צל"ח ברכות קג

אלא שראיתי להטור והמחבר בי"ד סימן רי"ז סעיף י"ט שפסקו בנודר מן המזון שאסור בחמשת המינין ובאומר כל הזן עלי אסור בכל חוץ מן המים ומלח והיינו כאוקימתא דרב הונא דמוקי מתניתין דעירובין באומר כל הזן עלי וצריך לומר טעמא דידהו דאף דאיתותיב רב ושמואל באורז מ"מ כ"ע מודו עכ"פ שעל שאר דברים אין מברכין בורא מ"מ וא"כ איך תנן במשנה שהנודר מן המזון מותר במים ומלח דמשמע דכל שאר דברים המה מזון והתוספת בעירובין דף למ"ד פ"א יישבו זה בדוחק דאין מברכין במ"מ כי אם על מה דקבעי סעודה עליו אלא דאכתי קשה למה על הפת דוחן קיי"ל דמברך שהכל והרי על פת דוחן קבעי סעודה כמו"ש התוספת בעצמם שם ועוד הרי ר' יוחנן דאכל פירות גינוסר ומשתבע דלא טעים זיונא ושם בעירובין הקשה מזה על הא דאומר כל הזן שאינו מותר רק במים ומלח ומשני שם לא תימא זיונא אלא מזונא ועכ"פ מוכח מדברי ר' יוחנן בפירות גינוסר לאו מזוני נינהו וגם לר' יוחנן צריך לפרש משנה דעירובין באומר כל הזן כאוקימתא דרב הונא ודע דהרמב"ם בכל פ"ט מנדרים לא הזכיר כלל לא דין האומר כל הזן עלי ולא דין דנודר מן המזון ובשלמא מה שלא הזכיר נודר מן המזון היינו שסובר שאוקימתא דרב הונא נשארה על מכונה וא"כ לא נזכר כלל לא במשנה ולא בגמרא דין הנודר מן המזון ואין דרכו של רבינו הגדול להזכיר בספרו דבר שאין מפורש לא בשני התלמודים ולא בספרי וספרא ומכילתא ותוספתא אבל מה שלא הזכיר דין אומר כל הזן עלי צריך טעם ויבואר בסוף דברינו וגם על הטור והמחבר אני תמה שפסקו בנודר מן המזון שאסור בחמשת המינין למה השמיטו שאסור גם באורז שהרי קיי"ל לקמן דף ל"ז ע"א שגם על אורז מברך בורא מ"מ וגם עוד אני תמה שלמה לא הזכירו שאסור ביין שהרי יין אפילו סעיד שהוא חשוב יותר ממזון והרי הקשה כאן בגמרא שנברך עליו שלש ברכות ומשני דלא קבעי סעודה עליו ועכ"פ מזון הוא ועכשיו בא לידי ספר מחנה אפרים וראיתי בסוף הספר בהגהת שעל טור י"ד הרגיש על שהשמיט אורז ונשאר בצ"ע ואני תמה גם על השמטת היין וכעת צ"ע בזה ועכ"פ בארנו שאוקימתא דרב הונא נשאר שריר וקים וא"כ איכא למימר דשמן לא אקרי מזון והי' יכול כאן לשנויי דיין אקרי מזון והק"ל למה נדחק לחדש דיין אפילו סעיד ובחידושינו בפ' ערבי פסחים דף ק"ז ע"ב כתבנו יישוב נכון על זה דרשהו משם וכאן לא נכפיל הדברים

