צל"ח ברכות קיח

לא קשיא מתרי טעמי חדא דאטו משום דאמרוה ר' יוחנן ושמואל לא נימרי' רב ועוד דאטו נזכר בדברי ר' יוחנן ושמואל שחושש בגרונו ואטו שמן אינו עומד רק לרפואה מכח כמה קושיות הוא דמסקינן לעיל דאיירי בהכי ורב בשתיתא רכה אמר שהוא ודאי דרכו לרפואה אבל מימרא דשמואל בעבה שמברך בומ"מ כבר אמרה לעיל כל שיש בו וכו' ובשלמא לדעת מג"א בסי' ר"ב ס"ק ח' דאפילו אין ראוי ללועסו ג"כ מברך בומ"מ א"כ הא קמ"ל כאן דאולי סתם שתיתא אפילו עבה אינו ראוי ללועסו אבל לדעת המחבר שם דבעינן שיהי' ראוי ללעסו הדק"ל מאי קמ"ל שמואל הרי כבר אמרה חדא זימנא וצריך לומר דמה דאמר ר"ח ולא פליגי הא בעבה וכו' רב ושמואל בל אחד בפירוש אמרו דשמואל אמר שתיתא עבה מברך בורא מ"מ ורב אמר שתיתא רכה מברך שהנ"ב וא"כ שפיר איצטרך שמואל לאמרו ולדיוקא דדוקא עבה ברכתו בומ"מ אבל רכה לא ומעתה זהו כוונת הגמ' כאן וצריכא דרב ושמואל פירוש דגם לדידן איצטרך לן שני המימרות ולא תימא דלדידן בחדא סגי דאף ממימרא דשמואל לחוד שמעינן תרווייהו דמדאמר שמואל עבה בומ"מ מכלל דרכה שהכל לכן קאמר דשפיר צריכא דרב ודשמואל דאי מהאי דשבת לא שמעינן היכא דמכוין לכתחלה לרפואה יהי' צריך ברכה דאפשר דכיון דמכוין לרפואה לא לברך כלל וממילא כיון שיש מקום לטעות שלא יברך כלל א"כ גם מדברי שמואל לא שמענו שיהי' צריך ברכה שמואל דדייק ואמר שתיתא עבה היינו משום דרכה א"צ ברכה כלל ובזה ניחא דלא קאמר דהוה אמינא שיברך בומ"מ וקמ"ל רב שאינו מברך רק שהכל שבזה אף שרב הי' צריך לאמרו מ"מ לדידן לא איצטרך לן מימרא דרב שזה כבר שמענו מדיוקא דמימרא דשמואל לכן קאמר חידוש מדברי רב שלא שמענו ודיוקא דשמואל ומימרא דשמואל ג"כ איצטרך לן דאי מימרא דרב לחוד דאמר שתיתא רכה מברך שהנ"ב הוה אמינא דוקא היכי דתחלת כוונתו לרפואה להכי יורד מחשבתו מבורא מ"מ לשהנ"ב אבל אם כוונתו לאכילה ורפואה ממילא הוה אפילו ברכה יברך בורא מ"מ להכי איצטרך דיוקא דמימרא דשמואל דשתיתא עבה הוא דמברך בורא מ"מ הא רכה אפילו היא דומיא דעבה דהיינו שעקר כוונתו לאכילה ולא לרפואה אפ"ה אינו מברך בומ"מ

שם רבנן סברי המוציא דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים. הדבר יפלא למה הביא קרא דמשנה תורה בפרשת עקב ושביק קרא דפרשת שור או כשב בפרשת אמור דכתיב המוציא אתכם מארץ מצרים וגם על ר' נחמן יפלא מה יענה בפסוק הזה וכאן לא שייך מה שכתב רש"י לתרץ אליבא דר"נ פסוק המוציא לך מים שעדיין הי' מוציא כל ימי היותם במדבר דזה תינח בהוצאת מים אבל הוצאה ממצרים כבר היתה ושוב לא נהיתה. והנלע"ד דר"נ מודה דהמוצא דאפיק משמע אלא דסובר דמשמע