צל"ח ברכות נד

שני אינו מעולל בעפר אבל הטעם לענ"ד משום דכתיב ימי מוקמינן לדבר הנוהג רק ביום וקסבר לילה לאו זמן תפילין והנה אם אין הטעם משום מעולל בעפר א"כ גם בחוה"מ אסור דכל מה דילפינן מיחזקאל יש ללמוד גם בחוה"מ שהרי הבראה ילפי' מיחזקאל ומברין במועד. ומעתה פירות הנושרין מדברינו דמאן דסבר דאבל אסור רק יום ראשון איהו דריש פאר ואבל מתעולל בעפר וכיון דזה לא שייך בחוה"מ אם כן קם דינו של המג"א דאבל מניח תפילין בחוה"מ אפי' ביום ראשון ואם כן איצטרך תכא דמשנתינו לפטרו במתו מוטל לפניו אפי' בחוה"מ אבל מאן דפוטר אבל מתפילין ב' ימים אין טעמו משום עפר וממילא גם בחוה"מ פטור ב' ימים מתפילין ושפיר קשה קושי' הירושלמי למה צריך התנא לפטרו מטעם מתו מוטל לפניו דגם בחוה"מ לא נפקא לן מידי בזה. ובזה דברי הירושלמי מובנים שפיר. והרווחנו בפירוש זה שלא די שאין דברי הירושלמי סתירה לדברי המג"א הם אפי' ראי' לדברי המג"א

עוד נלע"ד פירוש דברי הירושלמי דאיכא למימר דדוקא אבילות דאורייתא דחי מצות תפילין והם שבעה מתים המפורשים בפ' אמור אבל אחיו מאמו ואחותו מאמו או אחותו הנשואה שהוסיפו חכמים אין כח באבילות דרבנן לדחות מצות תפילין וא"כ איכא לאוקמי משנתינו בהני קרובים שאינו מתאבל רק מדרבנן ולכך אינו פוטר רק בשעה שמוטל לפניו אבל אחר הקבורה חייב אבל מ"ד ששני ימים אינו מניח תפילין והרי לכ"ע אבילות יום שני אינו מן התורה אפי' בהני שבעה המפורשים בתורה וא"כ אפי' אבילות דרבנן דוחה תפילין שפיר קשה קושי' הירושלמי דמאי ארי' קודם קבורה והרי כל שבי ימים פטור מתפילין

תוספת ד"ה מי שמתו וכו'. ברש"י שלפנינו מבואר ההיפוך ורש"י גריס פרק מ"ש בתר הי' קורא וכמו"ש רש"י בד"ה מ"ש וכו' דחתן דפטור משום טרדה דמצוה עכ"ל רש"י ואם כן משמע שמשנה זו סמוכה למשנה דחתן והתוס' בשם ר"י שכתבו דאיירי בסיפ' מק"ש וכאן מתחיל כמי מפטור ק"ש ולא כתבו עדיפא דאיירי בסיפי' מפטור ק"ש מטעם טרדה דמצוה כמו"ש רש"י נראה דתינח למסקנא דלקמן דמוטל לפניו היינו מוטל עליו לקברו אבל לפי הה"א בתחלת הסוגיא מוטל לפניו אין שאינו מוטל לפניו לא א"כ אין הטעם משום טרדה רק משום כבוד המת ועיין מה שמבואר לעיל בדברינו וא"כ לפום הס"ד הזה מה טעם הי' לו בסמיכות פרק זה לפרק הי' קורא לכן הוצרך ר"י לטעם דאיירי בקריאת שמע

ד"ה פטור מק"ש וכו' בסוף הדבור ה"ג פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין. ט"ס הוא וכן צ"ל ה"ג פטור מק"ש ומן התפילין כי התוס' לא גרסי מן התפלה עיין בתוי"ט ולקמן בדבור שאח"ז יבואר בדברינו: ד"ה אלו ואלו וכו' אלא לא בעי למיתני אלא החילוק שבין נושאי המטה למתו מוטל לפניו. רבים יחכמו לעמוד על כוונת דברי התוס' בזה ומה קשי' להו מתחלה ומה ניחא להו בדברים הללו. ולענד"נ דהתוס' לא גרסי מן התפלה ברישא דמתני' וכמו"ש בדבור הקדום בשם התוי"ט והטעם משום שהוא כ"ש כמו"ש התוס' כאן ועיין מ"ש במשנתינו לפרש דברי הירושלמי שהקשה דתפילין לא הוצרך למתני ברישא דהיינו מק"ו מק"ש שחייב אבל אחר הקבורה פטור במתו מוטל לפניו תפילין שפטור אפי' ביום שני או עכ"פ כל יום ראשון לכל מר כדאית לי' ק"ו שפטור במתו מוטל לפניו וגם פירשתי סוף דברי הרושלמי דתני דא בגין דא היינו בגין סיפא דנושאי המטה שחייבי' ולכך שנה ברישא גם תפילין לומר דחייבים דסיפא היינו גם בתפילין ע"ל בדברינו. ומעתה זהו כוונת התוס' כאן שכתבו ורישא וכו' כ"ש דפטור מן התפלה וא"כ למה לא תני ברישא בהדיא ומן התפלה וצ"ל מפני שהוא משנה שא"צ דהרי אתי במכ"ש. ואמנם ע"ז קשה א"כ גם תפילין לא ניתני ברישא דג"כ אתי במכ"ש וע"ז תירצו דודאי משום פטורא דרישא גם תפילין לא הוה צריך למיתני תבל שנאו לידע שנושאי המטה חייבים גם בתפילין וזהו כוונתן במ"ש דלא בעי למתני ברישא אלא החילוק שבין נושאי המטה למתו מוטל לפניו

דף י"ח ע"א ובשבת מיסב ואוכל וכו'. הנה החזיר כאן כל הני דחשיב בחול לפטור חשיב היפוכן דבשבת חייב חוץ מק"ש ותפלה שתני ברישא לפטור ולא תני בשבת חיובייהו והיינו משום דברישא תני ק"ש ותפלה ותפילין בחד בבא לפטור ובסיפא שלא הי' אפשר למתני תפילין דבשבת לאו זמן תפילין הוא לכך השמיט כל הבבא וסמך על מה דתני חייב בכל מצות האמורות בתורה וממילא גם ק"ש ותפלה בכלל. ולגירסת רש"י דלא גרס גם בברייתא ברישא מכל מצות וכו' משום דק"ו הוא מק"ש ותפלה ותפילין שיש בהם עול מ"ש בלא"ה ניחא דבסיפא שהוצרך לומר שחייב אפי' בכל מצות האמורות בתורה לא הוה צריך למיתני אלו דבק"ו אתיין

שם ואמר ר"י מאי בינייהו וכו'. הא דהביא מימרא דר"י שאין בו צורך לקושייתו ואפי' סיפא דברייתא הוא ג"כ ללא צורך לקושייתו ובזה אפשר כיון שהביא הברייתא הביא כולה אבל מה דאמר עלה ר"י ודאי הוא לל"צ. ונראה דהנה רוב המפרשים לא גרסי במשנתינו ומכל מצות וכו' ואמנם נחלקו בזה לדינא ותר"י הביאו שיש מפרשים דבשאר מצות חייב ודוקא מהני שלשה פטור דק"ש ותפילין צריכין כוונה יתירה ותפילין צריך שלא יסיח דעת מהן אבל רבינו יונה חולק עליהם ואמר דחשיב הני תלתא דחמירי שיש בהם עול מ"ש שלימה וק"ו דפטור משאר מצות והנה גם בברייתא זו לא גריס ברישא מכל מצות אבל בחידושי הרשב"א לא גריס במשנתינו ומ"מ אבל בברייתא גריס יעו"ש. ולפי גרסא זו ניחא דיש לפנינו לפרש הברייתא דבחול פטור מהני תלת וגם משאר כל המצות דעוסק במצוה פטור מן המצוה ובשבת חייב בכל המצות היינו שאר כל המצות אבל משלש אלה דצריכין כוונה יתירה אז אפי' בשבת יש פעמים שפטור דהיינו אם הוא מוטל לפניו ואפילו בשבת אי אפשר לכוין דעתו ופטור ובשאינו מוטל לפניו אז גם בשלש אלו חייב בשבת דהיינו ק"ש ותפלה לכ"ע ותפילין למאן דסובר שבת זמן תפילין וא"כ איכא למימר דמשנתינו מיירי בשבת ולכך בעינן מוטל לפניו ואפ' אם נימא דזהו דוחק לאוקמי משנתינו דוקא בשבת ג"כ איכא לתרוצי דמשנתינו מיירי בכל זמן בין בחול ובין בשבת ולכך נקטה משנתינו מוטל לפריו דאז פעור בכל זמן בין בחול ובין בשבת משא"כ באינו מוטל לפניו יש חילוק בין חול לשבת ואין כאן שום רומיא אהדדי משנתינו וברייתא ולהכי הביא דהך דאמר ר"י דמאי בינייהו תשמיש המטה ואם איתא דת"ק פוטר מק"ש ותפלה אפילו בשבת א"כ רשב"ג דקאמר מתוך שחייב באלו נתחייב בכולן היינו אפי' בק"ש ותפלה ומי הכריחו לר' יוחנן לומר תשמיש המטה א"ב אלא שגם לת"ק חייב בשבת בכל גווני בק"ש ותפלה ושפיר קשיא משנתינו וברייתא אהדדי

שם מתו אין וכו'. נלע"ד דקושי' זו היא לרב פפא דגם משנתינו וברייתא מיירי בפניו והי' סבור דאם הוא לפניו מן הסתם הוא משמרו אבל לרב אשי דמשני כיון שמוטל עליו לקברו וכו' וגם שלא בפניו פטור והא ודאי דמשמרו היינו בפריו וליכא שום קושיא דשלא בפניו בעינן מתו אבל במשמרו והיינו בפניו אפילו אינו מתו ודקארי לה מה קארי לה א"ו דלר"פ הקשה ומשני מתו אע"פי שאינו משמרו דגם בפניו משכחת שאינו משמרו

שם אבל מהלך בבה"ק לא והתניא וכו'. יל"ד והלא לא נזכר ק"ש ותפלה בברייתא זו ודלמא מק"ש ותפלה שיש בהם עול מ"ש בעינן דוקא מתו ומשמרו וצ"ל דהקושיא היא מתפילין ואמנם לפמ"ש לעיל דף ג' ע"ב ע"ש בדברינו שהבאתי דברי המשנה למלך בפי"ג מאבל הל' ט' שנסתפק אם שייך לועג לרש במת קטן או אשה. ואמנם לפי דעתי בקטן ודאי שייך לועג לרש דמה בכך שהי' עתה קטן הלא אם הי' חי הי' מגיע לכלל תורה ומצות ועתה שמת בקטנותו לא זכה כלל לזה אבל הספק אם שייך לועג לרש בפני אשה שמתה יש מקום להסתפק. ואמנם יש להוכיח דגם באשה שייך לועג לרש דאל"כ נסתר קושיית המקשה כאן דבה"ק שם מקום קברות אנשים ונשים שייך לועג לרש משום האנשים אבל משנתינו וברייתא דמשמר דאיירי במת לכך תני מתו ומשמרו דשייך גם באשה אבל באינו מתו ולא משמרו שאין האיסור רק משום לועג לרש לא שייך באשה א"ו דגם באשה שיך לועג לרש. ואמנם