והנה יעדנו לברר טעמו של רבינו הגדול למה השמיט לגמרי דין הנודר מן המזון או האומר כל הזן עלי ונראה משום דשם בעירובין הקשה מלח ומים הוא דלא אקרי מזון וכו' לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל וכו' ולא אותביני' חדא זמנא לימא תהוי תיובתא נמי מהא אמר רב הונא באומר כל הזן עלי מים ומלח וכו' והאמר רבה בב"ח וכו' ומשתבע דלא טעים לי זיונא אימא מזוני עכ"ל הגמרא שם והנה זה פשוט דדבר שהוא מזון ק"ו דאיהו זיונא ולפי זה הי' לו להקשות תיכף משנתינו על ר' יוחנן דאשתבע על פירות גנוסר דלא טעים זיונא והרי ממשנתינו דכל דבר חוץ ממלח ומים איקרי אפילו מזונא ולמה נדחק להקשות על רב ושמואל דכבר אותבינהו חדא זימנא ושוב אין לנו כל כך נפקותא אם תהוי נמי תיובתא מהא הלא עדיפא להקשות על ר' יוחנן שעדיין לא איתותב כלל ועל קושי' זו הי' לו לרב הונא לשנויי דמשנתינו באומר כל הזן ור' יוחנן מזוני קאמר והנראה כוונת הגמרא בזה ע"פי דברי הירושלמי שם בעירובין דהביא שם ר' יאשי' אמר הלכו בנדרים אחר לשון תורה ושוב הביא דר' יוחנן אכל חליטין ואמר לא טעימית מידי בההוא יומא ותנינן הנודר מן המזון מותר במים ומלח (פירושו שהקשה דממשנתינו מוכח דכל מידי חוץ ממים ומלח אקרי מזון ואיך קאמר ר' יוחנן לא טעימית מידי) פתר לה כר' יאשי' דאמר הלכו בנדרים אחר לשון תורה ומנין שכל הדברים איקרו מזון רב אחא בר זעירא אמר ועשר אתונות בר ולחם ומזון מה ת"ל מזון אלא מכאן שכל הדברים קרוים מזון עיין שם בירושלמי בפרק בכל מערבין ובירושלמי נדרים ריש פרק הנודר מן המבושל ומעתה לכך לא הקשה הגמרא בעירובין תיכף מן המשנה דהוה משנינן כתירוץ הירושלמי דמשנתינו אתיא כר' יאשי' דהלך בנדרים אחר לשון תורה ובלשון תורה כל מילי איקרי מזון לכך הנודר מן המזון אסור בכל דבר חוץ ממים ומלח דאפילו בלשון תורה לא אקרי מזון דודאי לא שלח יוסף לאביו מים ומלח אבל בלשון בני אדם לא אקרי מזון רק חמשת המינין ולבך שפיר אמר ר' יוחנן דלא טעים זיונא אבל רב ושמואל אותיב שפיר דלענין ברכה ודאי דאזלינן בתר לשון תורה וכיון דאורז ודוחן קרואים מזון בלשון תורה למה לא יברכו עליהם במ"מ ומשני רב הונא באומר כל הזן אבל באומר מזון אינו אסור אלא בחמשת המינן ולפי זה לא אזיל תנא אחר לשון תורה או דהך מזון דכתיב בקרא דיוסף ג"כ לא קאי על כל דבר ובאומר כל הזן לא משכחינן קרא ועל כרחך בלשון בני אדם כל מילי חוץ ממים ומלח זייני שוב שפיר הקשה על ר' יוחנן דאמר דלא טעים זיונא ומשני אימא מזוני. ואמנם כל זה ניחא לשטת הירושלמי דר' יאשי' באמת הולך בנדרים אחר לשון תורה אבל סוגית הגמרא במס' נדרים ריש פרק הנודר מהמבושל פליג בזה על הירושלמי דשם דף מ"ט ע"א שנינו במשנה הנודר מן המבושל מותר בצלי ועל זה אמרו שם תניא ר' יאשי' אומר הנודר מהמבושל אסור בצלי ואע"פי שאין ראי' לדבר זכר לדבר ויבשלו את הפסח באש כמשפט לימא הא קמפלגי דר"י סבר הלך אחר לשון תורה ותנא דידן סובר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם לא דכ"ע הלך אחר לשון ב"א ומר כי אתרי' וכו' ובאתרי' דר"י אפילו צלי קרוי מבושל והא קרא נסיב לה אסמכתא בעלמא עד כאן הסוגיא דנדרים ומעתה הדק"ל בעירובין כיון דליכא שום תנא דס"ל הלך אחר לשון תורה למה לא הקשה תיכף ממתני' על ר' יוחנן ועל כרחך צריכין אנו לומר דסוגיא דבכל מערבין פליג על סוגיא דהנודר מהמבושל וסוגיא דבכל מערבין ס"ל כשטת הירושלמי דר' יאשי' סבירא לי' הלך אחר לשון תורה. ועתה נבוא לפרש טעמו של הרמב"ם כפי אשר יעדנו והנה לעיל כתבתי שהרמב"ם ס"ל דאוקימתא נשארת על מכונה ועכשיו הדרנא בי ואדרבה ס"ל לרבינו הגדול כיון דבאמת אוקימתא דרב הונא דחיקא היא וצריכין אנו לשבש המשנה דאנן תנן הנודר מן המזון וניקו ונימא דהיינו באומר כל הזן וכן להוציא דברי ר' יוחנן דמשתבע דלא טעים זיונא ואנן נימא מזוני רלא דכל אלו הדוחקים הוא דלא תהוי תיובתא דרב ושמואל אבל כיון דבלא"ה איתותב רב ושמואל תו לא דחקינן בשינויי דחיקי ולא משגיחין אם תהוי תיובתא נמי מהא ונשארת המשנה כמשמעה שנודר מן המזון ממש ומשנתינו כר' יאשי' דהלך בנדרים אחר לשון תורה ובלשון תורה הכל נכלל במזון חוץ ממים ומלח ור' יוחנן שפיר אמר דלא טעים זיונא דבלשון בני אדם אפילו זיונא לא איקרו פירות גנוסר וכיון דאנן קיי"ל דלא כר' יאשי' אלא כתנא דהנודר מהמבושל מותר בצלי דאזלינן בנדרים בלשון בני אדם שוב לא משגחינן לדינא בהך משנה דבכל מערבין וא"כ בלשון בני אדם לא נזכר בש"ם לא מהו נכלל בלשון מזון ולא בלשון הזן ולכן לא הזכיר הרמב"ם דבר מזה כלל וכל אחד יחקור בלשון אנשי מקומו

תוס' ד"ה דרך טרקסמין פרש"י וכו' כדמשמע בפ' יוצא דופן איזהו חצר וכו' וכן מוכח בפרק המביא הנה הך דיוצא דופן הוא משנה מפורשת במס' מעשרות בפ"ג משנה ה' והך דהמביא הוא במס' תרומות פ"ח משנה ג' אמנם כן הוא דרך התוספת אף שהמה משניו' מפורשת כיון שסדר זרעים אין הכל רגילים בו לכן במקום שהובאו משניו' בתלמוד בסדרים הרגילים מציינין מקום להמסכת' הרגילה ובמס' ב"מ דף פ"ח ע"א בד"ה עד שיראה הביאו התוס' ג"כ שני משניות הללו וציינו מקומם האמיתי' במס' מעשרות ובמס' תרומות ואף על פי כן סיימו ג"כ שזה הובאה בפרק יוצא דופן וזו הובאה בפרק המביא מטעם הנ"ל שהתלמוד הכל בקיאים בו

דף ל"ו ע"א פשיטא וכו' הא דפריך פשיטא ולעיל פריך דנברך עליו ב"פ עץ זית ואם כן טובא קמ"ל שאין מברכין עליו רק בפה"ע ויש לומר דזה כבר שמענו ממשנתינו דתנן חוץ מן היין ולא תנן חוץ מן היין ושמן ואף שלעיל כתבתי שהמקשה שהקשה והרי שמן הוצרך להביא מימרא דשמואל ור' יוחנן ולא הוה סגי לי' להוכיח ממשנתינו דלא קאמרה רק יין וכתבתי שמשנתינו יש לומר