צל"ח ביצה מא

תמי' לי על המג"א דהרי זה פשוט דההיתר של כל דפריש מרובא פריש הוא היתר יותר ברור מההיתר של נפל א' מהם לים שהרי מטעם כל דפריש מרובא פריש אפי' פירשו הרבה כלם מותרים ורק שנים האחרוני' אסורים ואותן שפירשו הותרו לגמרי ואין צריך לאכלם שנים שנים דוקא ובנפל א' מהם לים לא הותרו הנשארים לאכלם אחד אחד אלא צריך שיאכל שנים שנים כמבואר בי"ד שם ס''ז וכיון שהמ"א אוסר כאן דלא אמרינן כל דפריש מרובא פריש כאשר ביארנו במשנתינו איך הוא מתיר בנפל אחד מהם לים ודבריו צ"ע:

דף י"א ע"א ולא מבעי' זימן בתחתונ' וכו' וי"לד היא גופה מנ"ל לרבא דאמרינן סרוכי סריך ודלמא דוקא בזימן בתחתונה ולא בעליונה מיירי משנתינו ולא איפכא ונראה דכיון דרב' סבר דבדף לא איצטרך תנא להשמיענו א"כ גם רישא דאמרי' לעיל כדאמר אביי בדף לא מוקים לה רבא בדף ומוקי רישא כגון שבתחתונה זימן שחורים ולבנים ובעליונה לא זימן כלום אבל היו שם שחורים ולבנים ולמחר מצא בתחתונה שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים ובעליונה לא מצא כלום וכיון דבתחתונים איכא ריעותא שלא מצאן במקומם ומצרף לזה שבעליונה לא מצא כלום אמרינן הני תחתונים אזיל לעלמא והני עליוני' אשתרבובי אישתרבוב למטה ואסורי' וסיפא שוב לא איצטרך לזה דכבר שמענו זה מריש' ולכן אמרינן דסיפא רבותא יותר קמ"ל דאמרינן גם להיפך שאם זימן בעליונ' ולא בתחתונה אמרינן סרוכי סריך למעלה ובזה אפשר לקיים הגירסא ולא מבעי' קאמר פרש"י מחק גירסא זו ולפמ"ש ניחא שעל התנא קאמר דתנא דמשנתינו לא מבעיא רישא דאמרינן אשתרבוב אלא אפי' סיפא נמי אסורים דאמרינן סרוכי סריך ואביי דאוקי בדף צריך לומר דגם רישא מוקי בדף דאין לומר דמוקי רישא באוקימתא דרבא דהרי כיון דלרבא דף הוא יותר פשוט עד דלא איצטרך התנא למתני כלל א"כ ודאי אף דלאביי אינו פשוט כל כך ואיצטרך תנא למתני אבל עכ"פ יותר פשוט הוא משני קינין אפי' בהזמין למטה ולא למעלה וא"כ אי ס"ד דאביי מוקי רישא בשני קינין א"כ סיפא מיותר לגמרי ולכן צריך לומר דמוקי גם רישא בדף ותרוייהו איצטרך משו' כיון דבדף הוא ג"כ רוב משכחת לה תרי רובי רובא דעלמ' ורובא דשובכין שלו עיין פני יהושע ואשמעינן רישא בתרי רובי וסיפא קמ"ל אפי' בחד רובא דהיינו באינן מפריחין דליכא רובא דעלמא ולפמ"ש לעיל דלאביי בלא"ה ליכא מריש' סייעתא לרב חנינא בלא"ה ניחא סתם גמרא דאוקי לעיל בדף מוקי סיפא באוקימת' דרבא:

שם ושוין שאם קצב וכו'. הא דלא קאמר סתם ושוין שלא לקצב עליו ואסור לטלטלו ואולי רבותא קאמר דלא התירו סופן משו' תחלתן בזה והא דלא קאמר ושוין דאסור להחזירו נראה שרצה ללמדנו ג"כ דלצורך גופו או מקומו גם כן אסור לטלטלו ואמנ' לרבא דמוקי בפרק כל הכלי' הך ושוין וכו' היינו מחמה לצל קשה דה"ל למימר ושוין שאסור להחזירו והא ודאי דלא לחנ' רוצה להחזירו ואפ"ה אסור וממילא פשיטא שמחמה לצל אסור ולכן נראה דמה דאמר ושוין שאם קצב עליו בשר לא לענין להחזירו אמר אבל רבותא קמ"ל לא מבעי' אם לא קצב עליו בשר פשיטא שאסור לטלטלו שהרי מלאכתו לאיסור אבל אם קצב עליו בשר אם כן כבר נחשב היום מלאכתו להיתר וה"א ששוב מותר לטלטלו כמו שאר כלים שמלאכתן להיתר קמ"ל שלא כן הוא וכיון שכבר קצב הבשר ואין לו צורך עוד היום לקצב עליו עוד שוב הוא חוזר לאסורו ככל שאר כלים שמלאכתן לאיסור ובאמת מכאן למד הטורי זהב בי"ד סי' רס"ו סק"א שאיזמל שמלו בו אסור לטלטלו אחר המיל' לאפוקי מדעת רמ"א ורש"ל שסוברי' כיון שהי' בה"ש מלאכתו להיתר למול בו אין מוקצה לחצי שבת והביא הט"ז ראי' לאסור מן העלי לאחר שקצב עליו בשר וכן הוא במג"א סי' של"א סק"ה אבל להחזירו אפשר שמותר סופו משו' תחלתו ואף שלא חשבו לקמן גבי דברי' שהתירו סופן היינו משו' דלא חשיב שם רק מה שההיתר מבואר במשנה וגם אפשר שקוד' שקצב עליו בשר ועתיד לקצב עליו היום בשר הרי הוא אז כמו כלי שמלאכתו להיתר ומותר לטלטלו אפי' מחמה נצל ככל הכלים שמלאכתן להיתר ולהכי נקט שאם קצב עליו אבל קוד' שקצב מותר לטלטלו:

שם אמר אביי מחלוקת בעלי כבר הקדמנו לעיל בדף הקדום דלא שייך כאן להקשות אטו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן ואמנם נרא' דיש כאן צורך גם לב"ה דהתוס' כאן בד"ה אין נוטלין תימא הא אפי' כלי שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו ומקומו וי"ל דבפ' כל הכלים מוקי לה במוקצה מחמת ח"כ וכו' ואמנם נוכל לדחות דלעול' דלא במוקצ' מחמת ח"כ דבאמ' שם בפרק כ"ה הך בריית' דושוין שאם קצב וכו' דאיכא דמוקי לה במוקצה מחמת ח"כ ואיכא דמוקי לה מחמה לצל ולא מיירי כלל במוקצה מחמת ח"כ ועיין ברבינו אשר כאן ומעתה נוכל לאוקמי משנתינו באינו מוקצה מחמת ח"כ וטעמייהו דבית שמאי משו' דחיישי לאמלוכי ולאפוקי מפירוש זה בא אביי וחידש דבתברא גרמי גם ב"ש מתירין וא"כ לא חיישי ב"ש לאמלוכי ומ"ט דאסרי ב"ש בעלי אלא ע"כ דעלי הוא מוקצה מחמת ח"כ ושמעינן מזה דב"ה מתירין אפילו במוקצה מחמת ח"כ משום שי"ט:

שם פשיטא עלי תנן ויש לדקדק לפמש"ל דף ט' ע"א בסוגיא דסולם בשם הרב המאירי דדייק מדלא תנן וב"ה מתירין אף להחזיר ש"מ דגם ב"ה אסרי להחזיר וא"כ גם במשנתינו יש לדייק דב"ה אסרי להחזיר והא ודאי דתברא דגרמי שהוא מלאכתו להיתר ומותר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו ובין מחמה לצל ואף דאסרי ב"ש היינו משום דחיישי לאמלוכי מכל מקום ב"ה דשרו ליטול אין שום טעם לאסור להחזיר דאטו מי גרע מחמ' לצל שהרי בודאי לא לחנם רוצה להחזירו ואם כן איך קאמר פשיטא עלי תנן דלמא הא דתני עלי היינו דבעי לאשמעינן איסור החזרה לב"ה. נראה דלאביי שפיר הקשה דאביי שם במס' שבת דף קכ"ג ע"ב סובר דגם כלי שמלאכתו להיתר אינו מותר רק לצורך גופו או מקומו אבל מחמה לצל אסור הרי להחזיר אינו רק כמו מחמה לצל וגם בתברא דגרמי אסרו להחזיר אם לא שרי ב"ה בעלי משום היתר סופם בשביל תחלתן גם כן בתברא לא שרו ושפיר קאמר פשיטא עלי תנן ובזה יש לתרץ מה שלכאור' קשה שהקשה פשיטא וכי לא ידע דרבותא דב"ה עדיף מרבותא דב"ש ולפי מ"ש ניחא שהי' סבור כיון שבת"ג יש רבותא גדולה לב"ש וגם קצת רבותא לב"ה לענין איסור ההחזרה ה"ל למתני ת"ג וע"ז משני להודיעך כחה דב"ה וכו' וכחה דהתירא אף אליבא דב"ה לחוד עדיף מכחה דאיסורא דתרווייהו בית שמאי וב"ה:

שם להודיעך כחן דב"ה:

ויש לתמוה דאכתי נפליגי בתרווייהו כי היכי דמקש' בריש מכילתין גבי תרנגולת וביצתה ע"ש בתוס' בד''ה ונפליגי וכו' והרי גם כאן לא הי' צריך להאריך וה"ל למתני בש"א אין נוטלין עלי ותברא גרמי וכו' וב"ה מתירן וצריך לומר אף שאין לומר זה לאמת דפליגי בתרווייהו מדלא תנן תרווייהו מ"מ שוב לא שייך להקשות פשיטא ושפיר מצי האמורא להודיענו זה בפירוש דלא פליגי בתרווייהו והרי חזינן לרב נחמן בריש מכילתין דמוקי מתני' בעומדת לגדל ביצים ולא ולא השגיח במה דלא איפלגי בתרווייהו:

שם וב"ש לא חיישי לאמלוכי וכו' הנה יש לתמוה לפי המבואר כאן בית שמאי חיישי לאמלוכי רק כאן כיון דשחטא לתבירא קיימא והרי לעיל בדף ט' בסוגיא דסול' קמפר' טעמא דב"ש שיאמרו להטיח גגו צריך ובלישנ' קמא דר"ח ברה"י גם לבית שמאי מותר ולמה לא נאמר גם כן טעמא דב"ש דלמא מימלך ולא ישחוט היונים ונמצא טרח שלא לצורך:

ואם נימא דמה דאמרי בית שמאי אין מוליכין וכו' והינו מרה"י לרה"ר ועיין בר"ן שפירש דלב"ה אפי' דרך רה"ר מותר וא"כ איכא למימר דדוקא דר' רה"ר קאסרי בית שמאי וחיישי דלמא ממלך ונמצא שעשה איסור תורה דלב"ש ודאי יש איסור הוצאה ביום טוב וגם ודאי לב"ש לית להו מתוך ולכן בשובך ברה"י לא חייש וכן גם ברה"ר מיירי שמוליכו תוך ד' אמות ולכן לא חיישינן לאמלוכי אם כן קשה מה הקשה כאן ובית שמאי לא חיישי וכו' והרי כאן ליכא חשש שום איסור ובפרט תברא גרמי ואין כאן אלא חשש טרחה שלא לצורך ונרא' דב"ש אפילו ברה"י אמרו אין מוליכין טבח וסכין וכו' והר"ן בא לומ' אפי' ברה"ר מותר וגבי סולם של שובך שאני כיון דלב"ש לא יטול אא"כ נענע מבע"י כמפורש במשנה דלעיל שוב לא חיישינן לאמלוכי ואף דמבריכה שני' ואילך גם לבית שמאי אין צריך לנענע כדאמרינן לעיל מכל מקום כיון שצריך שיאמר על כל פנים זו"ז אני נוטל לא חיישי' בבריכה שני' לאמליכי אמנם לפ"מ שפירשתי לעיל בסוגיא דזה וזה אני נוטל דלב"ש בבריכה שני' א"צ שיאמר כלום צריך לומר דהולכת סולם לשובך אסרי בית שמאי אפילו בבריכה ראשונ' לכן הוצרכו לטעם שמא יאמרו להטיח גגו הוא צריך:

