צל"ח ביצה לו

בפתיח' לחבור הצל"ח ושפיר איכא למימר דמשנתינו נשנית אחר עדיות ועיין בסמוך בדברינו ברש"י:

רש"י ד"ה מ"ה כאן הוחלפה שטתן וכו' מלשון זה שכתב רש"י כאן הוחלפ' לקחו התוס' דכוונת רש"י דמשנת השוחט נשאר על מכונה ומשנת אין מוליכין מחליף ואני אומר אי מהא יש לדחות ולעולם דגם רש"י סובר דמשנת השוחט מהפכינן ומ"ש כאן הוחלפה כוונתו לתרץ קושיית התוס' בסוף ד"ה אר"י דאיך אפשר להפך משנת השוחט וא"כ הוה לי' מחומרי ב"ש ואיך מונה אותה במס' עדיות מקולי ב''ש ותירצו דמשנה דעדיות נשנית לפי הטעות קודם שהוחלפ' שטתן וזה כוונת רש"י כאן רצה לומר כאן במס' ביצה אנו מחליפין שטתן וגרסינן במשנתינו בש"א לא ישחוט אבל בעדיות לא מהפכינן ואמנם בדברינו בדברי התוס' נבאר שאף אם יהיבנא להתוס' שכוונת רש"י להפך משנת אין מוליכין אין מזה ראי' שמחליף גם כן למסקנא הך דתריסין:

ד"ה וממאי וכו' וליכא צד איסור עיין לעיל דף ח' ע"א בתוספת ד"ה וא"צ אלא לעפרה שהקשו דאע"פ שהוא פטור מכל מקום עכ"פ אסור לכתחל' ותירצו דמשום שי"ט מותר אפי' לכתחל' יעו"ש וא"כ איך כתב רש"י דליכא צד איסור ולומר דרש"י פליג וסובר שהוא מותר לכתחלה זה אי אפשר שהרי כלל גדול הוא דכל פטורי דשבת הם פטור אבל אסור חוץ מתלת והרי ר' אבא אמר החופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור וא"כ ממילא שמענו שעכ"פ הוא אסור ונרא' דסובר רש"י דהאיסור לכתחלה אינו משו' הגומא שעוש' אלא משום משום טלטול מוקצ' שהרי עכ"פ כשמזיז העפר הוא מטלטלו אבל משנה דיחפור בדקר שמיירי בדקר נעוץ וא"כ הרי הכינו מאתמול לכך שהרי בשביל כך נעץ הדקר ואין כאן איסור מוקצ' וליכא צד איסור אלא דקשיא כיון דלרש"י ליכא שום איסור א"כ למה לא מוקי לעיל בתיחוח לגמרי ועיין לעיל בתוס' ד"ה בעפר תיחוח ובמהרש"א שם ונרא' דלרש"י דלב"ה טעם האיסור שמא יכתוש כמו שמבואר כאן בדברי רש"י וסובר רש"י דבתיחוח לגמרי מכל צדדיו לא שייך כלל לחוש שמא יכתוש:

ד"ה הא קשיא על זו החליפה. וי''לד לשון על זו דהל"ל את זו החליף דלשון על זו משמע עבור זו החליף אחרת ולכן נלע"ד דכוונת רש"י לתרץ קושיית מהרש"א שהקשה לפי הבנת התוס' בכוונת רש"י דלבסוף אינו מחליף רק הך דתריסין וכל המשניות שהביא בתחלה אינו מחליף תקשה הך דתריסין דב"ש לקולא על כל הני משניות דלעיל וכן בכל הני מוחלפת השט' קשה אהך דלעיל עיין במהרש"א ולכן נראה דרש"י סובר באמת אף שרצה מתחל' לדחוקי בשינויי דחוקי היינו כדי שלא נצטרך להפך שום משנה אבל אם שוב מוכרח להפך אחת ממילא מוכרח להפך גם הקודמת ולכן כתב רש"י על זו החליפה פירוש בשביל זו החליפה ג"כ להך דאין מוליכין אלא דלפי"ז ה"ל לרש"י לומר על זו החליפן לשון רבים שהרי החליף הך דלא יטול והך דאין מוליכין ויתבאר לקמן בדברי התוס':

תוס' ד"ה אלמא וכו' וא"ת אמאי לא פריך מביצה שנולדה וכו' ולענ"ד אפשר לומר דידע דגם ביצה שנולדה בשבת ב"ש מתירין ובשבת לא שייך שמחה דעונג כתיב בשבת וביום טוב הוא דכתיב שמחה וא"כ ודאי אין הטעם משום שמחת יו"ט:

