צל"ח ברכות עב

היא לותיקין שממהרין להיות מקדימין לכל דבר הוא בהנץ החמה אבל לכ"ע זמן ק"ש עד ג' שעות ותפלה למי שלא שייך בו סמיכות גאולה היא עד חצות

שם וכ"ע עד חצות וכו'. הא דלא הקשה בל"ז מתני' על ר' יוחנן. ואף דאיכא למימר דמתחלה עדיף לי' למרמי מתני' אבריית' ואח"כ מקש' מדברי ר"י מ"מ לא הוה למימר וכ"ע וכו' רק להרשים עד חצות ותו לא וכו'. ונראה דאי ממשנתינו לחוד איכא לאוקמי דמשנתינו היינו לותיקין שהמה אינן מאחרים יותר מחצות ור"י לכ"ע קאמר אבל מדרמינן משנתינו אברייתא ומוקמינן ברייתא לותיקין ומשנתינו לכ"ע שפיר מקשה מדר"י

שם והאר"י וכו' שחרית מתפלל מנחה שתים וכו'. ויש להקשות דקארי לה מאי קארי לה הא ראה דברי ר"י דאמר טעה וגם אמר מתפלל מנחה שתים א"כ על כרחך דוקא טעה ודוקא בזמן תפלה הסמוכה דאל"כ ה"ל לר"י לומר סתם לא התפלל שחרית קודם חצות מתפלל אחר חצות ועיין בח"ר דדייק באמת מזה דדוקא טעה ודוקא בתפלה הסמוכה. אבל על המקשן קשה דמה ס"ד להקשות. ונראה דהמקשה הי' סבור דר"י לרבותא קאמר דלא מבעיא אם עדיין לא התפלל מנחה פשיטא שיכול להתפלל שחרית שעדיין זמנה כל היום ומתפלל כסדר תחלה שחרית ואח"כ מנחה אלא אפילו טעה ולא התפלל שחרית עד שכבר התפלל מנחה והי' ה"א למימר כיון שכבר התפלל מנחה שוב לא יתפלל שחרית כיון שאי אפשר לו להתפלל כסדר התיקון שתיקנו אנשי כנה"ג בוקר תחלה ואח"כ צהרים שהוא מנחה קמ"ל ר"י שמתפלל מנחה שתים אף שכבר עשאו מנחה אפ"ה מתפלל של שחרית עתה במנחה ולכך קאמר טעה כי לכתחלה הי' לו להקדים גם אחר חצות שחרית תחלה כ"ז הי' דעת המקשה כי הי' סבור דליכא תשלומין שלא בזמנה. והתרצן חידש לו שר"י בתורת תשלומין קאמר ושלא בזמנה ודוקא סמוך לתפלה אחרת ודוקא טעה וכדברי הרשב"א בחידושיו

שם כולי' יומא מצלי וכו'. פסק רמ"א בסי' פ"ט ס"א בהג"ה דאחר אבות אסור להתפלל תפלת שחרית (פירוש עד חצי שעה אחר חצות שיקדים תפלת מנחה) והט"ז האריך לתמוה למה לא יתפלל באותו חצי שעה תפלת שחרית שכיון שעדיין לא הגיע זמן מנחה אין חיוב להקדים מנחה והמג"א בס"ק ה' מישב קושי' הט"ז בהמתקת לשונו שכתב שבאמת מתחיל זמן מנחה בתחלת שבע אלא שמחמת שאין אנו בקיאין איחרו זמנה חצי שעה. ולדידי מספקא לי למה לא יתפלל באותו חצי שעה ויכון בלבו שאם עדיין אינו חצות תעלה לו לשל שחרית ואם הגיע כבר חצות תעלה לו לתפלת מנחה ואחר חצי שבע יתפלל שנית ויכוין אם הראשונה היתה של שחרית תעלה זו לחובת המנחה ואם הראשונה היתה של מנחה תעלה זו לתשלומין של שחרית ויצא ממ"נ ובזה אפשר לקיים דברי הגמרא דכולי יומא מצלי. ודברי הטור שכתב שאם לא התפלל עד ארבע שעות יתפלל עד חצות דבגמרא מיירי אם ירצה להתפלל ע"י תנאי כנ"ל והטור מיירי שיתפלל לשם שארית להדיא בלי תנאי

