צל"ח ברכות עג

ומלת עמהם הוא מיותר וה"ל למימר שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה ומדקאמר עמהם משמע שגם הוא עשה מצוה זו לבדו אבל לא נמנה עמהם שאינו דומה למרובים שעושים מצוה ליחיד שעושה מצוה ואמנם הא ודאי דעושה מצוה ביחידי שיש לו שבר המצוה אלא שלא מל כך כאלו המרובים ולכן קורא לזה חסרון שחסר לו קצת מן השכר ולא כולו ומדלא כללו עם בבא ראשונ' ולאלו קורא מעוות ולזה קורא חסרון מכלל שברישא הוא מעוות גמור שאין לו שום שכר תפלה חיובית ואף שיש לו שכר תפלת רשות למ"ד הלואי שיתפלל כל היום מ"מ נקרא מעוות שהרי אף אם הי' מתפלל בזמנו הי' יכול להתפלל עוד הפעם תפלת הרשות ומזה מוכח דמעוות היינו לגמרי שאין לו שום שכר של תפלה חיובית ושפיר מותיב

תוס' ד"ה תפלת השחר וכו' וא"ת ואמאי לא קתני וכו' כל היום וכו'. ולענד"נ דלכך קאמר עד הערב דאף דבדברי רבנן ודאי עד ולא עד בכלל וכמו"ש רש"י לקמן ע"ב בד"ה עד ועד וכו' מ"מ רמז התנא בלשונו דלפעמים גם עד ועד בכלל כגון טעה ולא התפלל מנחה שמתפלל גם כל זמן הערב וכן תפלת השחר ע"ח ולפעמים עד ועד בכלל כגון טעה ולא התפלל שחרית שמתפלל בחצי יום השני וכדברי ר"י בגמרא משא"כ מוסף שאין לו תשלומין כלל נקט כל היום לאפוקי הלילה לחלוטין. ואמנם התוס' הוצרכו לתרץ תירוץ אחר משום דאי כתירוץ הנ"ל לחוד קשה מה מיבעי' לי' בגמ' בטעה ולא התפלל מנחה וכו' תיפשוט ממשנתינו מדלא קתני במנחה כל היום כמו במוסף ולכן הוצרכו לתרץ דבלא"ה לא שייך למיתני במנחה כל היום משום דאין זמנה מתחיל רק משש ולמעלה

בא"ד ולהכי מקדים תפלת המנחה וכו'. ולולא דבריהם הי' נלע"ד דלהכי מקדים מנחה ואסמכי' לשל שחר להורות דמנחה מקרי סמוכה לשל שחר ואם טעה ולא התפלל שחרית בשבת יכול להשלימה במנחה אף שכבר הפסיק בתפלת המוסף בינתיים לא מקרי עבר זמן ב' תפלות אפי' לר"י שזמן מוסף רק עד שבע מעות יכול להשלים של שחר במנחה אף אחר שבע שעות. ועיין במג"א סי' ק"ח ס"ק ו'. ואני מסתפק אם עכ"פ גם מוסף מקרי תפלה הסמוכה לשחרית ונ"מ אם שכח ולא התפלל שחרית בשבת ונזכר אחר שש בתחלת שבע אם יכול אז להשלים של שחרית קודם חצי שבע דאף שצריך להסמיך לתפלה הסמוכה של אותו הזמן ארי יכול להסמיכה לשל מוסף ואת"ל שיכול להשלימה באותו חצי שעה שוב אני מסתפק איזה תפלה יקדים דהא דצריך להקדים חובת שעתי' ברישא היינו משום דחביבה מצוה בשעתה ובענין מעלת תדיר כל שלשה תפלות שחרית ומנחה וערבית שוים לכן אזלינן בתר חביבה בשעתה אבל בנדון ספק שלנו יש לשל שחרית מעלת תדיר ולשל מוסף מעלת חביבה בשעתה איזה מהן עדיף. ולקמן נדבר עוד מזה

