צל"ח ברכות י

אותם ביד רמה רק ברשיון כורש כדי שיקנו בחזקה. ואמנם לפי"ז לא יצדקו דברי הסוגיא בכאן שקאמר שיעקב נתיירא שמא גרם החטא ומביא ראי' שגרם החטא לבטל ההבטחה ממה שנתבטלה ההבטחה של ביאה שני' ולפי מה שכתבתי אין מזה ראי' דשאני התם שהחזרה היתה לטובתם

ועלה בדעתי לתרץ דברי רבינו הרמב"ם דהבטחת הק"בה ע"י משה עד יעבור וכו' זו ביאה שני' שהבטיחם שיהי' עוד ביאה ביד רמה כמו ביאה של יהושע אבל לא הגביל הזמן אימת ומתי ועל ידי מי שתהי' ביאה זו אבל כיון שהובטחו לבוא עוד ביד רמה אם לא היו חוטאין אז היתה מתקיימת ההבטחה זו ע"י עזרא אבל כיון שגרם החטא לא נתקיימה אז אבל מ"מ הבטחת משה לא נתבטלה וסופה להתקיים במהרה ע"י מלך המשיח. אלא דגם לפי"ז נסתר הראי' שהביא כאן שהחטא גרם לבטל ההבטחה. ולכן נלע"ד דקושיא מעיקרא ליתא שהרי עקר טעמו של הרמב"ם בזה שהבטחה לטובה ע"י נביא אין החטא גורם ביטולה הוא משום שזה הוא האות להבחין אם הנביא אמת וכיון שבמשה רבינו כתיב וגם בך יאמינו לעולם הבטיחו הק"בה שלעולמי עולמים לא יהרהרו אחר נבואותו כלל לכן בהבטחה שהבטיח הק"בה על ידו שפיר גורם החטא לבטלה כמו שיכול החטא לגרום ביטול ההבטחה שהבטיח הקיבה לנביא על עצמו

שם אי כר"א לימרו כר"א ועיין בדברי רש"י והדבר תמוה דלקמן דף ע' ע"א מספקי להו לבני ר"ג אי רבנן פליגי עלה ועיין פרש"י שם דמספקי דאולי רבנן כר"א ס"ל אלא דסברי דזמן שכיבה הוא עד חצות ע"ש וא"כ איך הקשה כאן בפשיטות דלימרו כר"א ויש ליישב ועיין לעיל בדברינו דף ג' ע"א ברש"י בד"ה ואבע"א. ואמנם אלמלא שאינני כדאי לחלוק על פירושו של מאור עינינו רש"י הייתי אומר דאין זה סברה כלל שיהי' מחלוקת דתנאי בזמן שכיבה זמן רחוק כזה מן סוף אשמורה ראשונ' עד חצות לילה שהוא שני שעות שלימו' ואם מצאנו מחלוקת בהתחלת זמן שכיבה בדף ב' ע"ב היינו זמנים מועטים וגם בזה כתבו שם התוס' בד"ה ואי ס"ד דלא שייך לחלק כל כך בשיעורי זמן שכיבה יע"ש וק"ו דלא שייך לעשות מחלוקת גדול כזה שני שעות שלימות ואמנה כל זה להני תנאי דיהבי זמן לק"ש דכיון שנתנו זמן בודאי דייקי היטב וחקרו אימת זמן שכיבה לרוב בני אדם וכיון שזה חקר ומצא שמסיים בסוף אשמורה ראשונה לא שייך למימר שאלו חקרו ומצאו בחצי הלילה אבל שאר תנאי דלא איירי בזמני ק"ש כלל אלו אפשר דלא דייקו ולא חקרו וא"כ נלע"ד ספיקא דבני ר"ג הוא זה אם זמן שכיבה הוא ע"ח כדברי חכמים ור"א ג"כ ודאי שלא יכחיש זה דלא שייך מחלוקת בזה אלא דר"א עביד סיג וקבע זמן בסוף אשמורה ראשונה להרחיק מן העבירה וחכמים לא חשו לזה והעמידו על זמנו הקבוע דהיינו בחצות ופליגי על ר"ג א"ד שזמן שכיבה הוא רק עד אשמורה ראשונה כדברי ר"א ור"א לא עביד סיג כלל וחכמים כר"ג ס"ל ועשו סיג וע"ז השיב ר"ג דחכמים כוותי' ס"ל רק שעבדו סיג והביא ראי' לדבריו שכיון שעל כרחך צריכין אנו לומר סיג לחד מינייהו דהיינו או לר"א או לחכמים יותר ניחא למימר שחכמים עבדו סיג דהרחקה כיוצא בזה דהיינו מעלות השחר לחצות לילה מצינו ג"כ באכילת קדשים אבל הרחקה מחצי הלילה לסוף אשמורה ראשונה לא מצינו כיוצא בו. וכ"ז בסוגיא דהתם דידעינן מסיג אבל המקשה כאן דלא סליק אדעתא שום סיג שפיר הקשה אי כר"א לימרי כר"א

