צל"ח ביצה נג

עד שמפרש דברי רבא ור"א ש"מ שרבא על מימרא דשמואל סובבים ונר' דרבא מפרש כפירש"י ורב אשי מפרש כפירוש הר"ן והך מ"ט על דברי שמואל קאי שאמ' שבא להשכיחו מ"ט בא להשכיחו כלומר באיזו אופן הוא החשש שבא להשכיחו ומפר' רבא כדי שיברו' מנה יפה וכו' והיינו כפירש"י שאמלא הע"ת היה מרבה מאד בסעודת י"ט ולא היה זוכר להשאיר גם לשבת ורב אשי מפרש כפירוש הר"ן שאיסור י"ט יהיה גורם לשכוח השב' שהרי יהי' אסור לבשל מי"ט לשבת:

שם מאי אריא מעי"ט וכו' לפ"מ שכתב הרא"ש שיש נ"מ בין רבא לר"א דלרבא צריך לערב מעי"ט ואינו רשאי להקדים להקדים ולעשו' העירוב קודם עי"ט ולר"א רשאי להקדים יש להקשות מנ"ל להקשות על רבא מאי אריא וכו' ודלמא משנתינו דתני ועושה תבשיל מעי"ט היינו לאפוקי שלא יקדים לעשותו מקמי' עי"ט ולא בא למעוטי שלא יעשנו בי"ט ואולי סמך אסיפא דתנן אכלו או שאבד וכו' ולעיל במשנתינו ביארתי דלרבא שנאכל או נאבד קודם שבישל לי"ט וא"כ קשה למה פירש' משנתינו האיסו' ולא פירשה לנו ההיתר וכך הוה לי' למתני אכלו או שאבד יערב עוד ויבשל א"ו שאפי' לרבא אינו יכול לערב בי"ט אפי' קודם שבישל לי"ט ושפי' הקשה למה לא יהי' לעשו' העירוב בי"ט והוצרך לשנויי שהטע' גזירה שמא יפשע וע"פ דברינו אלה יתבאר דאפי' בדיעבד אסור לערב בי"ט אפי' לרבא והנה הרב ב"י בסי' תקכ"ז הביא בסוף הסימן דברי המרדכי בשם הר"ש מבונבורג שהור' לעשו' עירובי תבשילין עכשיו בי"ט ב' ופוסק בדברי סופרים אחר המיקל והלכתא כרבא דאמר כדי שיברור וכו' ופריך אפי' בי"ט שני נמי ומשני שמא יפשע הא לאו הכי יכול להניח אפי' בי"ט עצמו וכיון דשכח ואין כאן פשיעה יניח בי"ט עצמו עכ"ל ולפ"מ שהוכחנו שבנאכל ובנאבד אינו יכול להניח עירוב אחר בי"ט אפי' לרבא מוכח דלא כדברי הר"ש ואף דבנאכל מצינו למימר שאכלו בפשיע' וכן משמע לשון אכלו ולא קאמ' נאכל מ"מ או שאבד דוחק לאוקמי שאבד בפשיעה דהיינו שאיבדו בידים דא"כ הוה לי' למימר שאבדו:

ולכן צריך לומר דקתני אכלו היינו ברצון ובמזיד ואבד היינו בשוגג ובכל א' קמ"ל רבותא דאפילו במזיד מהני אם נשתייר ממנו ואפי' בשוגג לא יבשל עליו בתחלה ועכ"פ דין אחד לשוגג ולרצון ואינו יכול להניח עירוב אחר בי"ט ודלא כמו שהותר הר"ש וראיתי בשער המלך פ"ה מהל' י"ט כתב הנה לכאורה נראה דלפי טעם רבא אם שכח ולא עירוב מעי"ט יכול לערב בי"ט כיון דהטעם הוא גזירה שמא יפשע וכו' בעבר ושכח דליכא גזיר' ש"ד אמנם מדברי הרא"ש ז"ל לא משמע הכי שכתב ויראה דנ"מ בין אלו ב' טעמים דלרבא צריך לערב בעי"ט דוקא ולא קודם עי"ט ולרב אשי יכול לערב אפי' קודם עי"ט ומדלא כתב נמי הך נפקותא משמע דס"ל דלרב' נמי אפי' שכח אינו יכול לערב בי"ט דגזרינן שוגג אטו מזיד ולענ"ד הכרעתו שאפי' לרבא גזרינן שוגג אטו מזיד מדלא כתב הרא"ש גם נ"מ זו אינו הכר' דהרי כבר הוכחנו לעיל נ"מ בין רבא לר"א אם נאכל העירו' בי"ט אחר שכבר סעד סעודת י"ט ועדיין לא בישל לשבת דלרבא מותר לבשל ולרב אשי אסור והרא"ש לא קאמר נפקותא הזאת ואטו כרוכלא לחשב והרא"ש נקט חד נפקותא והוא הדין דאיכא אחריני והרא"ש אחז נפקותא שהוא שייך לכתחלה דלרב אשי יכול לערב לכתחלה קודם עי"ט:

ואמנם אעפ"כ הדין של הר"ש ודאי נדחה ע"פי דברי הרא"ש דהר"ש כתב דבד"ס הלך אחר המיקל וכוונתו כיון דרבא מיקל ור"א מחמיר הלכ' כרבא וכיון דלדברי הרא"ש יש אופן דרב אשי מיקל ורבא מחמי' דהיינו לערב קודם עי"ט וכיון דלכל מר יש קולא ויש חומרא שוב גם בד"ס לא אזלינן בתר המיקל וצריכין לנהוג חומרי דמר וחומרי דמר כמבואר לעיל דף י"ד ע"א בסוגיא דתבלין בתוס' בד"ה א"ב וכו' והנה גם הבית יוסף דחה דברי הר"ש הנ"ל בשתי ידים וגם אני תמה איך אפשר לומר בפלוגתא זו אזלינן בתר המיקל כיון דר"א בתרא הוא ומאביי ורבא ואילך הלכתא כבתראי ורב אשי בתרא הוא:

ודע שלשונו של הר"ש שהביא הב"י צריך קצת ביאור שכתב שהורה לעשות ע"ת עכשיו בי"ט שני וכוונתו במה שאמר ביו"ט שני הוא משום דבי"ט ראשון ודאי שיכול להניח ע"ת ומתנה כדלקמן דף י"ז ע"א אמר רבא מניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו ומתנה נקט בי"ט שני ואמנם אכתי מצינו ג"כ דינו של הר"ש גם בי"ט ראשון אם חלו שני ימים טובי' בע"ש ובשבת שאז לא שייך תנאי. ולומר שעד כאן לא התיר הר"ש אלא בי"ט שני שהוא רק מדברי סופרים ולזה כוון באמרו דבשל סופרים הלך אחר המיקל והיינו בי"ט שני הוא מד"ס קשה ואטו בי"ט ראשון יש איסור תורה ואם הי' איסור תורה איך מהני ע"ת שהוא תקנת חכמים להתיר איסור תורה וע"כ צ"ל שגוף הבישול מי"ט לשבת אינו איסור תורה דממ"נ או שמדאוריית' שבת נעשים ביום טוב או משום הואיל ומקלעי אורחים חזי ליה לרבה ולרב חסדא בפסחים דף מ"ו ע"ב לכל מר כדאית לי' וא"כ אין הפרש בין י"ט ראשון לשני בזה ואמנם הב"י העתיק דברי הר"ש בקצרה והמעיין במרדכי הוא מעשה שהי' כך הי' שהר"ש שכח מלהניח ע"ת עי"ט ולא נזכר עד י"ט שני וע"ז אמר שהורה לעשות ע"ת עכשיו בי"ט שני אף שכבר א"א בתנאי הורה לעשות בלי תנאי ובאמת הה"ד בי"ט ראשון כשהו' עצמו איקלע בע"ש שא"א להתנו' מור' להק':