עוד נסתפקתי בשכח ולא התפלל מנחה שמתפלל ערבית שתים בזה איזה מהן יקדים. לדידן דקיי"ל תפלת ערבית רשות וא"כ יש למנחה מעלה שהיא חובה ולערבית יש מעלה שהיא זמנה איזה עדיף. ואף שדבר זה מפורש בברייתא ע"ב מבדיל בראשונה וכו' הרי שצריך להקדים ערבית ברישא. יש לדחות אולי ברייתא זו ר"ג היא דס"ל לקמן דף ך"ז ע"ב דגם ערבית היא חוב אבל לר' יהושע דסבר תפלת ערבית רשות יש להסתפק. ואמנם כיון שכל הפוסקים פסקו בהך ברייתא דמבדיל בראשונה וכו' אף דאנן קיי"ל ת"פ רשות מוכח דאפי' תפלת רשות בשעתה קודם לתשלומין של חובה

ד"ה טעה וכו' ומיהו אם איחר וכו' ולאחר ב' תפלות לא מצינו שתיקנו חכמים וכו'. נסתפקתי למאי דקיי"ל כר"י דת"ה עד ארבע שעות כדאמרי' לקמן דף ך"ז ע"א וכתב הרא"ש דאפעי"כ יכול להתפלל עד חצות ושכר תפלה יהבי לי' עיין ברא"ש. ועתה אני מסופק אם שכח ולא התפלל ערבית ולא נזכר עד אחר שעברו ארבע שעות על היום אם זה מקרי אחר ב' תפלות ואין לו שוב תשלומין לערבית. או דלמא כיון שעדין לא הגיע זמן תפלת המנחה לא הפסיד תשלומין של ערבית

והנה התוס' חידש לנו דאחר ב' תפלות אין לו תשלומין ולפי דבריהם קשה מאי מותיב בגמ' מברייתא דמעוות לא יוכל לתקן דלמא הך ברייתא מיירי שעבר זמן ב' תפלות. ולפי מש"ל בדברי הגמרא דקושייתו הוא משום דדומיא דק"ש קתני ניחא ואמנם הנלע"ד לתרץ עוד מה שאיחר התלמוד לאתובי הך מיתבי עד שהביא גם מימרא דר"ה משמי' דר"י טעה ולא התפלל מנחה והלא בברייתא לא נזכר תפלת מנחה כלל ועקר הקושיא על תפלת הערב או של שחר וא"כ הוה לי' לאתובי על מימרא קמא דאמר רב מרי משמי' דר"י. ונראה דקושיא אחת מתורצת בחבירתה דבל"ז לא הי' יכול להקשות דהוה מוקמינן הך ברייתא שכבר שהה לאחר ב' תפלות. ואמנם בברייתא זו יש לדקדק למה באמת לא חשיב ג"כ מעוות וכו' שבטל תפלת מנחה ואטו כיון דליכא ק"ש במנחה לא חשיב גם התפלה. וצ"ל דלא מבעיא קאמר ל"מ עבר ולא התפלל מנחה ודאי הוא מעוות לא יוכל לתקן שהרי עבר יומו ובטל קרבנו אלא אפילו ביטל ערבית או שחרית ג"כ הוא מעוות לא יוכל לתקן. ומעתה מוכח אפי' לא עברו זמן ב' תפלות מיירי הך בריתא דאי מיירי דוקא בעבר זמן ב' תפלות א"כ בלא התפלל שחרית מיירי שכבר עבר זמן מנחה ג"כ וכבר הגיע הלילה שהרי זמן מנחה הוא עד הערב א"כ גם של שחרית כבר עבר יומו ובטל קרבנו והדק"ל מ"ש בטל שחרית דקתני ומ"ש בטל מנחה דלא קתני. ועל מימרא קמא דר"מ לא הוה יכול להקשות דהוה אמרי' דמיירי בעבר זמן ב' תפלות והא דלא חשיב מנחה לא מבעי' קאמר ל"מ מנחה תמיד הוא מעוות לא יוכל לתקן שהרי תיכף עבר יומו אלא אפילו ערבית ושחרית ב"כ משכחת שיהי' מעוות לא יוכל לתקן וכגון שעבר זמן ב' תפלות. והא דהוצרך למיתני בטל תפלת שחרית והרי הוא ק"ו מערבית שעדיין לא עבר יומו אפי' אחר זמן ב' תפלות ואפ"ה הוא מעוות וכו' ק"ו שחרית שעבר יומו אחר זמן ב' תפלות. יש לומר דשחרית מערבית לא ילפינן דה"א שאני ערבית שהוא רשות לכך לא תיקנו לה תשלומין ואיצטרך שחרית אף שהיא חובה מ"מ אחר זמן ב' תפלות אין לה תשלומין. וא"כ אין כאן שום קושיא מהך ברייתא על מימרא קמא דר"י. ואמנם אי הוה מתרצינן הכי עכ"פ מוכח דהיכי דלא התפלל מנחה אפילו תיכף סמוך לה בערבית אין לה תשלומין וא"כ עכ"פ על מימרא דר"ה משמי' דר"י מותיב מהך ברייתא. ומשני הב"ע שבטל במזיד וג"כ לא חשיב מנחה דלא מיבעיא קאמר ל"מ בטל מנחה דאיכא תרתי לריעותא שביטל במזיד וגם עבר יומו פשיטא שהוא מעוות וכו' אלא אפילו ערבית ושחרית דלא עבר יומו אפ"ה כיון שביטל במזיד הוא מעוות וכו'. ואמנם מה דאמר רב אשי דיקא נמי וכו' וא"כ גם ההיפך נרמז בכאן דאם לא ביטל במזיד רק טעה שפיר יש לו תשלומי' הדק"ל מדוע לא תני מנחה לרבותא לצד זה דאפילו מנחה דעבר יומו אפ"ה דוקא ביטל במזיד הוא דהוה מעוות לא יוכל לתקן הא שכח יש לו תשלומין. ומזה הי' ראי' לדברי רבינו יהודה בסמוך ע"ב בתוס' בד"ה דבשכח מאורע היום אין למנחה תשלומין כיון שעבר היום וא"כ תני בברייתא דערבית ושחרית הוא דבעינן ביטל במזיד אבל במנחה משכחת גם בשוגג שהוא מעוות וכו' כגון בשכח מלהזכיר מאורע היום