רש"י בד"ה אלא שגרם החטא ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון לכאורה הי' די באמרו שלא הלכו אלא ברשות כורש ולמה ענין האריך רש"י שנשתעבדו גם אח"כ כל ימי מלכי פרס והלא אפילו לא היו משתעבדים אחר כן כיון ששעת ביאה לא היתה אלא ע"פי כורש כבר גרם החטא שלא היתה ביאה שני' ביד רמה כביאה ראשונה. והנלע"ד דכוונת רש"י בזה הוא ע"פי מ"ש בדברי הגמרא לתרץ דברי הרמב"ם בפה"מ דע"י שלא היתה ביאה שני' ע"י כיבוש הוצרך עזרא לכוין לקנות ארץ ישראל בקנין חזקה ודבר זה סופו הי' לטובה שע"י כן נשאר קדושת הארץ לעולם ולא נתבטלה כשגלו ע"י טיטוס והי' קשה לרש"י דלפי"ז איך הביא ראי' שהחטא גורם לבטל ההבטחה ודלמא שאני כאן שביטול ההבטחה הי' לטובה ואמנם תינח על תחלת עלייתן שלא היתה בכיבוש מלחמה אבל כיון שכבר כיון עזרא לקנות בתורת קנין חזקה וכבר נתקדשה הארץ קדושת עולם למה נשתעבדו גם אח"כ כל ימי כורש ואחשורוש ודריוש א"ו שגרם החטא

ע"ב מסייע לי' לר' יוחנן וכו'. תמהני מה סייעתא איכא בהך ברייתא לר"י והיכן נזכר בהך ברייתא שום סמך לסמיכת גאולה לתפלה ואף דמבואר שק"ש קדים מ"מ אין מזה הוכחה שצריך לסמוך והרי להך לישנא דבסברה פליגי וטעמי' דריב"ל משום דגאולה דאורתא לאו גאולה מעלייתא היא א"כ אפי' אם ק"ש קדים אעפ"כ אינו מחויב לסמוך ופוק חזי לרב עמרם שהביאו התוס' בד"ה אר"י וכו' אף שאנחנו קורים ק"ש תחלה אפ"ה אנחנו מפסיקים בין גאולה לתפלה בפסוקים וביראו ענינו ובקדיש דכ"ז מחשב הפסק לר"ע ואף שטעמא דר"ע הוא משום דתפלת ערבית רשות והרי ברייתא זו ס"ל חובה מדקתני והעובר חייב מיתה וא"כ אף לסברת רב עמרם מ"מ להך ברייתא צריך לסמוך גאולה לתפלה מ"מ לא שייך בזה לומר מסייע לר' יוחנן דמה בכך שהך ברייתא ס"ל תפלת ערבית חובה והרי איכא בזה פלוגתא דתנאי לקמן דף ך"ז ע"ב דפליגי בזה ר"ג ור"י ואדרבה שנינו סתם כר' יהושע דתנן תפלת הערב אין לה קבע וליישב דבר זה נלע"ד דהך מסייע לה לר"י הוא רק לאפוקי מריב"ל דסבר שתפלת ערבית הוא דוקא קודם לקיש. וזהו לענ"ד כוונת רש"י בד"ה מסייע לי' וכו' ודלא כריב"ל וכו' ולכאורה קשה מה בעי רש"י בזה דפשיטא כיון דמסייע לר"י שהוא דלא כריב"ל החולק עליו ולפמ"ש כוונת רש"י הוא שרק בזה מסייע הוא לר"י דעכ"פ למדנו מברייתא זו דק"ש קודמת לתפלה דלא כריב"ל דס"ל דתפלה קדים. ובזה מתורץ לפי מ"ש התוס' בד"ה אר"י בשם סדר ר"ע דלדידן דקיי"ל ת"ע רשות לא בעינן למסמך גאולה לתפלה קשה איך אמרינן בגמ' ואבע"א לאפוקי ממ"ד ת"ע רשות וכו' והרי זה כבר שמענו מדתני קורא ק"ש ומתפלל ש"מ דת"ע חובה מדבעי למסמך גאולה לתפלה אבל לפמ"ש דמברייתא זו לא שמענו רק שתפלה היא אחר ק"ש אבל שיה' צריך לסמוך לא שמענו ניחא