ונחזור לדברינו הראשונים שאני תמה על דברי הר"ש איך שייך לדחו' דברי רב אשי בשום אופן ואמינ' אנא אפתח פיתח' לקיים דינו של הר"ש ודוקא ביום טוב שני. ותחלה אמינא שיש מקום לומר נפקותא בין טעמא דרבא ובין טעמ' דר"א דלטעמא דרבא שהוא משום כבוד השבת אין חילוק בין יום טוב ראשון הסמוך לשבת ובין י"ט שני הסמוך לשבת דתמיד איכא למיחש שמתוך שמרבה סעודת י"ט לא ישאיר מנה יפה לשבת ולכך צריך ע"ת כדי שיזכור ויברור מנה לשבת אבל לרב אשי שהטעם כדי שיאמרו וכו' איכא למימר כיון שהטע' שלא יבוא לבשל מעי"ט לחול איכא למימר דדוקא ביום טוב ראשון שאז אם יבשל לחול עשה איסור תורה ולכך צריך ע"ת אבל יום טוב השני הסמוך לשבת שאז אפי' יבשל מיו"ט לחול ליכא איסור תורה לא גזרו כלל וא"צ ע"ת כך עלה במחשבה לפני אבל באמת א"א לומר כן דלרב אשי לא יהי' צורך ע"ת כי אם כשיו"ט ראשון הוא סמך לשבת דהרי לעיל דף ו' ע"א רבינא הוה יתיב קמי' אשי חזי' דעציב וכו' דלא אותיבת ע"ת וכו' ולא תימא שזה דוקא בר"ה אלא גם בשאר ימים טובים שהרי השיב רב אשי שם לרבינא אימור דאמר רבא בשני יו"ט של גליות וכו' ואמנם אם נעזב דברי הרא"ש שפסק דלר"א רשאי לעשות ע"ת קודם עי"ט איכא למימר דגם רב אית ליה טעמי' דרבא ועיין פני יושע ג"כ כדרך זה אלא שהוא רוצה לומר דלא פליגי כלל ומר אמר חדא וכו' יע"ש אבל אני אומר שגם ר"א אית ליה טעמי' דרבא ולהוסיף בא דלטעמי' דרבא הי' מותר לעשות ע"ת גם בי"ט עכ"פ בשוכח כדברי הר"ש ולכן הוסיף טעם שיאמרו ק"ו מי"ט לחול ולכן אסור להניח ע"ת בי"ט וכשחל י"ט ע"ש שאז ליכא טעמו דר"א שהרי מיו"ט לחול עצמו הוא מדרבנן ואנן ניקו ונגזר גזירה לגזירה אעפ"כ צריך ע"ת עכ"פ מטעמי' דרבא שיברור מנה יפה לשבת אלא שאז יכול עכ"פ בשוכח להניחו בי"ט שני עצמו והנה סברא זו שהמצאתי להתיר בי"ט שני להניח ע"ת מטעם כיון שביום ההוא עצמו אפי' לחול אינו מן התורה לכאורה יש להשיב דלפי"ז כל השבותים יהיו מותרים בי"ט שני והא ודאי ליתא וצ"ל שלא חילקו בין שני לראשון בשום איסור רק לגבי מת וגם למכחל עינא ועיין בסי' תצ"ו ובמ"א סי' סק"ד א"כ הה"ד בעירובי תבשילין ואמנם באמת אין הנידון דומה דבשלמא גבי שאר דברים נתנו לי"ט שני כל דיני י"ט ראשון דלא לזלזלו בו אבל לענין נדון דידן הרי לא שייך כאן זלזול יום שני לגבי ראשון שהרי בי"ט ההוא שחל בחמישי ובששי מותר לערב ע"ת גם בראשון שמערב ע''ת וא"כ כשמתירין גם בשני להניח ע"ת אין כאן זלזול וכל זה בימים טובים של גליות אבל בשני יו"ט של ר''ה שחלו בחמישי ובששי כיון שלכל הדברים דינייהו כיומא אריכתא אף שזהו מדרבנן מ"מ כיון שדינם כיום אחד הוה כאילו י"ט ראשון סמוך לשבת וצריך ע"ת מטעמי' דר"א לחוד אף בלי טעמא דרבא ואז כשם שלענין לערב על תנאי אינו רשאי כך אפי' בשוכח אסור לערב כשם שאסו' ביום ראשון של יום טוב טוב שחל בערב שבת ולכך לעיל דף ו' ע"א בעובדא דר"א שהי' בר"ה שפיר הוה עציב על ששכח להניח ע"ת:

פירות הנושרין מהפלפל הנ"ל שהחזקנו הוראתו של הר"ש מבונבורג על כל פנים בי"ט שני להניח ע"ת למי ששכח מלערב בעי"ט וגם בי"ט ראשון שכח מלערב בתנאי ונזכר בי"ט שני קודם שסעד סעודת י"ט רשאי להניח אז ע"ת ואמנם אף שכתבנו הנלע"ד לא עבדינן עובדא להקל ובפרט לפ"מ שהוכחנו שגם לטעמי' דרבא אין מערבין בי"ט אפי' באבד אבל עכ"פ היוצא מזה להחמיר ודאי מיחש חיישינן וכגון בעיר שיש גדול העי' שאז מי ששכ' מלהניח ע"ת יכול לסמוך על עירובו של גדול העי' ואם אירע שזה השוכח מלהניח בעי"ט נזכר בי"ט שני ע"ש קודם סעוד' י"ט צריך להניח אז ע"ת שהרי אם יכול אז להניח ולא הניח ה"ל פושע ואינו יכול לסמוך על גדול העיר לכן צריך להניח אז אבל בלא ברכ':