שם אבעיא להו טעה וכו'. הא דלא פשיט לי' מברייתא דלקמן ע"ב טעה וכו' מנחה בע"ש וכו'. נראה דלקמן דף ך"א ע"א תניא היו לפניו שתי תפלות וכו' ור"י אומר מתפלל מוסף שזו עוברת וכו' ופירש"י דרבנן לטעמייהו שגם מוסף זמנה כל היום כמו של מנחה הלכך תדיר קודם ולפי"ז אם אירע הדבר בפנות היום אז גם לרבנן מתפלל מוסף שזו עוברת לגמרי ואין לה תשלומין בערבית ומנחה אף שהיא עוברת מזמנה אכתי יש לה תשלומין בערבית ובן פסק המג"א באמת בס"ס רפ"ו וכ"ז לפי האמת דמצינו דר' יוחנן גופי' אמר דמנחה יש לה תשלומין בערבית ומצינו לר"י אמר לקמן הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף צריכין אנו לדחוקי נפשין ולאוקמי דהך מתפלל מנחה מיירי בשאינו סמוך לערב שאז גם מוסף אינה עוברת. אבל בעל הבעי' כאן הי' סבור מדתני' סתמא מתפלל מנחה ואח"כ מתפלל מוסף מיירי בכל גווני בין בעוד יום גדול להתפלל שתי תפלות ובין בפנות היום שאין פנאי ביום רק לתפלת אחת וצריכין אנו לומר דהך ברייתא פליגי על ברייתא דכאן ע"ב בטעה במנחה בע"ש וס"ל להך דדף ך"ח דמנחה אין לה תשלומין בערבית דעבר יומו עבר קרבנו וא"כ לענין מצוה עוברת תמיד מנחה ומוסף שוים או ששתיהן זמנן עובר או ששתיהן אין זמנן עובר ולכן בכל גווני מנחה קדים משום תדיר ונסתפק בעל הבעיא כאיזה ברייתא הלכתא וקאמר את"ל טעה ולא התפלל ערבית וכו' ותרצה לפשוט דר"י ס"ל כהך ברייתא דיש לה תשלומין יש לדחות דהתם חד יומא הוא וכו' וקפשיט לי' מדברי ר"י בעצמו דיש תשלומין למנחה אף שפסק לקמן הלכה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף ועל כרחך צריכין אנו לחלק בין עוד היום גדול ובין הוא כבר לפנות ערב ואין כאן שום פלוגתא בין הברייתות בזה ומזה יש להוכיח דמוסף ודאי אין לו תשלומין וכדברי התוספת בד"ה אבעיא להו דאל"כ הדק"ל מה קמבעי' לי' נפשוט מהך ברייתא דלקמן טעה ולא התפלל מנחה בע"ש ומברייתא דהיו לפניו שתי תפלות אין סתירה דהרי לענין תשלומין גם למוסף יש תשלומין כמו למנחה וא"כ שפיר סברי רבנן דמתפלל מנחה שהוא תדיר ועיין לקמן בדף ך"ז ע"א בחידושינו שם

ודע שגוף דברי המג"א בסוף סימן רפ"ו עם היות כי דבריו הם דברי טעם. ואני מביא דבריו בכמה מקומות בסוגי' עכ"ז לא אוכל מלמנוע מלומר האמת שאחר מח"כ נלע"ד שנעלם ממנו דברי הירושלמי וז"ל הירושלמי ר"א בשם ר"י תפלת המנחה ותפלת המוספין תפלת המנחה קודמת הוון בעינן מימר כשאין שהות ביום כדי להתפלל שניהן אבל יש ביום להתפלל שניהן מוסף קודמת ר"ז בשם ר"י אפי' יש ביום כדי להתפלל שניהן תפלת המנחה קודמת עכ"ל הירושלמי הרי מבואר היפך דברי המג"א ואדרבה כשאין שהות אז פשיטא שמנחה קודמת