ד''ה אר"י וכו' פירוש האי דתריסין וכו' וקשה טובא וכו' הנה כבר כתבתי דהוכחת התוס' ממ"ש רש"י כאן הוחלפה שטתי וביארתי דאין מזה ראי' ואמנם אף לפי דברי התוס' שרש"י אינו מחליף הך דהשוחט מכל מקום זהו רק באוקימתא קמייתא דרמי הך דאין מוליכין ובזה הוצרך רש"י לפרש דהך דאין מוליכין משום דאי מהפכינן הך דהשוחט צריכין אנו לומר דעדיות נשנית בטעות כמו שמסקו התוס' לפי פירושם וזהו לא ניחא לי' לרש"י דעדיות נקראת בחירתא וקשה לומר שנשנית בטעות ולכן נדחק רש"י לומר דהך דא"מ נשנית בטעות אלא דאכתי קשה אף אם להפוך הך דא"מ אכתי קשה כיון דב"ש סובר מוליכין וב"ה סברי אין מוליכין א"כ קשה למה לא חשבוהו בעדיות גבי מקולי ב"ש ואכתי צריך לומר שעדיות נשנית בטעות דב"ש אמרו אין מוליכין ומה הרוחנו במה שפירש"י דא"מ מופלת אלא דזה יש ליישב כמו שכתב המהרש"א שלא הוצרך לחשבה בעדיות כיון שכבר שנו שם הך דהשוחט דבשמחת י"ט ב"ש לקולא וב"ה לחומרא לא הוצרך לחשוב הני כולהו דפליגי בשי"ט וכל זה ברומיא דהך דא"מ עם השוחט אבל אחר שיישב הך דא"מ עם השוחט ומשני ע"כ לא קאמרי ב"ש התם אלא דאיכא דקר נעוץ שוב ממילא כל הני דרמי אח"כ לא רמי רק ב"ה אב"ה אבל על ב"ש ליכא שום קושיא דב"ש לא אמר כלל בשי"ט לקולא דהרי לא מצינו זה רק בהך דהשוחט והרי כבר אמר דלא משו' שי"ט התיר רק משום דאיכא ד"נ וכדמסיק בסוף שמעתין בשלמא ב"ש אב"ש לא קשיא וכו' ובאמת הך בשלמא שייך בכל הני דרמי אחר האי דהולכ' סולם ולפי"ז אף דנשנית בעדיות הך דהשוחט אכתי לא שמענו דבשי"ט ב"ש לקולא ולפי"ז איזה מהמשניות דרמי אח"כ שתהפוך הי' קשה כיון שב"ש לקולא למה לא נשנית בעדיות וע"כ צריכין אנו לומר דעדיות נשנית בטעות קודם שידע דמוחלפת השטה וא"כ אין לנו שום ריוח אם נימא דמוחלפת חד מהני או אם מוחלפת השוחט שוב מודה רש"י דכל הני מוחלפ' דקאמר בתר הך קמייתא פירושייהו מוחלפת הך דהשוחט ויש לי ג"כ ראי' לפירוש הזה מדברי רש"י בד"ה הא קשיא שכתב על זו החליפה וכבר דקדקתי לעיל בדברי רש"י דהל"ל זו החליף ולפמ"ש ניח' זו היינו עבור הרומיא דלא יטול החליפה להשוחט ובזה סרו כל קושיות התוס' מעל רש"י:

עוד נלע"ד טעם אחר לחלק בין מוחלפת השטה קמייתא שעל רומיא דאין מוליכין ובין שאר מ"ם דבתר הכי דברומיא ראשונה דהיינו הך דא"מ עם השוחט איזה מהם שתהפך נשנו המשניות כסדרן דאם נימא הך דא"מ מוחלפת ובש"א מוליכין נשנו כל המשניות כסדרן בתחל' נשנו ארבע' בבי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דהיינו תלת דמשנה דריש מכילתין והך דא"מ ושוב אח"כ מן משנה דלא יטול והלאה כולהו מחומרי ב"ש וקולי ב"ה וכן אם נחליף השוחט ג"כ נשנו כסדרן מתחל' תרי בבי מקולי ב"ש דהיינו ביצה ושאור ושוב מהשוחט ואילך נשנו יחד חומרי ב"ש וקולי ב"ה וכיון שבין כך ובין כך המשניות נשנו כסדרן בחר רש"י יותר להפך הך דא"מ ולא להפך הך דהשוחט כדי שלא נצטרך לומר דעדיות נשנית בטעות אבל כיון שסילק רומיא קמייתא דש"ה דאיכא ד"נ וכן ש"ה דשובכו מוכיח וא"כ הך דא"מ נשאר מחומרי ב"ש וקולי ב"ה א"כ שוב א"א להפך שום משנ' מהנך דבתר משנה דא"מ שאם תהפוך איזה מהנה הי' קשה על רבינו הקדוש למה שנה הך דא"מ שהיא מחומרי ב"ש באמצע המשניות שהן מקולי ב"ש ואז גם רש"י מודה דמ"ה הך דהשוחט ונשנו כל המשניות כסדרן וע"כ מוכרחין אנו לומר דעדיות נשנית לפי הטעות:

בא"ד ותימא וכו' היכי מונה לה במס' עדיות וכו' מהרש"א דלמה דמוחלפת האי דתריסין ג"כ תקשי להו אמאי לא תני לה בעדיות מקולי ב"ש וי"ל כיון דתני האי דלא ישחוט לא איצטריך האי דתריסין דבחדא גוונא משתעי דב"ש לקולא בשי"ט עכ"ל מהרש"א ודבריו תמוהים דהרי לפי הבנת התוס' בדברי רש"י אף דמחליף הך דתריסין מ"מ אינו מחליף שום אחרת ונשארו כל הנך שינויי דלעיל וכמבואר בדברי התוס' בתחלת הדבור יעו"ש וא"כ כיון שנשאר שינוייא קמא דע"כ לא קשרו ב"ש אלא משו' דאיכא ד"נ ממילא לא שמענו כלל מזה דב"ש מקילין משום שי"ט וה"ל למתני במס' עדות הך דתריסין להשמיענו דגבי שי"ט ב"ש לקולא וכמבואר לעיל בדברינו והדרא קושיית מהרש"א לדוכתא דלמה תלו התוס' הך תימא דוקא על פירוש ר"ת ולא תמהו על פירש"י ונראה דיותר ניחא להו להתוס' לתמוה על פי' ר"ת שהוא סתירה להדיא דאיך חשב השוחט מקולי ב"ש והרי נהפוך הוא שהוא מחומרי ב"ש וקולי ב"ה משא"כ על רש"י אין כאן תמיהת סתירה רק קושיית חסרון שהי' לו לחשוב עוד מקולי ב"ש ואין התמי' גדול' כל כך דאיכא למדחי תנא ושייר אף דתני אלו וג"כ איכא שוב למימר מאי שייר דהאי שייר אין כאן רק קו' אבל לא תמי' לומר עליו תימה:

דף י' ע"א משנה בש"א לא יטול וכו' נקט תנא דמתני' רבותא בין לב"ש ובין לב"ה וכוונת התנא לב"ש לא מבעיא לכתחלה כשבא להזמין מעי"ט שאמרינן לו שינענע בידו מה שיזמין על מחר אלא אפי' כבר הוא דיעבד שכבר הוא י"ט אפ"ה לא יטול אא"כ נענע מבע"י ואם לא נענע אף שהזמינה בפיו ואמר זה וזה אני נוטל אפ"ה לא מהני ולא יטול אף שמבטל שי"ט ועפי"ז הונח לי מה דסיים בדברי ב"ש נענע מבע"י ובדברי ב"ה קאמר סתם עומד ואומר וכו' ולא קאמר עומד מבע"י משום דמלתא דפשיטא היא דכל הכנה מבע"י היא ואמנם בדברי ב"ש קאמר מבע"י להורות שעכשיו כבר קאי בי"ט עצמו שלא תפרש דברי ב"ש שמיירי בעי"ט והכי קאמרי ב"ש לא יטול וכו' שאם בא לשאול כיצד יעשה ההכנה אומרים לו שלא יטול אא"כ נענע לפי שאז עדיין לאו דיעבד הוא שהרי עדיין בידו לנענע ולכך המורה מחמיר עליו שלא יטול למחר אא"כ נענע אבל אם כבר הוא י"ט ולא נענע מאתמול רק הזמין בפיו ג"כ סגי קא משמע לן תנא דמשנתינו דאפי' כבר הוא בי"ט והיא דיעבד גמור אפ"ה לא יטול אא"כ נענע להכי מסיים בדברי ב"ש מבעוד יום להורות דעכשיו כבר הוא עצמו ולב"ה רבותא קמ"ל לא מבעיא אם כבר היא י"ט ולא נענע מאתמול רק הזמינם בפיו ואמר זו"ז אני נוטל שמותר ליטול משום שי"ט אלא אפי' לכתחלה שעדיין הוא ערב י"ט אינו צריך להטריחו שינענע רק עומד ואומר זו"ז אני נוטל ואף דלעיל בסוגיא הקודמת שהיא סוגיא דמוחלפת השיטה רצה לפרש טעמייהו דב"ה כאן משום שי"ט ולדידי קשה כיון דעדיין הוא עי"ט מאי שי"ט איכא הלא בידו לנענע נראה דאף מעי"ט שייך קצת שי"ט דאי מטרחינן ליה כולי האי שיעלה וינענע אף הוא מימנע ולא יזמין כלל אלא אי קשיא הא קשיא מאי מקשה בגמרא וכ"ת ב"ה לית להו ברירה והתנן וכו' ודלמא שאני התם שהוא לענין דיעבד שכבר היו הכלים שם קודם שחישב להכי מטהרי ב"ה אף שלא חישב עד שכבר מת המת אבל במשנתינו דאיירי לענין לכתחלה כיצד יעשה ולכתחלה לא סמכינן אברירה ולכך הצריכוהו ב"ה שיאמר זו"ז אני נוטל אבל לענין שכבר הוא י"ט ולא אמר מאתמול רק מכאן אני נוטל מהני לב"ה ויבואר בדברינו בסמוך בדברי הגמרא:

ושוב מצאתי בספר שער המלך חלק ב' דף ע"ו ע"ד שהרגיש בזה ולא מצאתי בדבריו יו ישוב נכון ע"ז רק כ' שמוכח מזה דלא ניחא לתלמודא לחלק בין תחלה ודיעבד באיסור דרבנן לענין ברירה:

ואני לא נחה דעתי בזה דעכ"פ קשה מנ"ל להמקשן להקשות ואעפ"כ אמינא גברא רבה אמר מלתא אין מזניחין אותו ואתן תבלין לדבריו שכיון שבדאורייתא אמרינן ברירה עכ"פ בדיעבד ראוי ממילא למימר בדרבנן ברירה אפי' לכתחלה אלא דלפי זה לא יתכנו דברי רש"י כאן שפירש בשמעתין דסוף טומא' לצאת הוא רק מדרבנן ולקמן בדברי הגמ' נבאר דצדקו דברי רש"י בזה:

שם אמר רב חנן וכו' מחלוקת בבריכה ראשונה וכו' נראה דר"ח לא אתי לאשמעינן דעת ב"ש שמודה בבריכ' שניה דמה נפקות' לנו בדברי ב"ש אבל אתי להודיע דעת ב"ה שלא תימא דדוקא בבריכה שניה פליגי אבל בבריכה ראשונה ב"ה מודו דחיישינן דלמא אתי לאמלוכי קמ"ל ר"ח דלא כן הוא ואדרבה דוקא בבריכה ראשונה פליגי ואף שגם אם לא אשמועינן רק לב"ש ג"כ היה ניחא ולא שייך בזה אטו טעמא דב"ש אתו לאשמועינן התוס' במס' סוכה דף ט' ע"א גבי סוכה ישנה ועיין לקמן די"א ע''א אמר אביי מחלוקת בעלי ועיין בשיטה מקובצת שם מ"מ בארנו כאן שבא להשמיעני דעת ב"ה וכוונתינו בזה יבואר בדברינו לקמן:

שם בעומד ואומר ז"וז אני נוטל סגי והא דשינה ר"ח לישנא דב"ה במשנתינו וה"ל לר"ח למימר ד"ה עומד ואומר זו"ז אני נוטל נראה דנקט לשון סגי שמורה על דיעבד למימר דאפילו בדיעבד לא מהני אם לא אמר ז''וז ואמר רק מכאן אני נוטל ובזה יש ליישב מה שהקשיתי לעיל דמה הקשה מדיני טומא' דאמרי' בריר' ודלמ' ש"ה שכבר מת המת והוה דיעבד לכן סמכינן אברירה ולפמ"ש ניחא דמדברי ר"ת מוכח דאפי' דיעבד לא מהני