צל"ח ברכות קסא

שאלו אותו רבינו עד כאן וכי עד כאן דהיינו עד המיתה האדם מחויב למסור על קידוש השם והלא גם כל יסורים שבעולם חייב לסבול על קידוש השם ועל זה השיב להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה וכו' ועכשיו שהגיע לידי וכו' שרוצה לקיים המצוה כמו שיצא מפי הק"בה יותר מריבוי השכר של היסורין והק"בה רצון יריאיו יעשה ומילא בקשתו ויצאה נשמתו באחד ואף שהי' אפשר ע"פי הטבע שיחי' עוד איזה רגעים ולקבל יסורים יותר כל הרגעים הללו והי' מתרבה שכרו יותר ויותר וזהו כוונת דברי משרתי עליון שאמרו זו תורה וזו שכרה ממתים ידך ה' שמיתתו הי' על ידך שקרבת מיתתו ועל ידי זה מעיטתו שכרו והי' ראוי להיות ממתים מחלד להיות מיתתו ע"פי הטבע שהי' יכול עוד לקבל יסורים יותר והי' מתרבה שכרו יותר ועל זה השיב הק"בה חלקו בחיים שחלקו לעוה"ב הוא כאלו עדיין הוא בחיים וסובל עוד היסורים ולא נתמעט שכרו ע"י מהירת יציאת נשמתו באחד כלל והוא נוטל שכרו משלם ובזה ניחא שלא שאלו מלאכי עליון שאלה זו על כמה צדיקים שקדמו לר' עקיבא ונהרגו על קדושת השם כמו ר' ישמעאל כה"ג ורשב"ג ולפי מ"ש ניחא

שם ובגליל לא יפנה וכו' לעיל בפ"ק דף ה' ע"ב גבי מטתו לא חילקו בין יהודה לגליל אלא סתמא אמרו שמטה תהא נתונה בין צפון לדרום ולא בין מזרח למערב ואין לדחוק ולומר דבעל המימרא שם הי' דירתו ביהודה או באיזה מדינה של צד מזרח או מערב המקדש שהרי קרא קנסיב וצפונך תמלא בטנם ולדברי רבינו יונה שם שאין הטעם משום חשיבות מזרח או מערב אדרבה משום חשיבות צפון ודרום שהרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפון ולכן יתן מטתו בין צפון לדרום שיזכה בניו לחכמה ועושר ניחא אבל לפירוש רש"י ותוס' שגם שם הטעם מפני כבוד השכינה שהיא בין מזרח למערב קשה ונראה דהשכינה היא במערב העולם כדאמרינן במס' ב"ב דף כ"ה ואמנם היינו דרך כלל אבל אין שם גילוי שכינה ביחוד אבל, המקדש הוקבע למשכן שכינה ביחוד ולכן חייבים אנו לנהוג כבוד במקום הזה יותר מכבוד שיש לזהר נגד מערב העולם ואמנם נגד כבוד מקום המקדש מועיל מחיצות מפסיקות שכיון שיש מחיצה המפסקת אין חיוב לזהר במה שחוץ למחיצה אבל נגד הכבוד שצריך לזהר נגד צד מערב כיון שאין שם מקום גשמי שנתייחד להשראת השכינה רק כבוד השכינה שם בלי מקום הגורם אין מועיל הפסק מחיצה ואמנם במקום שאין מחיצה שיש עלינו כבוד המקדש צריכין אנו יותר ליתן כבוד לצד המקדש מלצד מערב אבל במקום שיש מחיצות שאז אין שם כבוד המקדש צריכין אנו ליתן כבוד לצד מערב ולכן לענין קביעת מקום מטתו שהוא בודאי בחדר וא"כ יש שם מחיצות ואין שם חיוב לחלוק כבוד לצד המקדש לכך מוטל עלינו לחלוק כבוד לצד מערב העולם ואין שם חילוק בין מדינה למדינה והכל שוים שיתנו מטתן בין צפון לדרום אבל כאן לענין לפנות לעשות צרכיו שהוא במקום מגולה דוקא כמבואר בשלחן ערוך סימן ג' סעיף ה' אז הקפידה על מקום המקדש וחילקו בין יהודה לגליל ולפי זה יצא לנו דבר חדש דבמקום שיש מחיצות יזהרו עכ"פ בין מזרח למערב ויהודה וגליל שוים בזה ולא מצאתי בזה רמז בדברי הפוסקים והרמב"ם בפ"ד מהל' בית הבחירה השוה נתינת מטתו והפנאה לצרכיו לאסור בין מזרח למערב בכל מקום ולא חילק בין יש מחיצה לאין שם מחיצה אדרבה כתב בפירוש שאין קובעין בית הכסא בין מזרח למערב נלע"ד דסובר דסוגיא דלעיל פליג על סוגיא דכאן או דמסקנא דר"ע אוסר בכל מקום היינו שכל המקומות שוים ובין מזרח למערב אסור וכדברי הירושלמי כאן

שם רבה הוה שדיין לי' לבני וכו' ופירש רש"י דבבל הוא במזרח של א"י וכו' ובאמת בריש גיטין מבואר דבבל הוא לצפון ארץ ישראל ובפ' לא יחפור דף כ"ה ע"ב אמר לי' רב חנינא לרב אשי אתון דיתביתו בצפונה דא"י וכן כתיב בירמי' ועיין בספר בכור שור שהרגיש בזה ותירץ בזה דעת הרמב"ם והטור ויפה כיון עיין בדבריו ותיתי לי שגם אני כוונתי לדעתו בזה