שם דיקא כמי דקתני ביטל וכו' אף דגם גבי ק"ש תני ביטל ואפ"ה דעת קצת פוסקים דאפי' שכח אין לה תשלומין צ"ל דמשום תפלה תני ביטל

ד"ה איבעי' להו וכו' לא בעי וכו' מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית וכו'. נסתפקתי לר' יהודה דמוסף זמנו רק עד שבע שעות אם שכח ולא התפלל אם יש לו תשלומין במנחה אם אמרינן כיון שעדיין יום הוא וראוי להקריב בו קרבנות אף שאינו ראוי שוב למוסף יש לו תשלומין מידי דהוה אתפלת שחרית אף ששוב אינו ראוי לתמיד של שחר אפיה אף לפי ספיקו של בעל הבעיא דמנחה אין לו תשלומין בערבית דעבר יומו בטל קרבנו ולא אמרינן רחמי נינהו וכו' אפ"ה שחרית יש לו תשלומין במנחה אף שעבר זמנו של תמיד של שחר לא אמרי' עבר זמנו בטל קרבנו כיון שראוי לשאר קרבנות א"כ הה"ד מוסף או דלמא שאני שחרית ומנחה דשם תמיד חד אף שזה בבוקר וזה בערב והרי הוא זמן לתמיד של בין הערבים אבל מוסף אחר שבע שעות אינו ראוי עוד לקרבן מוסף כלל לר' יהודה ולקמן דף ך"ח ע"א נדבר עוד מזה. ולכאורה יש להוכיח דאין לה תשלומין דהרי לקמן דף ך"ח ע"א ר"י אומר מתפלל של מוסף וכו' שזו עוברת וכו' ואי ס"ד שיש למוסף תשלומין במנחה א"כ גם מוסף