שם ריב"ל אומר תפלת באמצע תקנום. ויש לדקדק בשלמא לאבע"א קרא ניחא אבל לאבע"א סברה קשה דמה בכך דגאולה דערבית לאו גאולה מעלייתא היא אכתי מה עילוי יש לתפלה של ערבית להקדימה לק"ש והרי ק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן ונראה דריב"ל סבר כרב יהודה לקמן דף ך' ע"א דק"ש דרבנן וכיון דתרוייהו דרבנן מקדימין תדיר לשאינו תדיר ותפלה היא תדיר נגד ק"ש שתפלה היא ג"פ ביום משא"כ בשחרית אף שתפלה תדיר מ"מ מסמך גאולה לתפלה עדיף ועוד דבשחר עכ"פ או ק"ש או ברכה שלאחרי' הוא מן התורה משום יציאת מצרים וא"כ דאורייתא נגד דרבנן מקדימין דאורייתא שמקרי מקודש אבל בק"ש של ערבית סובר ריב"ל כחכמים דסוף פרקין שא"מ יציאת מצרים בלילות וגם צ"ל דריב"ל ס"ל כר"ג דאמר ת"ע חובה דאל"כ אלא דסובר כר' יהושע שהיא רשות א"כ מה בכך שס"ל דק"ש דרבנן אכתי עכ"פ חובה היא מדרבנן ותפלת ערבית היא רשות לגמרי והי' לנו להקדים ק"ש לתפלה

שם דאלת"ה שחרית וכו'. והאר"י בתחלה אומר וכו' ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון וכו' ויש לדקדק הך סיומא דלבסוף הוא אומר לא הי' צריך להביא כאן שהרי עקר הוכחתו ממה שאומר בתחלה אד' שפתי ומפסיק בין גאל ישראל לתפלה ש"מ דאמרינן תפלה אריכתא הוא ונראה ע"פי מה דאמרינן לקמן דף ט' ע"ב דהאי יהיו לרצון משמע גם מעיקרא דבעינא למימר ע"ש וא"כ הי' מקום לפרש סמיכת גאולה לתפלה דאמרינן היינו שיאמר יהיו לרצון אמרי פי וגו' צורי וגואלי בתחלה קודם שמתחיל ברוך אתה וגו' וסומך צורי וגואלי והוא סמיכת גאולה לתפלה ובזה ליכא קושיא מהשכיבנו ולא מאד' שפתי תפתח שאחר פסוק אד' שפתי וגו' אומר פסוק יהיו לרצון וגומר וגואלי ומתחיל התפלה ברוך אתה וכו' אלא שאם היינו מפרשים כוונת ר' יוחנן בסמיכות גאולה לתפלה כן אין מקום לזה מחלוקת ריב"ל שהרי אף שריב"ל אומר תפלת באמצע תקנום אפ"ה יכול למסמך גאולה לתפלה בכל התפלות ואפילו במנחה ומוסף