דף ס"ב ע"א למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום מכאן משמע כדברי הרמב"ם והטור שאין חילוק בין מדינה למדינה דאל"כ אלא שמקומו של ר' יהושע הי' ביהודה לא שייך לומר שאין נפנין מזרח וכו' הלא הדבר תלוי במדינה לפי מקומה והוה לי' רק למימר למדתי שאין נפנין לרוח שכנגד ירושלים או למימר למדתי שביהודה אין נפנין וכו' וכפל הלשון בכל הני תלת מילי נראה דאמר אין נפנין מזרח ומערב והוסף לומר אלא צפון ודרום לרמז שבשום מדינה אין נפנין אלא צפון ודרום ואין נפרעין מעומד הוסף לומר אלא מיושב למעוטי כשהוא סומך עצמו לישב אעפ"כ לא יפרע עד שיהי' מיושב ממש ואמרו אין מקנחין בימין אלא בשמאל היינו אפילו איטר ועיין בטורי זהב סימן ג ס"ק חי"ת ובמג"א שם ועיין במהרש"א בח"א איך למד זה ממנו ולענ"ד לענין שאין מקנחין בימין שראה שאוחז התפילין בימינו והבית יוסף בסימן מ"ג הקשה איך אוחז התפילין בימינו ניחוש שמא יקנח עצמו ותירץ לפי שאסור לקנח בימין וא"כ כשראה את רבו אוחז להתפילין בימין למד ממילא שאין מקנחין בימין

ע"ב מאי ראה אמר רב ראה יעקב אבינו דכתיב ויאמר יעקב כאשר ראם לתת טעם לעצירת המגפה על ידי יעקב וסמכו ן קרא ויאמר יעקב כאשר ראם נראה דעצירת המגפה סגולה לזה היא הקטורת וכמו שאמר משה רבינו לאהרן בעת שיצא הקצף והחל הנגף אמר משה קח המחתה ושים קטורת והטעם לזה הוא משום שבלי ספק שהמגפה היא מצד מדת הדין הקשה בלי מיזוג רחמים בדין ולעצור המגפה על ידי מדת החסד הוא דבר קשה שהוא שני הפכים לגמרי אבל צריך לעורר מדת הרחמים שהוא להחליש כח מדת הדין שיהי' בלול ברחמים ועיין בחידושינו במס' פסחים דף נ"ו ע"א על מאמר בשכמל"ו שאמרו יעקב ביארתי שיעקב הי' רגיל במלאך וכן אמר ליוסף המלאך הגואל וביארתי שם שמלאך מספרו כמספר שני שמות דהיינו הוי' ואד' והוא שיתף רחמים בדין וקטרת הוא לשון קשר בדברי רז"ל קטיר קחזינא הכא שהוא קישור מדת רחמים בדין ולכן הוא עוצר המגפה והנה יעקב כאשר הלך מחרן לארץ ישראל כתיב ויפגעו בו מלאכי אלקים ויאמר כאשר ראם וגומר ויקרא שם המקום מחנים כי הי' שם שני מחנות מלאכי חוץ לארץ שלוהו מחרן ומלאכי א"י שבאו לקראתו כמו שפירש רש"י בחומש ואברהם כשהלך מחרן לארץ כתיב הלוך ונסוע הנגבה כי ארץ ישראל רמוז בימין שהוא חסד וחוץ לארץ רמוז מצד שמאל מדת הדין וכאשר פגעו בו קראם שם אחד מחנים לשתף רחמים בדין וזהו הסגולה של קטורת וראה הק"בה עתה פעולתו של יעקב בזה ותעצר המגפה וינחם על הרעה. ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה כי מדתו של יצחק הוא תוקף מדת הדין. ולכן כתיב ופחד יצחק וסגולת העקידה לעקדו לחלוש כח גבורת מדת הדין להיות רחמים בדין ויצחק תיקן תפלת המנחה שאז ינטו צללי ערב ומתחיל כח הדין להתגבר ולכן כתיב תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב וכן כתבו התוס' לעיל דף כ"ו ע"ב בד"ה עד פלג המנחה שתפלת מנחה היא כנגד קטורת ולכן אפרו של יצחק שנתמתק בשעת עקידה היא כמו הקטורת ועוצר המגפה. ר"י נפחא אמר כסף הכיפורים וכו' הכה הוא חצאי שקלים ששקלו ישראל והנה שקל מספרו ארבע מאות ושלשים ומחצית השקל הוא רט"ו ועם הכולל הוא רי"ו מספר גבורה שהיא תוקף גבורת מדת הדין וגוף המטבע הי' של כסף שהוא רומז לחסד ולכן הוא לבן משא"כ זהב שהוא קטיגור מצד מדת הדין וא"כ מחצית שקל כסף סגולתו לקשר מדת הדין ברחמים כמו הקטורת ועוצר המגפה. ר' יוחנן אמר בית המקדש ראה שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה הכה יראה ג"כ מספרו גבורה ושם הוי דכתב שם היינו לכלול רחמים בגבורה וג"כ כמו הקטורת לעצור המגפה

דף ס"ג ע"א כל חותמי וכל כך למה לפי שאין עונין אמן במקדש. הדבר תמוה ומה נתינת טעם הוא זה לדברי משנתינו כאן שהרי לא נזכר במשנתינו מעניית העונים רק מאריכות חתימות הברכה. והמהרש"א הרגיש בזה והנלע"ד ע"פי מ"ש המהרש"א בח"א במס' סוטה דף מ"ב ע"ב דאמן כולל יחד שני שמות שם הו' ושם אדני כי אמן מספרן צ"א כמספר שני השמות ועיין בחידושינו בפסחים