והנה ראיתי בהרא"ש ובהר"ן הגרסא אמר רבה כדי שיברור וכו' ולא כפי גרסינו רבא באל"ף רק רבה בה"י ואם הגרסא כן נוכל לומר פרפרת אחת דהנה לפ"מ שהארכנו לעיל דבי"ט שני לא שייך למתקן ע"ת מטעמא דרב אשי שהרי אז אף אם יבשל לצורך חול אין כאן איסור תור' ולפי"ז למאן דאית ליה הואיל ומקלעי אורחי' וכו' א"כ גם בי"ט ראשון ליכא איסור תור' אפי' לצורך חול ממש ולא מצינו למימר כלל טעמי' דר"א אבל למאן דלית ליה הואיל אלא דס"ל מדאורייתא צרכי שבת נעשי' בי"ט אבל לצורך חול אסור מן התור' שפיר שייך טעמי' דר"א ובפסחים דף מ"ו ע"ב פליגי רבה ורב חסד' דרב' סבר אמרינן הואיל וא"כ איהו לשטתו לא הי' יכול לפרש טעם עירובי תבשילין מטעמי' דרב אשי ולכך הוצרך לפ' הטעם משו' כבוד שבת שיברור וכו' ורב אשי ס"ל כרב חסדא ולכך מפר' הטעם כדי שיאמרו וכו' ולפ"ז רבינו הגדול שמפר' טעם העירוב כרב אשי כמבוא' בדבריו ר"פ ששי ע"כ כר"ח ס"ל ודלא כמג"א בריש סי' תקכ"ז:

ובירושלמי אמר ר' אבוה בדין הי' שיהיו אופין ומבשלין מיום טוב לשבת אם אומר את כן אף הוא אופה ומבשל של מי"ט לחול איתא חמי מציעין מי"ט לשבת ואין אופין ומבשלין מי"ט לשבת א"ר אילא ולמה מציעין מטות מי"ט לשבת שכן מציעין המטות מלילי שבת לשב' ויאפו ויבשלו מי"ט לשבת אין אופין ומבשלין מלילי שבת לשבת כוונת הירושלמי שלמה לא גזרו על הוצעת מי"ט לשבת כשם שאסרו לבשל מי"ט לשבת ולפמ"ש לעיל אין כאן קושיא שהרי אף אם יציע מי"ט לחול ממש אין כאן א איסור תורה ואולי זה בכלל מה שאמר שמציעין מלילי שבת לשב' והיינו לפי שאין בזה שום איסור מלאכה. הבאתי דברי הירושלמי שלמדנו מזה דדבר שמותר לעשותו בשבת ואינו מלאכ' מותר לעשותו מי"ט לשב' משא"כ מי"ט לחבירו עיין במג"א ריש סימן תק"ג ואולי הירושלמי ס"ל כרב חסד' דמדאורייתא צרכי שבת נעשי' בי"ט אבל להפוסקי' כרב' שהוא איסור תורה ועיקר ההיתר מטעם הואיל ומקלעי אורחי' א"כ אם ההכנה הוא במה דלא שייך מקלעי אורחי' או שכבר הוא סמוך לחשיכה גם מי"ט לשבת אסורה הכנה אפי' בדבר שאינו מלאכה ואעפ"כ אין הדב' מוחלט אצלי לאיסור כיון שבירושלמי ההיתר מפורש:

רש"י ד"ה אלא על האפוי בחמישי בשבת רמז לנו רש"י בזה שדוקא בעי"ט עושין ע"ת אבל קודם ערב יו"ט לא ודלא כדעת הרא"ש דלרב אשי מותר לעשות העירוב אף קודם עיו"ט:

ד"ה התחילו וכו' וכ"ש עלינו ואף שהרי הוא עצמו דרש ולא פסק לסעוד סעודת יו"ט היו סבורים אף שהוא עושה כשטתו ששמחת יו"ט רשו' אין רצונו שאחרים יסמכו עליו וכדרך שאמר עקבי' לבנו סוף דעדיות אני שמעתי מפי המרובים וכו' אבל אתה שמעת מפי היחיד וכו':

ד"ה אכלו משמני' מקרא הוא בספ' עזרא עד כי חדות ה' הי' מעוזכ':

לכאור' תמוה מה בישר לנו רש"י בזה שהוא מקרא וגם הגביל שעד חדו' וכו' הו' המקר' ונר' דהא דצו' לשלוח מנו' למי שלא הניח ע"ת יש לנו