שם ת"ש דאמר ר"ה וכו' אר"י טעה ולא התפלל מנחה וכו'. והא דפלגינהו ר' יוחנן הנך מימרות דילי' בתרתי ולעיל אמר טעה ולא התפלל ערבית וכו' וטעה ולא התפלל שחרית וכאן בטעה ולא התפלל מנחה הוא מאמר בפני עצמו ולמה לא כללינהו יחד כל הני תלתא. ונראה ע"פי מ"ש התוס' לקמן ע"ב בד"ה טעה וכו' בשם רבינו יהודה דאם טעה במנחה ולא הזכיר מאורע היום בתפלתו ששוב אינו מתפלל ערבית דמה ירויח בתפלתו שהרי גם עתה שוב לא יזכיר מאורע יום העבר. ולפי"ז יש חילוק בטעיות בשלש תפלות הללו דבטעה ערבית וכן בטעה שחרית בכל ענין יש תשלומין בין טעה ולא התפלל לגמרי ובין טעה ולא הזכיר מאורע היום בכל ענין ישלים שהרי עדיין לא הושלם היום ועדיין יוכל להזכיר מאורע היום בתשלומין ולכן כללינהו ר"י לטעה בערבית וטעה בשחרית יחד משא"כ בטעה בתפלת המנחה אין זה כלל מלא שישלים בערבית דתינח בטעה ולא התפלל מנחה כלל דאז שפיר ישלים בערבית אבל בטעה ולא הזכיר מאורע היום לא ירויח בתשלומין ולכן אמרו ר"י מימרא מיוחדת לעצמה של תפלת המנחה. ולדעת רבינו אלפס שחולק על רבינו יהוד' בזה כמבואר לקמן בתוס' בסוף הדבור נראה לפרש להיפך דלכך לא כללינהו יחד שלא תימא דטע' ולא התפלל מנח' הוא דומי' דטעה ולא התפלל ערבית או שחרית דלא משכחת בהו השלמה שלא יהא עכ"פ ייתור בהשלמה אף מנחה כן הוא שלא ישלים כי אם בשירויח בהשלמתו לכך קבע למנחה מימרא לעצמה לומר שבכל ענין ישלים

שם ואין בזה משום עבר יומו וכו' דייק בדבריו שאין בזה ובודאי לדיוקא אתי. ולשטת רבינו יהודה שהזכרתי כוונתו דבזה שטעה ולא התפלל מנחה כלל הוא דאין כאן משום עבר יומו הא טעה רק בשכחת מעין המאורע יש בו משום עבר יומו. ולשטת רבינו אלפס צ"ל דדייק דבלא התפלל מנחה הוא דא"ב משום עבר יומו הא טעה ולא התפלל מוסף יש בו משום עבר יומו ואין לו תשלומין כדברי התוס' ד"ה אבעי' להו

שם מיתבי מעוות וכו'. והקשו התלמידים דלמא העיוות הוא שאין לו שכר תפלה בזמנה. ואולי משום דדומיא דק"ש קתני שאין לה תשלומין כלל וכדעת היש חולקין בסי' נ"ח סעיף ז'. אלא דאכתי לא משני מידי הב"ע שביטל במזיד והרי אינו דומי' דק"ש שאפי' בשוגג אין לה תשלומין. ואולי הואיל ומפורש בהדיא ביטל לא משגחינן במה שאינו דומיא דק"ש. ועוד נלע"ד דלכאורה מה שהביא סיפא דברייתא וחסרון לא יוכל וכו' אינו ענין לקושייתו כאן. ונראה דיש לדקדק בסיפא דברייתא דקאמר שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם