צל"ח ברכות לב

שם וברכת כהנים. והרמב"ם בפירוש המשנה ובחבורו פ"ז מתמידין העתיק במקום ב"כ שים שלום ועיין בכ"מ שקורא לש"ש ב"כ. ואמנם מה שמיאן לפרש פסוקי ב"כ ממש ואי משום שעדיין לא הגיע זמן כ"כ עד אחר כך עד לאחר הקטורת מ"מ הי' יכול לפרש שאמרו פסוקי ב"כ בלא נ"כ ונלע"ד שטעם הרמב"ם דפסוקים הללו לא שייך לקרותם ברכה דאין שם מלכות וכמו קושי' התוס' בעמוד הסמוך בד"ה ברכה אחת יע"ש וא"כ קושיא זו היא ג"כ בב"כ אף שיש שם הזכרת שם מ"מ אין שם מלכות ואנן קיי"ל לקמן דף מ' ע"ב כר' יוחנן דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה והתוס' שרשמו קושייתם לקמן ולא הקשו כאן על ב"כ היינו משום דשם קושייתם היא לכ"ע אפילו לרב דסובר כל ברכה שא"ב שם אינה ברכה אבל כאן ליכא קושי' רק לר' יוחנן דסובר כל ברכה שאין בה מלכות זה הנלע"ד בכוונת דברי התוס' ואמנם הרמב"ם משום קושי' זו נלחץ לפרש דב"כ הינו שים שלום ולקמן גבי מוסיפין ברכה אחת סובר הרמב"ם דליכא קושיא דשם אין הפירוש ברכה אחת ברכה לנוסח ברכה רק ברכה לחבירו שמשמר היוצא מברכים למשמר הנכנס שיהי' ביניהם אהבה ואחוה ושלום אבל כאן סובר הרמב"ם שב"כ אין לפרש ברכה להעם שהרי כיון שכל העם היו אומרים עמהם שלש ברכות הללו שברכו את העם היינו עם העם וא"כ למי היו מברכין וכמו"ש במס' סוטה דף ל"ח ע"ב בהכ"נ שכלה כהנים כלם עולין לדוכן והקשה שם למי מברכין ואף דמשני שם לאחיהם שבשדות סובר הרמב"ם דדוקא ב"כ בכ"כ ממש כמו שהיא מצוה מן התורה חשיבא לחול אף למי שאינו שם כמו עם שבשדות אבל אמירת הפסוקים בלי נשיאת כפים לא אלים למיחל על עם שבשדות לכן פירש הרמב"ם דהיינו ברכת שים שלום

רש"י ד"ה מדרש וכו' מכילתא וספרא וכו' לפי פירש"י דספרא הוא בכלל מדרש צריך לומר דספרא דבי רב שאחר ר"ח ב"א לאו היינו תורת כהנים ואינו הך ספרא דבי רב הנזכר בפרק ג' דף י"ח ע"ב ע"ש ואמנם אפשר דכוונת ר"ח ב"א מה שאמר למתני לן פרקין בספרא דבי רב היינו ג"כ ת"כ אין כוונתו על פשוטי הברייתות השנויות שם רק לתרץ להם ברייתות הסותרת זו לזו בת"כ וסברת טעמיהם שהוא עקר הגמרא כמו שפירש"י בד"ה אף לגמרא

ד"ה לגמרא וכו' אפילו קודם אהבה וכו' והכי מוכח מלתא בפסח שני ובלי ספק שטעות נפל בדפוס שאין בכל פסח שני שום רמז זכרון מדיני ברכת התורה שנשמע משם פלוגתא זו אם לגמרא צריך לברך שהיינו קודם אהבה רבה אבל הי' כתוב בפירוש רש"י בפ"ש והוא ראשי תיבות בפרק שבי וטעה הקורא וסבר שהוא ר"ת בפסח שני וכוונת רש"י ע"מ שמביא לקמן דף י"ד ע"ב דברי רב חייא ב"א דלקמן אבל עדיין דברי רש"י תמוהים דלמה הרחיק עדותו משם והלא דברי ר"ח מבוארים כאן בסוגיא זו ומוכח דמאן דאמר א"צ לברך היינו אפי' קודם אהבה רבה דאל"כ איך מביא ראי' מרב דמקדים ומשי ידי' ובריך שהרי זה הי' קודם אהבה רבה ואפשר לומר לפי שבסוגי' זו לא נזכר סיומא דר"ח ב"א דאחר דמתני פרקי' מנח תפילין וקרי ק"ש וא"כ בסוגיא זו הי' מקום לפרש דקדים ומשי ידי' הי' אחר שכבר קרא ק"ש והתפלל שחרית הי' ישן וקדים ומשי ידי' ובאמת הב"י בסי' ד' מסתפק שגם הישן ביום צריך ליטול ידיו ומברך ומתני פרקין ושפיר אפשר לפרש הפלוגתא אם צריך ברכה לגמרא היינו אחר אהבה רבה ולכן הביא רש"י הוכחתו מפרק שני דשם מסיים בדברי ר"ח דאח"כ מנח תפילין וקרי ק"ש וא"כ האי דמתני פרקין היינו קודם א"ר ואמנם זה דוחק לפרש דקדים ומשי ידי' הי' באמצע היום ולכן נלע"ד דלדעת ר"ת שהביאו התוספת בד"ה שכבר נפטר דברכת התורה פוטרת כל היום וכל הלילה עד למחר עלות השחר ואפי' ישן על מטתו בלילה שינת קבע וקם ממטתו קודם אור היום א"א לברך וברכה של אתמול פוטרתו והיא דעת מהר"מ במרדכי ולפ"ז רב שקדים ומשי ידי' הי' קודם אור היום ועדיין ברכת התורה של אתמול פוטרתו ולמה לא מתני פרקי' עד שבירך אלא ודאי שאתמול נפטר באהבה רבה ואף שבודאי גם אתמול למד רב ספרא דבי רב נלע"ד דאם הי' פלוגתייהו דהני אמוראי כאן אחר אהבה רבה הי' ע"פי דאמר בירושלמי על מימרא דשמואל שנפטר באהבה והוא ששנה על אתר ר' הונא אמר נראין הדברים מדרש צריך לברך הלכות א"צ ר"ס בשם ריב"ל בין מדרש ובין הלכות צריך לברך ונראה דהכי פירושו דר"ח אמר על מדרש צריך לברך אם לא שנה על אתר אבל על הלכות אפילו לא שנה על אתר ברכת אהבה פוטרת סבר דגם הלכות אינו פוטר רק מה ששונה על אתר אבל אם הפסיק בין לימוד ללימוד אין ברכת אהבה פוטרת וצריך לחזור ולברך וא"כ אתמול למד רב כל היום בלי הפסק ונפטר בברכת אהבה אבל אחר שישן בלילה ואף שלדעת רבינו תם אין השינה מפסקת מ"מ שוב לא מקרי על אתר ולא נפטר בברכת אהבה של אתמול למי שסובר שאף לגמרא צריך לברך אם לא שנה על אתר. ושפיר איכא למימר דפלוגתייהו כאן הוא דוקא אחר אהבה אבל קודם אהבה לכ"ע צריך לברך על הכל ואעפ"כ פשיט שפיר מרב דזה מחשב אחר אהבה רבה כיון שעדיין לא האיר השחר שייך לברכת אהבה דאתמול אבל לקמן בפרק שני דרצה לאוקמי בדלא מטי זמן קיש ואסהדותי' דר"ח ב"א היא לאפוקי ממ"ד למשנה א"צ לברך קמ"ל דצריך ע"ש בחידושינו ומעתה אי ס"ד דכל הני פלוגתייהו כאן הוא דוקא אחר אהבה אבל קודם לכן ודאי צריך לברך א"כ האיך שמעינן זה מדברי רב ודלמא רב בירך על מקרא שילמוד באמצע היום ולא על אתר של ברכת אהבה א"ו דתלמודא דידן אינו סובר כירושלמי וברכת אהבה פוטרת הכל אפי' לא שנה על אתר ופלוגתייהו דאמוראי כאן הוא קודם אהבה רבה

שם ד"ה וברכו את העם עם העם כבר ביארתי בדברי הגמרא שודאי כן פירושו כמו שפירש"י דאת העם היינו עם העם. ועוד נלע"ד דאל"כ אלא הכהנים העובדים עבודת התמיד לחודייהו היו המברכים והא ודאי שבשבת משמר היוצא הם היו העובדים תמיד של שחר כמבואר בשלהי סוכה וכמו שמפורש גם כאן ברש"י שאין משמר הנכנס זוכים בתמיד של שחר ובמוספין כלל עד תמיד של בה"ע וא"כ איך שייך מה שאמר ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא דהרי כל הני שלש ברכות ג"כ משמר היוצא הם המברכי' וה"ל למתני סתם ובשבת מוסיפי' ברכה אחת א"ו שהני שלש ברכות כל העם העומדים שם היו מברכין

תוס' ד"ה שכבר נפטר וכו' בירושלמי וכו' והוא ששנה על אתר וכו'. הנה יש לי ספק בפירוש דברי הירושלמי אם כוונתו על התחלת הלימוד שעקר הקפידא שלא יפסיק בין ברכת אהבה להתחלת הלימוד ותכף אחר ק"ש ותפלת ש"ע יתחיל ללמוד ואז אע"פ שאח"כ יפסיק ן לימוד ללימוד ליכא קפידא וכן הוא מבואר ברבינו אשר ויש לפרש כוונת הירושלמי שאינו פוטר רק הלימוד ששנה על אתר אבל אם הפסיק באמצע אף שהתחיל על אתר מחויב לברך שנית כשיחזור ללמוד ועיין מ"ש בדברי רש"י בד"ה לגמרא. והנה דברי התוס' כאן בכוונת הירושלמי רואה אני שלפי הנראה תפסו החבל בתרין ראשין שבתחלת דבריהם לא נשאל ר"י אלא על מה שאין לומדי' מיד אחר תפלת השחר ומשמע מדבריהם שאם מתחילין מיד שוב לא איכפת בהפסק באמצע ובסוף דבריהם כתבו דברכת אהבה אינו פוטרת אלא אם ילמוד מיד וגם לא יעשה היסח הדעת דמזה נראה אם הסיח דעתו אפילו באמצע הלימוד הוה הפסק וצריך לברך שנית. ונלע"ד שבתחלה קודם שחידשו לחלק בין ברכת אהבה ובין ברכת אשר מחר בנו אז ודאי שהירושלמי לא הקפיד רק על ההתחלה ומעשים בכל יום יוכיחו ואטו כ"ע רשב"י נינהו והלא דרכם להפסיק בלימודם ואינם חוזרים ומברכים אבל כאשר חידשו שהירושלמי קאי רק על ברכת אהבה ולא על ברכת התורה ממש וא"כ אין ראי' ממעשים בכל יום שהרי הדרך לברך בכל יום ברכת התורה ממש וא"כ יש לפרש קפידת הירושלמי גם על היסח הדעת ובזה אתיין דברי התוס' דבר דבור על אופניו

בא"ד והי' אומר ר"ת וכו'. נסתפקתי לדעת ר"ת אם אע"פ שא"צ לברך קודם השחר מ"מ יכול לברך אז לפטור הלימוד שילמוד לאחר שיעלה השחר או דלמא כיון שעתה עדיין אינו חייב לברך אין ברכה של עתה פוטרתו מה שילמוד אחר שיתחייב וכשם שמי שאינו מחויב בדבר אינו יכול לפטור את המחויב כך הוא עצמו בשעה שאינו מחויב א"י לפטור אפי' את עצמו על השעה שיתחייב וברכתו שמברך עתה הוי ברכה לבטלה. ורציתי לפשוט ספיקתי ממה דאמר ר' זריקא כאן בסוגיא זו דברכה אחת היינו יוצר אור וא"כ לא ברכו עתה