שם בית שמאי אומרים אין מוליכין תבלין וכו' ודיכת התבלין דשרי גם לבית שמאי ולא חיישי לאמלוכי ואף דב"ש בעו שינוי בדיכת התבלין כמפורש לקמן די"ד ע"א מכל מקו' ניחוש לאמלוכי והוה טרחא של' לצורך ושינוי אינו מועיל לחשש טרחא שלא לצורך ונראה דבשלמא הולכת התבלין חיישי דממליך ושביק האי קדירה דבעי תבלין ומייתי קדירה דלא בעי תבלין שכיון שעדיין לא הודכו התבלין שביק להו ליומא אוחרא אבל בדיכת התבלין שכל התבלין מפיגין טעמן כמפורש לקמן ודאי לא שביק האי קדירה דבעי תבלין שהרי אם הניח התבלין ליומא אוחרא יתקלקל ויפוג טעמן לכן לא חיישי ב"ש בדיכתן לאמלוכי ולפי"ז מוריק' דאינו מפיג טעם אפשר דבאמת אסרי ב"ש דיכת המוריקא לגמרי אפי' על ידי שינוי ועוד נלע"ד לפ"מ שפירש"י בד"ה אין מוליכין וכו' דבדבר דטרחא ממליך עכ"ל רש"י ונראה כוונתו דשחיטה היא טרחא שיגביהנה וירביצנה וישחטנה וכן דיכת התבלין היא טרחה לכן חיישינן דלמא ממליך ולא שחוט ולא ידוך ונמצא ונמצא טרח בכדי אבל לאסור הולכת סולם לשובך דלמא ממליך ולא יטול יונים לזה לא חיישינן שהרי אין טרחה בלקיחת היונים וכן כשכבר דך את התבלין שוב אין טרחא בנתינתן לקדירה ולכן לא חיישינ' לאמלוכי ואמנם לפי דמסיק טעמא דב"ש דממליך ושביק האי קדירה דבעי תבלין אם כן זה שייך גם בדיכה:

שם פשיטא לצלי תנן ויש לדקדק דטובא קמ"ל אביי דאי מברייתא ה"א הא דתני לצלי היינו משום דקאמר ושוים והיינו שגם ב"ש מתירין ולכן קאמר לצלי דלקדיר' אסרי בית שמאי כמו הנתינ' לפני הדורסן אבל ב"ה דמתירין הנתינה לפני הדורסן מתירים אף לקדירה קמ"ל אביי דגם לב"ה אסור לקדירה ונראה דאף שבארנו שלא שייך להקשות אטו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן בכיוצא בזה שבא לפרש פלוגתייהו נראה דכאן דלא הוזכר מליחה בפלוגתייהו והברייתא דבר חדש קאמרה דמותר למלוח עליו בשר לצלי אם האי לצלי. הוא דוקא לבית שמאי שפיר קשה אטו טעמא דבית שמאי אתיא ברייתא להשמיענו א"ו דברייתא דינא קמ"ל דדוקא לצלי אבל לקדירה אסור ושפיר הקשה פשיטא:

שם איכא דאמרי וכו' וכתבו הרי"ף והרא"ש שנהגו העול' כלישנא בתרא וכן פסק הרמב"ם ונלע"ד דא"ף שלכאורה הפלוגתא היא במילי דרבנן שאין כאן אלא איסור טלטול ומה ראוי להקל כלישנא קמא אלא שכיון שבדברי רב מתנה איכא תרי לישני אמרינן סליק דברי רב מתנה לגמרי וממילא