחה לחזקה שבהמה בחייה ג"כ בחזקת איסור אינו זבוחה עומדת ואתרע ליה רובא אף לרבנן דלא חייש למיעוטא. ומכח קושיא זו יש להוכיח לכאורה כדעת הרמב"ם הנ"ל דלא סבירא ליה לטעמא דהרא"ש הנ"ל וא"כ שפיר ליכא למימר