ג"כ דמפיק משמע הכי ומשמע הכי כל מקום לפי ענינו אבל מוציא משמע רק לשעבר ובזה אין אנו צריכין למה שפירש רש"י אליבא דר"נ בפסוק המוציא בך מים דלפי פירש רש"י הי' עכ"פ להתלמוד לפרש כן דר"כ מפרש הך קרא להבא כל ימי היותם במדבר כדמפרש אליבא דרבנן קרא דר"נ המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ולדידי ניחא דר"כ לא פליג בזה על פירושא דקרא דהמוציא לך מים שפירושו לשעבר אלא דסובר דהמוציא משמע לפעמים להבא וכי תימא כיון דמודה ר"נ דהמוציא משמע ג"כ לשעבר א"כ למה לא יברך המוציא כדברי רבנן ולמה פליג על רבנן בזה ונראה דהב"ח בסי' קס"ד כתב דלהכי מברך המוציא דמשמע גם להבא לברך על העתיד שעתידה א"י שתוציא גלוסקאות והאבודרה"ם פירש בזה לחם מן הארץ והרי הארץ אינה מוציאה לחם רק דגן ומן הדגן עושים לחם וכתב האבודרה"ם שרמזו בזה על העתיד שתוציא הארץ לחם ממש דהיינו גלוסקאות. והנה כל זה דרך רמז אבל באמת אין שייך ברכה על העתיד כל הברכות הוא הודאה על העבר אבל על העתיד שייך תפלה ובקשה והבקשה יכול לסיים בברכה כדרך ברכות אמצעית שבתפלה אבל כל ברכת הנהנין הם הודאה על העבר ולפי שרז"ל דקדקו בברכה זו על לשון הפסוק להוציא לחם מן הארץ ולכן סובר ר"נ שאם יברך המוציא שמשמע ג"כ להבא יטעה הטועה ויאמר שאין הכוונה בברכה על לחם זה שהוא אוכל ויאמר למה אברך על לחם צר שאני אוכל בזעת אפי וגם כמה יגיעת אדם יגע עד שמגיע ללחם זורע וחורש וקוצר וכו' ולכן יאמר במחשבתו שברכה זו הוא על העתיד שתוציא גלוסקאות מוכנים ובזה יהי' אדם כפוי טובה על העבר ולכן סובר ר"נ שיברך מוציא לחם שמוציא אין משמעו אלא עבר ולא להבא ותהי' ברכתו מבוררת בבירור על הלחם אשר הוא אוכל הוא מודה ומשבח לבורא ובארנו טעמי' דר' נחמי' ועכשיו נפרש טעמייהו דרבנן והם חולקים על ר"נ וס"ל דגם המוציא אין פירושו אלא לשעבר ולא להבא כלל ורבא דקאמר דהמוציא דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש רצה לומר דמכאן מוכח דהמוציא אין משמעו רק לשעבר דהרי משה אמר זה לישראל שיזכרו חסדי המקום והטובות הגדולות שעשה להם וכל זה אמר במשנה תורה אחרי הכותי את סיחון ואז כבר הוריש להם כל ארץ סיחון ועוג וכבר היו במקום ישוב לא במדבר והן אמת שאעפ"כ עדיין הי' להם הבאר עד שמת משה אך לא הי' הבאר כל כך כחוץ להם כמו שהי' להם הבאר בהיותם במדבר בארץ צמאון אשר אין מים ואם המוציא הי' משמעו גם דמפיק לא הי' לו למשה לומר לישנא דמשתמע לתרי אפי ופן יסבור השומע שכוונתו על ההוה בעת ההיא וכמו שבאמת פירש רשיי אליבא דר"נ לההוא קרא ואז יאמר השומע ראו מה זה טובה שהוא מגדיל לנו הלא יש לנו כמה נהרות ובארות מים במדינה והי' לו למשה לאמר מוציא או אשר הוציא שודאי משמעו לשעבר בהיותם בארץ לא זרועה במדבר להגדיל החסד באזני כל שומע אלא ודאי דגם המוציא אינו סובל שום פירוש רק לשעבר ובזה שוב נכון שלא הביא רבא ראי' מקרא דפרשת אמור דכתיב המוציא אתכם מארץ מצרים דאף דודאי פירושו שם לשעבר מ"מ איכא למימר דלפעמים פירושו להבא והא דכתיב כאן בפ' אמור המוציא היינו משום שאין כאן שום מקום לטעות בו לכן הביא מהמוציא שיש מקום לטעות ולא בא הכתוב לסתום אלא ודאי שסתמו כפירושו לשעבר

וע"פי זה נלע"ד דלמסקנא דמתרצי רבנן האי קרא דהמוציא אתכם מתחת סבלות מצרים שפירושו הוא כדמפיקנא לכו עבידנא לכו מילתא וכו' הנה לא די דמתרצי דליכא קושי' אלא אפילו האי קרא גופ' הוא ראי' שהמוציא אין פירושו רק לשעבר דהרי האי עבידנא לכו מילתא היינו שיוציאם ביד רמה ובאותות ובמופתים שיכירו הכל כי יד ה' עשתה זאת ובודאי זהו בשורה גדולה לישראל שיצאו באופן זה וכיון שבאמת היתה יציאתם בזה האופן מסתמא בישרם הק"בה מתחלה והבטיחם שיוציאם באופן זה והיכן מצינו הבטחה זו כי אם בהך קרא וידעתם וגו' כי אני הוא המוציא וגו' כדפירשוהו רבנן ואם הי' המוציא משמעו גם להבא נמצא שבשעה שאמר הק"בה למשה קרא זה הי' מקום להסתפק שמא הכוונה להבא כדמפרש לי ר' נחמי' ולא הי' אז בשורה זו נודעת לישראל אלא ודאי שאין פירושו של המוציא רק לשעבר

ובזה נלע"ד הבנת דברי הגמרא בעובדא דבר רב זביד שקפיד ר' זירא ואמר בשלמא אי אמר המוציא אשמעינן טעמא ואשמעינן הלכתא כרבנן ופירוש רש"י אשמעינן טעמא פירושו דקרא וכו' ואין דברי הגמרא סובלים פירוש זה דאין זה לשון טעמא אבל לפי מ"ש ניחא דכיון דלמדנו פירושא דהאי קרא ממילא הוא עצמו טעמא דרבנן וכנ"ל. ודע דע"פי מה שבארנו דר"כ מודה עכ"פ דהמוציא גם לשעבר משמע אלא דלכך אין לברך המוציא שלא יטעה באמרו לחם מן הארץ שהברכה היא רק על העתיד שאז יצא לחה ממש מן הארץ שעתידה להוציא גלוסקאות הרווחנו דלא פליג ר"נ אלא בברכת הלחם שבזה יש מקום לטעות כנ"ל אבל בשאר ברכות כגון בורא פרי העץ והאדמה והגפן שבזה לא מצינו שיתחדש לעתיד דבר חדש ביציאתם רק יהיו גדולים וטובים יותר אבל לא שום התחדשות בעסק הבריאה וא"כ אין מקום לטעות לפרש הברכה על העתיד יותר מעל מה שהוא נהנה עתה מודה ר"נ שיכול לברך הבורא אם ירצה והרשב"א בחידושיו כתב והלכתא המוציא וא"ת מ"ש מבפה"ג דלא מברכינן הבורא ובירושלמי איכא מ"ד הכי דעל דעתי' דר"נ מברך בורא פה"ג וע"ד דרבנן הבורא אבל בגמרא דילן לא משתמע הכי ופוק חזי מה עמא דבר דבהמוציא אסיקנא והלכתא המוציא ובבורא פה"ג מברכינן בורא ולא הבורא וכו'